לתלמידי הקורס "יהודה ורומא" שלום וברכה, אני מצרף להלן את מאגר השאלות שממנו תילקחנה השאלות למועדים השונים. שימו לב לכך ששאלה שהופיעה במועד א' עשויה לבוא שוב כלשונה או בניסוח דומה גם במועד ב'.
אני מאחל לכם בהצלחה במבחני סוף הסמסטר.
בברכה, ד"ר רז מוסטיגמן מרכז ההוראה בקורס שאלון בחינת גמר
1 0212 – יהודה ורומא סמסטר 8
מועד ** משך הבחינה – שלוש שעות מבנה הבחינה:
בבחינה שלושה חלקים:
חלק א:
בחלק זה שתי קבוצות של שאלות (קבוצה א וקבוצה ב), שכל אחת מהן מתייחסת לקטע של מקור או למספר קטעי מקורות.
עליך לענות רק על קבוצת שאלות אחת (30 נקודות; 10 נקודות לכל שאלה).
חלק ב:
כתוב בהרחבה על שני נושאים מתוך שלושת הנושאים שבחלק זה (20 נקודות לכל תשובה נכונה ומלאה; 40 נקודות לחלק זה).
חלק ג:
כתוב בקצרה (10 – משפטים שורות בערך) על שלוש מחמש השאלות (10 נקודות לכל שאלה, סך – הכל: 30 נקודות).
חומר עזר: כל חומר עזר אסור בשימוש ב ה צ ל ח ה ! ! ! חלק א (30 נקודות) בחלק זה של הבחינה יש שתי קבוצות של שאלות: קבוצה א' וקבוצה ב'.
כל קבוצה כוללת קטעי מקור ושאלות הקשורות למקורות אלה.
עליך להשיב רק על קבוצה אחת מתוך השתיים.
קבוצה A לפניכם דברים שכתב יוסף בן מתתיהו על הורדוס. עיינו בטקסט וענו על השאלות שאחריו.
נזדמן להם לשאר (סופרים) לתהות על התכונות השונות בטבעו של הורדוס. שכן אם ניתן דעתנו על הנדיבות והטובות שנהג כלפי כל הבריות, לא ייתכן כי מישהו, אפילו מאלה שמפחיתים את ערכו, יכחיש ולא יודה כי היה בו טבע של עושה חסדים גדול ביותר. ואולם כשיביט אדם אל מעשי הנקמה והעוול שביצע כלפי נתיניו ובני משפחתו הקרובים ביותר ויכיר את מזגו הקשה, שקשה היה לפייסו, על כורחו יראה בו טבע של חיה, שכל מתינות זרה לו. מכאן חושבים, שהיה בו מין טבע משונה ובו דבר והיפוכו. ברם אני סבור שלא כך הוא, ושסיבה אחת לשני (הניגודים האלה). שכן מאחר שהיה אוהב כבוד ונכנע במידה מופרזת ליצר הזה, הובא לידי נדיבות כל אימת שנזדמנה (לו) תקווה (לזכות) לזיכרון בעתיד או לתהילת השעה. ומשום שהיה מוציא כספים למעלה מיכולתו, אנוס היה להיות קשה כלפי נתיניו: שכן הסכומים הרבים שהוציא לטובת אנשים עשאוהו (לאדם) שהביא צרות על אלה שלקח מהם (את הכסף). ומפני שידע בליבו שהוא שנוא על שום מעשה העוול שעשה לנתיניו, חשב שלא קל לתקן את חטאיו – שכן הדבר גם לא היה לתועלת להכנסותיו – וחיבל תחבולה שכנגד ועשה את (שנאתם) גופה למקור עושרו. ואשר לבני משפחתו, הרי איש (מהם) לא התרפס לפניו בדיבורו מתוך הודאה שהוא עבד לו, או אם נדמה היה שהוא מעורר תנועה כלשהי נגד שלטונו, לא יכול לשלוט ברוחו ונפרע מקרוביו ומידידיו כאחד והתנקם בהם כמו (שמתנקמים) באויבים, כשהוא מקבל על עצמו את (מעשה) הפשעים האלה מתוך רצונו להיות הנערץ היחידי. וראיה ליצר זה, שהיה היצר הגדול ביותר בו, משמשים לי גם המעשים שנעשו לכבודם של קיסר ואגריפס ושאר ידידיו: בדברים שהחניף לחזקים ממנו, באותם הדברים עצמם רצה שיחניפו גם לו, ובהעניקו (מתנות) ממה שנראה לו כדבר היפה ביותר, גילה את תשוקתו שיזכה (גם הוא) בכגון אלה. ברם, עַם היהודים מכוח תורתו רחש איבה לכל (מיני) דברים שכאלה, והורגל לאהוב את הצדק תחת הדברים המשמשים לפירסום.
לפיכך לא היה (עַם זה) לרצון להורדוס, שהרי לא יכול להחניף לאהבת הכבוד של המלך בפסלים או במקדשים או במפעלים כיוצא באלה. נראה לי שזו הסיבה לחטאיו של הורדוס (שחטא) לבני משפחתו וליועציו, ולטובותיו לאנשים מן החוץ ולאלה שלא היו קרובים.
                                                                                     (קדמוניות היהודים ט"ז, משפטים0 – משפטים9) שאלה 1  (10 נקודות) אילו היבטים ונושאים בשלטונו של הורדוס נידונים בקטע זה?
הסבירו והדגימו.
שאלה 2
(10 נקודות) כיצד מעריך יוסף בן מתתיהו את דמותו של הורדוס וכיצד תואמת הערכה זו את המגמה הכללית של חיבורו "קדמוניות היהודים"?
שאלה 3  (10 נקודות) אילו השלכות היו לשלטונו של הורדוס על התפתחות התהליכים שהובילו לפרוץ המרד הגדול?
קבוצה B קראו את הטקסט שלהלן וענו על שלוש השאלות שאחריו. (30 נקודות לחלק זה).
אולם יהודה איש הגולן מעיר ששמה גמלא צירף את צדוק הפרושי ונחפז לעורר (מרידה). הם אמרו, ששומה זו אינה מביאה לשום דבר אלא לעבדות גלויה, וקראו לעם להילחם על חירותו, (באומרם) שמאחר שההכרעה תלויה במזל הרי ייתכן שיצליחו, ואם ייכשלו ולא יזכו לשפע הטוב שבהכרעה זו, יגרום (להם הדבר) כבוד ותהילה בגלל גודל-רוחם, וגם האלוהות לא תסייע להם להצליח, אלא אם כן ישתתפו בביצוע החלטותיהם ובייחוד אם יהיו ברוחם דבקים בגדולות ולא יחסכו מעצמם את היגיעה הכרוכה בדבר, והבריות שמעו וקיבלו דבריהם בעונג, ותוקף המעשה הנועז הלך הלוך וגדול, ואין פורענות שלא צמחה מאותם אנשים ולא (פשטה) במלוא העם יותר מכפי שאפשר לספר; מלחמות שהתרגשו ואי-אפשר היה להפסיק את חזקת ידן, אבדן ידידים שהיה בהם כדי להקל את הסבל, פשיטות ומעשי-שוד גדולים ורצח אנשים נכבדים, למראית-עין לשם תיקון ענייני הכלל ולמעשה מתוך תקוות בצע לעצמם.
(מכל) אלה נולדו מאליהן מהומות והרג אזרחים – מצד אחד על-ידי טבח אחים, משום שהבריות נהגו בשיגעון, אלה כלפי אלה וכלפי עצמם, מתוך שאיפה שלא להיות נופלים ממתנגדיהם, ומצד שני בידי האויבים; ורעב גרם לחוסר-בושה גמור ולכיבוש ערים והריסתן, עד שמריבה זו אכלה גם את מקדש אלוהים באש האויב. אכן, כך מביאים החידושים וההפיכה בחוקי האבות לידי הכרעת-כף גמורה לאבדן הקושרים, וראיה לכך הם גם יהודה וצדוק, שהכניסו ועוררו אצלנו את הכת הפילוסופית הרביעית וזכו להמון דבקים (בתורה) זו, ומילאו אותה שעה את המדינה מהומות, ונטעו על-ידי תורתם זו, שלא היתה מקובלה קודם-לכן, את שורשי הפורענויות שהתרגשו (ובאו) אחר-כך. רצוני לספר עליה במלים מועטות, ובעיקר מפני שחורבן המדינה נגרם גם על-ידי התלהבותם של הצעירים לאנשים אלה …
 מנהיגה של הכת הפילוסופית הרביעית נעשה יהודה הגלילי. בכל שאר הדברים היא מסכימה לדעתם של הפרושים, אולם אהבת החירות שאין לנצחה מצויה באנשי (הכת הזאת), והם חושבים את האלוהים לבדו למנהיגם ולריבונם. נקל להם לקבל על עצמם (כל) מיני מיתות משונות ומעשי-נקמה בקרוביהם וידידיהם (ובלבד) שלא לכנות שום אדם בשם אדון. מאחר שרבים ראו את עמידתם הניצחת (בניסיונות) אלה, הנחתי (לעניין זה), ולא הרחבתי עליו את הדיבור. שכן לא חששתי שמא ייחשב דבר מן הדברים המסופרים עליהם כבלתי-מתקבל על הדעת, אלא, אדרבה, חוששני שמא יתאר הסיפור פחות מדי ממידת הבוז שלהם שבו הם מקבלים את סבל הייסורים.
בטירוף-הדעת שבא מכך התחיל עמנו לחלות (מאז) הניע אותם גסיוס פלורוס, שהיה הגמון (של היהודים) על-ידי ממשלת-זדון שלו, למרוד בייאושם ברומאים.
(קדמוניות היהודים יח, 9-4;
5 -23) שאלה 1             (10 נקודות) תארו את הרקע המדיני והחברתי לצמיחת הפילוסופיה הרביעית.
שאלה 2             (10 נקודות) הסבירו את האידיאולוגיה של "הפילוסופיה הרביעית", כפי שהיא משתקפת מן הטקסט הנידון, וציינו באיזו מידה היא התממשה במהלך המרד הגדול.
שאלה 3             (10 נקודות) מה יחסו של יוסף בן מתתיהו אל "הפילוסופיה הרביעית", וכיצד משתקף יחס זה מן הטקסט הנידון? למה מתכוון יוסף בן מתתיהו בטענתו, שדעות "הפילוסופיה הרביעית" הן "חידושים והפיכה" בדרכי האבות?
קבוצה C לפניך דברים שכתב יוסף בן מתתיהו על פרשת הנשר בשער המקדש בסוף ימי הורדוס. עיין בטקסט וענה על השאלות שאחריו.
היו (שם שני אנשים), יהודה בן ציפורי ומתתיה בן מרגלות, גדולי חכמי היהודים ומטובי המפרשים של מצוות האבות, אנשים שהיו גם חביבים על העם, הואיל והיו מחנכי בני הנעורים. שכן היו באים אליהם בכל יום כל אלה שהשתדלו לקנות מידות טובות. כשנודע להם לאלה שאי אפשר לרפא את מחלת המלך, עוררו את הצעירים שיהרסו את כל המפעלים שעשה המלך בניגוד לתורת האבות ויקבלו שכר חסידותם מאת החוקים. שכן כל אותן (הפורענויות) שלקה בהן, שלא כרגיל אצל בן-אדם, וגם המחלה בכלל זה, באו עליו בוודאי מפני שהעז לעשות (מעשים) בניגוד למה שציוותה התורה. ואמנם היו כמה מעשים שעשה הורדוס נגד התורה, והאנשים סביב יהודה ומתתיה הטיחו דברים כלפיהם.
(כי) המלך עשה מעל לשער הגדול של בית-המקדש מתנת-קודש יקרה מאד, נשר גדול של זהב.
אולם התורה אוסרת על אלה, שקיבלו על עצמם לחיות על פיה, לחשוב על הקמת איקונין ולתת את הדעת על העמדת (צורות) בעלי חיים כלשהם. וכך גזרו החכמים להוריד את הנשר… ושמועה הגיעה אליהם שאמרה, כי המלך מת, והיא סייעה לחכמים. ובעצם היום, בשעה ששהו רבים בבית המקדש, עלו והורידו את הנשר וגידעוהו בקרדומות. והאיסטראטגוס של המלך – שכן הודיעוהו על המעשה – בחוששו שמא מתכוונים הם (לעשות) יותר משעשו, עלה כשהוא נוהג איתו גדוד גדול, שיספיק בידו להתנגד להמון שינסה להרוס את מתנת הקודש. והוא התנפל על האנשים אשר לא חיכו (לו) והעזו לעשות מעשה, כדרך ההמון, יותר מתוך מחשבה חסרת דעת מאשר מתוך זהירות של ביטחון, והם בלתי ערוכים, ולא נתנו דעתם מראש אפילו על מה שעשוי היה להועיל להם, ותפש לא פחות מארבעים אנשים צעירים שחיכו באומץ-לב לעולה עליהם, בעוד ששאר ההמון פנה לברוח, ואת מעוררי המעשה הנועז, את יהודה ואת מתתיהו, שחשבו לחרפה להיסוג מפני הסתערות האיסטראטגוס, והביא אותם אל המלך. כשבאו אליו שאל (אותם) המלך, אם העזו להרוס את מתנת הקודש שלו. (אמרו לו):
'החלטנו מה שהחלטנו ועשינו מה שעשינו מתוך צדיקות היאה לאנשים במידה רבה ביותר. כי תמכנו במצוות אלוהים ושמענו (בקול) התבונה שבתורה, ואין בכך שום פלא שהיינו סבורים, שראוי לשמור את החוקים, שמסר משה בכתב מפי אלוהים ובהוראתו, (מלשמור) החלטותיך.
נקבל עלינו בעונג את המוות וכל עונש שתטיל (עלינו), הואיל ועתידים אנו לדעת, שנבוא במגע עם המוות לא עקב מעשי רשע אלא בגלל אהבת החסידות'. הם אמרו כולם את הדברים האלה, אומץ-ליבם בדיבורם לא נפל במאומה מזה שבו העזו לעשות את המעשה בלי להירתע.
והמלך אסר אותם ושלחם ליריחו, וקרא לראשי היהודים. וכשבאו כינסם לאסיפה לתיאטרון כשהוא שוכב על ספה מבלתי יכולת לעמוד, ומנה את מעשי תוקפו וכמה (עמל) למענם ואת בניין בית-המקדש, שבנה אותו בהוצאות גדולות משלו, בעוד שבני-חשמונאי לא יכלו לבצע מעשה כזה לכבוד אלוהים במשך מאה ועשרים וחמש השנים שמלכו, והוא קישט אותו גם במתנות-קודש חשובות. בשכר זה קיווה שישאיר זכר ותהילה לעצמו לאחר מותו. ומיד (התחיל) לצעוק, שאפילו בעודו בחיים לא יכלו להתאפק מלהעז פנים כנגדו, אלא גרמו לו ביזיון (בעצם) היום ולעיני ההמון, והתחצפו לנגוע במתנות שהונחו על ידו ולהורידן.
למראית-עין (גרמו את העלבון) לו, אולם לאמיתו של הדבר, אם יבדוק מישהו את הנעשה, הרי אינם אלא מועלים בקודש.
והללו (חששו), כמובן, מפני אכזריותו, שלא ישתולל גם נגדם וייפרע מהם, ואמרו שדברים אלה לא נעשו על דעתם, ונראה להם שאין (להניח דבר זה) ללא עונש. והורדוס נהג במתינות כלפי השאר, ואילו את מתתיה הכהן הגדול הדיח מהכהונה, כמי שאשם במאורעות אלה בחלקם, ושם את יועזר אחי אשתו לכהן גדול… ואת מתתיה האחר שעורר את המהומה (וכמה) אנשים מחבריו שרף חיים.                                                        (קדמוניות היהודים, יז, 149 – משפטים1; משפטים5 – 167) שאלה 1                        (10 נקודות) אילו ניגודים בסיסיים עולים מן הקטע שלפניך בין מעשה החכמים ותלמידיהם ובין גישתו המדינית של הורדוס?
שאלה 2                        (10 נקודות) מה הם ההבדלים העיקריים בדרכי הצגתו של יוסף בן מתתיהו את הורדוס בשתי הגירסאות שלו ("מלחמת היהודים" ו- "קדמוניות היהודים"). האם האמור בקטע הנ"ל תואם את המגמות האופייניות ל- "קדמוניות היהודים"?
שאלה 3                        (10 נקודות) אילו השלכות היו לשלטונו של הורדוס על התפתחות התהליכים שהובילו למרד הגדול?
קבוצה D לפניכם שני קטעים שכתב יוסף בן מתתיהו על אנטיפטרוס, אביו של הורדוס. עיינו בטקסט וענו על השאלות שאחריו:
מלחמת היהודים, א, 123:
הוא (אנטיפטרוס) היה אדומי על-פי גזעו, ובגלל ייחוסו ועושרו ומעלות אחרות שהיו בו, היה הראשון בעמו.
קדמוניות היהודים, יד, 8 – 10:
היה  לו  להורקנוס  ידיד  אדומי  ושמו  אנטיפטרוס,  בעל  נכסים  רבים,  איש-פעלים  ומחרחר-ריב  מטבעו,  והוא  אויבו  של  אריסטובולוס,  וחלק  עליו מחמת חיבתו להורקנוס. אמנם ניקולאוס הדמשקאי אומר שהלה, לפי משפחתו, הוא מראשוני היהודים שבאו מבבל ליהודה.  אולם  הוא  אומר  זאת,  כדי  לעשות  נחת-רוח  להורדוס  בנו,  שהיה  למלך  היהודים ביד הגורל. עליו נספר בזמנו. וכן אנטיפטרוס זה נקרא תחילה אנטיפס, וזה היה גם שם אביו, שאותו מינו המלך אלכסנדר ואשתו לאיסטראטגוס על אדום כולה, ושכרת (ברית) ידידות, (לפי) המסופר, עם הערבים שעל גבולות (ארצו) ועם אנשי עזה ואשקלון וקנה את ליבם במתנות רבות וגדולות.
שאלה 1         (10 נקודות) איזה מידע עולה מן הקטעים הללו על מעמדו של בית אנטיפטרוס בתקופת מלכי בית חשמונאי האחרונים?
שאלה 2         (10 נקודות) מה הוא ההבדל הקיים בין שני הקטעים בעניין מוצאה של משפחת אנטיפטרוס? האם הוא מתיישב עם הידוע לכם על דרך שימושו של יוסף בן מתתיהו בניקולאוס איש דמשק כמקור היסטורי עיקרי לשתי גירסאותיו על ימי עליית בית אנטיפטרוס ועל ימי הורדוס בנו?
שאלה 3         (10 נקודות) הסדרי פומפיוס, גאביניוס ויוליוס קיסר: הציגו בקצרה אותם ואת המגמות העולות מהם. הביאו דוגמא לשילובו של בית אנטיפטרוס  באחד מן ההסדרים האלה.
קבוצה E עיינו במקורות המובאים להלן וענו על שלוש השאלות שאחריהם:

1 1.    הדריאנוס עבר דרך יהודה למצרים. הוא נסך נסכים לפומפיוס והקים מחדש את מצבת קברו שנהרסה.

1 2.   מלחמה לא קטנה ולא קצרה נגרמה כאשר ייסד הדריאנוס בירושלים עיר במקום זו שהוחרבה, אשר הוא קרא לה גם איליה קפיטולינה, וכאשר הוא הקים במקום מקדש האלוהים, מקדש אחר לזאוס, כי היהודים נזדעזעו מכך שזרים מתיישבים בעירם, ושמקדשי ניכר נבנים בה. הם נשארו שקטים כל עוד הדריאנוס שהה במצרים ושוב בסוריה. אלא שהם הכינו בצורה בלתי הולמת את כלי הנשק שהטילו עליהם לייצר, כדי שהם יוכלו להשתמש בהם לאחר שייפסלו על ידי הרומאים.
       כשהדריאנוס התרחק, מרדו בו היהודים בגלוי. היהודים לא העזו להסתכן המערכה חזיתית עם הרומאים.
הם תפסו את המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם המחילות ובחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי, אלה לקראת אלה, מתחת לפני הקרקע. הם קדחו פירים אל הדרכים התת-קרקעיות, כדי שיקלטו בהם אוויר ואור.

1 3.   בתחילה לא שמו לב הרומאים אל היהודים. רק כאשר כל יהודה הייתה בתנועה, וכאשר היהודים גרמו לאי שקט בכל קצווי הארץ והפגינו מעשים גרועים רבים גם בסתר וגם בגלוי, וכאשר הצטרפו אל היהודים רבים אחרים גם מקרב הנוכרים מתוך שאיפה לרווח, ואפשר לומר שכל העולם סער בגלל זה – אז שלח אליהם הדריאנוס את המעולים שבמצביאיו – ובראשם יוליוס סוורוס שנשלח מבריטניה, שם שימש כמושל – נגד היהודים. הוא לא העז בשום מקום להתמודד איתם פנים-אל-פנים מפני שראה את מספרם הגדול ואת נואשותם. הודות למספר גדול של חייליו ושל מפקדי המשנה שלו, הוא לכד אותם יחידות יחידות, וכיתר את קווי האספקה ומנע אותה. על-ידי כך הוא היה מסוגל לאט לאט ובהסתכנות מועטת, לעייפם, ולהחלישם ולהשמידם. למעשה, רק מתי-מעט מהם ניצלו.

1 4.    חמישים ממצודותיהם העיקריות ותשע מאות שמונים וחמישה מכפריהם החשובים ביותר נחרבו. חמש מאות ושמונים אלף איש נהרגו בהתקפות ובקרבות, ואילו את מספר המתים ברעב, ממגפה ומאש – לאא ניתן היה לברר. כתוצאה מכך התרוקנה מתושביה כמעט יהודה כולה. כפי שגם לפני המלחמה התבשרו באותות, שכן הקבר של שלמה שאותו הם מעריצים מבין הקברים המקודשים, התמוטט והתפרק מאליו, וזאבים וצבועים רבים התפרצו מיללים לעריהם. ברם, גם רומאים רבים נפלו במלחמה הזאת, ולכן לא השתמש הדריאנוס בכותבו לסנאט בפתיחה המקובלת אצל הקיסרים – אם אתה ובניכם בריאים מוטב, אני והצבא בריאים.
משפטים.    …זה היה סוף מלחמת היהודים.
(קאסיוס דיו, תולדות הרומאים, ספר סט, משפטים-11) כשמרד היהודים שוב פשה וגדל, קיבל רופוס, נציבה של יהודה, חיל-עזר שנשלח לו בידי הקיסר, ונהג עימם באכזריות, בגלל טירוף דעתם, והכחיד רבבות אנשים, נשים וטף. ואת קרקעותיהם הפקיע במשפט-המלחמה. באותם ימים הנהיג את חיל היהודים אדם אחד ושמו בר-כוככבא, פירושו כוכב; איש רצחן וליסטים שעלתה בידו מכל מקום לגנוב את דעתם (של היהודים), כדרך שמתפתים העבדים, שיאמינו בו בתוקף מופת כינויו הנ"ל, שירד אליהם ככוכב מן השמים לגאלם מצרותיהם. לאחר שגברה המלחמה בשנה השמונה עשרה למלכותו של אדריאנוס ניתנה ביתר במצור – היתה זו עיירה בצורה מאד, סמוכה לירושלים. משארך המצור מבחוץ הלכו המורדים וניספו ברעב ובצמא, ואף הגורם הראשון לשגעונם, בר-כוכבא, נשא את עונשו שהיה ראוי לו. מעתה נאסר על העם כולו בגזרתו ובפקודותיו של אדריאנוס מלדרוך על אדמת תחומה של ירושלים, שלא יוכלו לראות ואפילו ממרחק – ממלוא העין – את אדמת מולדתם. כך מספר אריסטון איש פחל. וכך שממה ירושלים לחלוטין מן העם היהודי ומן תושביה הקדמונים, ונושבה מבני עם נוכרי, ואותה עיר רומית שנוסדה לאחר מכן, נשתנה שמה ונקראה: איליה, לשם הקיסר אליוס אדריאנוס ולכבודו. אף הכנסיה הנוצרית – הורכבה מכאן ואילך בירושלים  מבני העמים הגויים, וראשון מן הנוכרים (הערלים) שהועמד בראש הכהונה בירושלים, לאחר האפיסקופים שהיו נימולים היה מרקוס.
(אוסביוס, היסטוריה כנסייתית, ד', ו') בינתיים השניאו האנטיוכיים את עצמם כל כך על הקיסר, עד כי רצה להפריד את פיניקיה מסוריה… בשעת אותה סערת רוחות פתחו גם היהודים במלחמה משום שנאסר עליהם להטיל מום באברי מינם … לאחר שעבר (אדריאנוס) את ערביה הגיע לפילוסיון, והציב שם ציון מפואר לפומפיוס.
(היסטוריה אוגוסטה, "חיי אדריאנוס", 14, 2) שאלה 1      (10 נקודות) מהו המידע העולה מעדותו של קסיוס דיו על מרד בר-כוכבא ומהי מידת מהימנותו?
שאלה 2      (10 נקודות) איזה מידע מוסיף אוסביוס על זה שמוסר קסיוס דיו?
שאלה 3      (10 נקודות) ציינו את ההבדלים בין שלושת המקורות בעניין הגורמים למרד. מה עשויות להיות הסיבות להבדלים אלה?
קבוצה F עיינו במקורות שלהלן וענו על שלוש השאלות שלאחריהם:
מימות משה ועד רבי לא מצינו תורה וגדולה במקום אחד.
(בבלי, גיטין, נט ע"א; סנהדרין, לו, ע"א).
מעשה: רבי חייא הגדול ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכים בבקעת ארבל בעת הזריחה, וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבא (= הגדול) לרבי שמעון בן חלפתא בירבי: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה (= מעט מעט); כל מי שהיא הולכת, היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות, פ"א, ב ע"ג ומקבילות).
אמר  רבי  לוי:  מגילת  יוחסין מצאו בירושלם וכתוב בה: הלל מן דדוד (= [ מוצאו של ] הלל  מדוד [ המלך ]).
שאלה 1             (10 נקודות) הסבירו בלשונכם את תוכנם של שלושת המקורות.
שאלה 2              (10 נקודות) מעמדו של רבי כנשיא ויחסיו עם השלטונות הרומיים.
שאלה 3              (10 נקודות) פועלו של רבי כמנהיג דתי.
קבוצה G עיינו במקורות שלהלן וענו על שלוש השאלות שלאחריהם:
בימי, תחת  (שלטון)  הקיסר  הרומי  טריאנוס  –  שהשמיד  את  יהודי  מצרים  –  נהרס  מקדש  זה [ מקדש אלת הנקמה נֶמֶסיס ] על ידי היהודים לצורכי הפולמוס.
                                                         (אפיאנוס, על מלחמות האזרחים, ב', 90) אקיליוס פוליון, סטראטגוס של הנומוס ההראקליאופוליטי, לאפולוניוס היקר, סטראטגוס הנומוס האוקסירינכיטי, שלום. קבל את שני המכתבים שכתבתי, אחד לך ואחד לסאבינוס, הסטראטגוס של הנומוס הקינופוליטי, בעניין רשימת הנכסים, שהיו שייכים קודם לכן ליהודים.טוב תעשה אם תשמור לעצמך את טופס הרשימה המתייחסת אליך, ואילו את השני תשלח לנומוס הקינופוליטי…
                                                                                               (קורפוס הפאפירוסים היהודיים, מס' 499 CPJ, III, no.) אותה שעה העמידו עליהם היהודים שבקיריני אדם אחד לראשם ושמן אנדריאס, והרגו ברומאים וביוונים. את בשרם אכלו ומבני מעיהם צנפו להם צנפה (חגורות), ובדמם סכו עצמם, ואת עורם עשו לבוש לגופם. ורבים פילחו בשיפודים מראשם ולמטה. מהם הטילו לחיות טורפות ומהם אנסן להתגושש. כך נרצחו בסך-הכל מאתים ועשרים אלף (רומאים ויוונים). מעשים רבים דומים נעשו על ידיהם במצרים ובקפריסין, מקום שם הנהיגם אדם בשם ארטמיון. גם שם נשמדו מאתיים וארבעים אלף איש. ומשום כך נאסר על היהודים לדרוך על אדמת האי, ואם מישהו מושלך שמה בעל כורחו על ידי רוח סערה, הוא מוצא להורג.
                                                                                                 (קאסיוס דיו, תולדות רומא, סח, 32, 1 – 3) כשכבר היה אפוא הקיסר (טריאנוס) בשנתו השמונה-עשרה (1משפטים לסה"נ), פרצה שוב תנועת התקוממות של יהודים, שהביאה להשמדת המונים עצומים משלהם. שכן באלכסנדריה ובחלקי מצרים האחרים, ובנוסף לכך גם בקיריני, קמו היהודים על שכניהם היוונים כאילו אחזה בהם רוח תזזית נוראה ומרדנית. ומשהגבירו במאוד את המרידה, הם פתחו בשנה שלאחריה בפולמוס גדול (= במלחמה גדולה), בעת שלופוס שימש כהגמונה של מצרים כולה, ואכן בהתנגשות הראשונה גברה ידם על היוונים. הללו נמלטו לאלכסנדריה, תפסו חיים את היהודים שבעיר והמיתום. היהודים שבקיריני, אף שנשללה מהם עזרתם של אלה, המשיכו בהנהגתו של לוקואס לבוז את ארץ מצרים ולהשחית את מחוזותיה. נגדם שלח הקיסר את מארקיוס טורבו ובידו חיל רגלים וחיל-ים, ובנוסף גם חיל-פרשים. הלה ניהל נגדם בקרבות מרובים פולמוס ממושך ומייגע, והרג ריבואות יהודים לא רק מקיריני, אלא גם ממצרים, אשר התייצבו מאחרי לוקואס מלכם.
הקיסר חשד, שגם היהודים שבמסופוטאמיה עלולים לתקוף את היושבים שם, וציווה על לוסיוס קוויאטוס לבערם מן הפרובינקיה. הלה נערך למלחמה וטבח שם המון רב. ומכיוון שהביא לתקנת המצב, הוא נתמנה על ידי הקיסר להגמונהּ (= לנציבהּ) של יהודה. דברים אלה נמסרו באותן המילים עצמן גם על-ידי הסופרים היוונים שסיפרו על מאורעות אותם הימים.
 (אוסביוס, תולדות הכנסייה, ד', 2) שאלה 1             (10 נקודות) פרטו: מה הוא המידע העולה מן העדויות הללו?
שאלה 2              (10 נקודות) האם המידע שעולה מן המקורות מהימן? התייחסו בתשובתכם גם לעניין היותם של המקורות ראשוניים או משניים.
שאלה 3            (10 נקודות) האם היה המרד במצרים, בקיריני, בקפריסין ובמסופוטאמיה בעל אופי דומה ובעל אותן תוצאות?
קבוצה H לפניכם שני קטעי מקור. האחד, האדיקט של קלאודיוס מקדמוניות היהודים של יוסף בן מתתיהו, והשני מן הפפירוס המכיל את מכתבו של קלאודיוס לאלכסנדרונים. עיינו בהם היטב וענו על השאלות שלאחריהם.
האדיקט של קלאודיוס (יוספוס, קדמוניות היהודים, י"ט, 278 – 285):
באותו זמן הייתה מהומה בין (עדת) היהודים לבין ההלינים באלכסנדריה העיר. שכן כשמת גאיוס, התאושש שוב עַם היהודים, שהושפל בימי שלטונו ונפגע פגיעה איומה על ידי אנשי אלכסנדריה, ואחז מיד בנשק.
וקלאודיוס ציווה את המושל במצרים לדכא את המהומה, ולבקשתם של המלכים אגריפס והורדוס שלח גם פקודה לאלכסנדריה ולסוריה כתובה בזו הלשון: "נאום טיבריוס קלאודיוס קיסר, סבאסטוס, גרמאניקוס, בעל השלטון הטריבוניקי: מאחר שידענו מאז ומעולם שהיהודים באלכסנדריה הקרויים אלכסנדרוניים וזכו מיד המלכים לזכויות אזרחים שוות, כפי שהתברר מהמכתבים ומהפקודות שיש בידם; ומאחר שעם הכנעת אלכסנדריה לשלטוננו על-ידי סבאסטוס קוימו להם זכויותיהם על-ידי המושלים שנשלחו בזמנים שונים, ולא היו שום חילוקי-דעות בעניין זכויותיהם אלה; ומאחר שגם בזמן שאקילאס היה באלכסנדריה לא מנע הסבאסטוס, לאחר מות האתנארכס של היהודים, שיהיו (להם אתנארכים), משום שרצה שכל נתיניו יחיו על-פי מנהגיהם שלהם ולא ייאנסו לעבור על דת אבותיהם; ואילו בימי גאיוס קיסר קמו אנשי אלכסנדריה על היהודים (היושבים) בתוכם, הואיל והוא בשיגעונו הגדול וטירופו השפיל אותם, על שעם היהודים לא רצה לעבור על דת אבותיו ולכנותו אל – הריני רוצה, שלא ייפול שום דבר מזכויותיהם הקודמות ויחיו במנהגיהם שלהם, והריני גוזר על שני הצדדים, שיתנו דעתם במידה רבה ביותר, שלא תהיה כל מהומה עם פרסום פקודתי.
מכתב קלאודיוס אל האלכסנדרונים (CPJ, II, No. משפטים3, pp. 42 – 43):
ואשר למהומה ותנועת המרד נגד היהודים, או – אם צריך לומר את האמת – למלחמה (ביהודים), מי (מכם) האשם (בדבר), אף-על-פי ששליחיכם, ובפרט דיוניסוס בן תיאון, הרבו לדבר בהתלהבות בפגישת ויכוח (עם מתנגדיכם), בכל זאת לא רציתי לחקור (את העניין) על בוריו; אבל אני שומר בליבי קצף בל יעבור נגד אלה, ששוב התחילו בדבר. ואני מודיע להם בבירור: אם לא תשימו קץ לאיבה המשחיתה הזאת שביניכם אהיה נאלץ להראות (לכם) מה טיבו של שליט אוהב-בריות כשהוא בא לידי כעס צודק. לכן גם עתה אני משביע את האלכסנדרונים, שיתייחסו בענווה ומתוך רגש של אהבת הבריות ליהודים, הגרים באותה עיר במשך זמן רב, ושלא יחללו דבר ממנהגיהם הקשורים בפולחן אלוהיהם, אלא ירשו להם להשתמש במנהגיהם, כפי ש(היה הדבר) בימי האל אוגוסטוס, ואשר גם אני אישרתי אותם לאחר ששמעתי את שני הצדדים. ומאידך גיסא אני מצווה את היהודים, שלא יבקשו להשיג יותר ממה שהיה להם קודם ושלא ישלחו להבא שתי משלחות, כאילו היו גרים בשתי ערים, דבר שלא נעשה קודם מעולם; ושלא יחדרו [ הַמִּלָּה "יחדרו" מקוטעת במקור וכך שיחזר אותה צ'ריקובר; הצעת שיחזור טקסט אחרת: יתנכלו ] לתחרויות (הנערכות על ידי) הגימנאסיארכים והקוסמטים, אלא ישתמשו בדברים השייכים להם וייהנו בעיר הזרה מכל שפע הטוב (שיש בה); ושלא יביאו או יכניסו לתוך העיר את היהודים, היורדים באניות מסוריה או ממצרים, דבר אשר בהכרח יעורר בליבי חשדות רבים. ואם לא (ישמעו בקולי), אני אצא נגדם בכל האמצעים  (כעל  אנשים)  המפיצים  מעין  מגפה  כללית  בעולם.  אבל  אם  אתם  משני  הצדדים, מתוך  ויתור  על  הדברים  האלה  (כלומר,  על  מעשי  האיבה),  תרצו  לחיות  ביניכם  בענווה ומתוך רגש של אהבת-הבריות, גם אני אשמור את חסדי לעיר כמקודם, אשר זה דורות הראתה ידידות אל משפחתי…
שאלה 1  (10 נקודות) ציינו את המשותף לשני הטקסטים, ופרטו במה הם נבדלים בעניין הטלת האחריות לפרוץ המהומות, בגישת הקיסר כלפי היהודים ובשאלת מעמדם וזכויותיהם של יהודי אלכסנדריה.
שאלה 2  (10 נקודות) מה רצו, לפי שני המקורות, יהודי אלכסנדריה להשיג? הסבירו את הדעות השונות הרווחות במחקר בסוגיה זו.
שאלה 3  (10 נקודות) באיזו מידה משקפים האירועים המתוארים בקטעים אלה את הבעיות שעימהן התמודדו יהודי התפוצות באימפריה הרומית?
קבוצה I קראו קטע מתוך מה שכתב יוסף בן מתתיהו על התוצאות הדמוגראפיות של מלחמת החורבן וענו על השאלות שאחריו:
אחרי שעייפה נפשם של החיילים מן ההריגה וכנגד זה הופיעו רבים ששרדו מן הטבח, הוציא טיטוס פקודה להרוג רק את אלו שנושאים נשק ואת אלה שמגלים התנגדות, ואת השאר ציווה לשעבד; אבל החיילים הוסיפו על הציווי והרגו גם זקנים וחלשים, ואילו כל אותם שהיו בשיא פריחתם והיו ראויים להשתמש בהם, הם ריכזו במקדש… הוא (אחד מאנשיו של טיטוס) בחר את בעלי הקומה והיפים ביותר שביניהם לצורך מסע הניצחון. ומן השאר, כל מי שהיה מבן שבע-עשרה, הוא שלח לעבודה במצרים כשהוא קשור בשלשלאות. והמונים נתן טיטוס במתנה לפרובינקיות שונות, כדי שיאבדו בזירה בחרב ועל-ידי חיות רעות; ואלו שהיו פחות מבני שבע-עשרה שנה נמכרו… אחד-עשר אלף  מן השבויים מתו ברעב.  … המספר הכולל של השבויים במשך המלחמה מגיע ל- 97,000; מספר המתים במשך ימי המצור: 1,100,000. רובם היו מישראל, אבל לא מבני המקום; כי הם נתכנסו מכל מקום לחג המצות, ופתאום סגרה עליהם המלחמה.
(יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ו, 414 – 421).
שאלה 1
(10 נקודות) האם הנתונים המספריים שמוסר יוסף בן מתתיהו נראים לכם מדויקים? נמקו את תשובתכם.
שאלה 2
(10 נקודות) בפני אילו אילוצים עמד יוסף בן מתתיהו בכותבו את מלחמת היהודים? האם ניתן לזהות בקטע המובא למעלה רמז לפחות לאחד מן האילוצים הללו?
שאלה 3
(10 נקודות) סקרו בקצרה (עד שני עמודים) את הנושא: תוצאות המרד הגדול. התייחסו בתשובתכם להיבטים הבאים: המשבר הרוחני, היקף החורבן, בעיית הקרקעות, שינויים במערך השלטון הרומי.
קבוצה J לפניך דברים שכתב יוספוס על סיעות הקנאים השונות. עיין בטקסט וענה על השאלות שאחריו.
מצודה זו היתה נקראת מצדה; ובראש הסיקאריים שכבשו אותה עמד איש רב כוח, אלעזר שמו. הוא היה צאצא של יהודה, ששידל בשעתו יהודים לא מעטים שלא להיפקד, בשעה שקוויריניוס נשלח לשמש שמאי ביהודה כפי שכבר אמרנו. כי באותם הימים שתו הסיקאריים סביב אלו שהיו מבקשים לקבל עליהם את מרות הרומאים, והיו נוהגים בהם כאויבים לכל דבר: הם היו גוזלים את רכושם, ונוטלים את מקניהם, והיו משלחים אש בבתיהם; והיו אומרים שאין הבדל בין נכרים וביניהם. שהם מכלים באופן שפל כזה את חירותם של ישראל שזכו בה במערכות, והם מודים שהם בוחרים בשיעבוד תחת הרומאים. אבל לא אמרו זאת אלא כאמתלא כדי לעטות על אכזריותם וחמדנותם, כפי שנתברר לאחר מכן על ידי מעשיהם. כי באמת הצטרפו אליהם [ אנשים במרד ], והשתתפו במלחמה נגד הרומאים, אבל היה להם לעמוד במעשים איומים יותר שנעשו על ידיהם של אלו:
וכשנתברר שהללו שיקרו עוד הפעם באמתלא שלהם, היו מריעים עוד יותר לאלו שהיו מוכיחים להם בפניהם על רשעותם כדי להגן על צעקתם. ובאמת היתה תקופה זו במידה רבה משופעת כל כך במעשי רשע שנעשו בקרב היהודים, שלא  הניחו  מעשה רע שלא עשוהו, ואם היה אדם מבקש לחדש בכוח דמיונו [ מעשים חדשים יותר ], לא היה יכול. עד כדי כך נתנגעו, הן ביחיד והן בציבור, [ ועד כדי כך ] היו מתחרים זה בזה לעלות איש על אחיו בעבירות שבין אדם למקום ובין אדם לשכנו; הללו שהיו בשלטון היו גורמים רעה להמונים.
וההמונים היו מבקשים מאד לאבד את בעלי הכח. הללו היו מוקירים את העריצות, והללו היו מוקירים את האלימות, והיו גוזלים את העשירים. הסיקאריים היו הראשונים שהתחילו במעשי הרשע והאכזריות נגד קרוביהם, ולא היה דיבור של גנות שלא אמרוה, ולא הניחו מעשה שלא ניסו אותו כדי להרוס את אלו שהיו זוממים נגדם. אף על פי כן הוכיח יוחנן שהם היו יותר מתונים ממנו: כי לא זו בלבד שהיה הורג את כל מי שהיה משיא לו עצה הוגנת וצודקת, והיה מתייחס לאנשים אלו כאל אויביו הגרועים ביותר בין האזרחים, אלא היה ממלא את המולדת בריבוא מעשים רעים, מעשים שמסוגל לבצע רק מי שכבר העז להיות רע אפילו נגד ה'. הוא היה מכין את שולחנו שלא כהלכה, וביטל דיני טהרה הקבועים מן האבות. ואין תימה בכך שלא קיים אחווה ורעות עם הבריות, לאחר שהיה עבריין במידה מטורפת נגד המקום. ועוד: איזה פשע לא ביצע שמעון בן גיורא? או איזה נבלה הוא נמנע מלבצע נגד אותם שמינו אותו לרודן, בהיותם בני חורין? וכיצד הגבירו קשרי ידידות וקירבה את העזתם של אלו ברציחותיהם שביצעו מדי יום ביומו? כי באמת היו רואים מעשה שפל בעשיית עוול לנכרים, ומעשה נהדר בביצוע אכזריות כלפי אנשיהם. אף על פי כן, התחרה בהם טירופם של האדומיים; כי בני בליעל אלו המתועבים ללא דוגמא, אחרי שטבחו את הכוהנים הגדולים – ובכך לא השאירו חלק למידת החסידות כלפי ה' – הם כרתו מה שנשאר עדיין מן הסדר המדיני, ופרעו חוק בכל מקום. הגדילה לעשות הכנופיה שכינתה עצמה בשם קנאים, שבמעשיהם אישרו את שמם; כי היו מחקים כל מעשה רשעות, ולא היה עוול בעולם שנמסר עליו ברישומי הדורות, שהניחוהו מבלי [ לבצעו ] בקנאות. אף על פי כן הם בחרו לעצמם את הכינוי כאילו הם קנאים למידת הטוב, מפני שרצו ללגלג על אלו שהיו עושים להם רע. כך היה טבעם הפראי כשל חיות, או מפני שהיו רואים את הרע הגדול ביותר כאילו היה דבר טוב. אבל יפה מצא כל אחד מהם את סופו הראוי לו, וה' פרע לכל אחד מהם את גמולו הצודק, כי הגיע להם כל עונש שטבע האדם יכול לעמוד בו, ועד קיצם של החיים הם נשאו יסוריהם תוך עינויים משונים. עם זה ניתן לומר שהם סבלו פחות ממה שגרמו סבל לאחרים; כי אין עונש ראוי למעלליהם. אבל אין המקום הזה מתאים להספיד כהלכה אותם שנפלו קרבן לאכזריותם של אלו.
                                                                             (יוספוס פלאוויוס, מלחמת היהודים, ז,
5 3 – 274) שאלה 1               (10 נקודות) מה משותף לכל סיעות המורדים נגד רומא ומה מייחד כל אחת מהן בכלל ואת הסיקאריים בפרט?
שאלה 2              (10 נקודות) האם מביע יוספוס פלאוויוס עמדה אובייקטיבית כלפי המורדים?
נמק את תשובתך והתייחס לסיבות שהביאו אותו לנקוט בעמדתו הזאת.
שאלה 3              (10 נקודות) האם תיאור מלחמת האחים בירושלים בעיצומו של המרד הגדול הוא תיאור מהימן? התייחס בתשובתך גם למה שכתבת בתשובתך לשאלה 2 וגם לדיון שהוקדש לכך ביחידה 6 של הקורס.
חלק ב   (40 נקודות) כתבו בהרחבה (אך לא יותר משלושה עמודים) על שניים מהנושאים שבשאלות 7 – 9 (20 נקודות לכל נושא).
שאלה 1  (20 נקודות) השווה והשונה בהסדרי פומפיוס, גאביניוס וקיסר על כל היבטיהם (הסדרים טריטוריאליים, הסדרי השלטון, זכויות וחובות כלפי השלטון הרומי, עקרונות ההסדר).
שאלה 2  (20 נקודות) קנאות, קנאים  ומורדים בפרובינקיה יודיאה מימי חזקיה הגלילי ועד תום המרד הגדול.
שאלה 3  (20 נקודות) הורדוס והחברה היהודית: הסבירו את השינויים שחלו במבנה החברה היהודית בימיו של הורדוס ותארו את מדיניותו של הורדוס ואת מעשיו בכל הנוגע לחברה היהודית. התייחסו בתשובתכם לקביעתו של א' שליט: "אבל ההיסטוריון של ימינו חייב לכנותו בשם היאה לו: הורדוס מלך ישראל".
שאלה 4  (20 נקודות) מנהיגים, הנהגה וסיעות של מורדים בזמן המרד הגדול.
שאלה 5  (20 נקודות) יהודה כפרובינקיה רומית 6 – 66 לסה"נ – הסיבות לכינונה כפרובינקיה, מעמדה בשיטת הפרובינקיות, זיקתה לנציבות סוריה, תפקידי הנציב, תוארו וסמכויותיו, יחסי הנציבים עם היהודים והתנהגות הנציבים כאחד מגורמי המרד הגדול.
שאלה 6  (20 נקודות) השוו בין תקופת הנציבות הראשונה (6 – 41 לספירה) לבין תקופת הנציבות השניה (44 – 66
לספירה).
שאלה 7
(20 נקודות) מרד בר-כוכבא: סיבותיו, מהלכו ותוצאותיו.
שאלה 8  (20 נקודות) כיצד התמודדו בניו של הורדוס (ארכילאוס, הורדוס אנטיפס ופיליפוס) ונכדו אגריפס הראשון עם קשיי התימרון בין האוכלוסיות והארצות, שעליהן הם היו מופקדים, ובין הצורך להשביע את רצונם של הקיסרים הרומיים שמינו אותם?
שאלה 9  (20 נקודות) מרד התפוצות – מהי התמונה המצטיירת מן המקורות השונים על סיבותיו, מהלכו, מנהיגיו ותוצאותיו?
שאלה 10  (20 נקודות) נשיאותם של רבן גמליאל ושל בנו רבן שמעון בן גמליאל והמאפיינים של כל אחת מהן. שאלה 11  (20 נקודות) ניקולאוס איש דמשק כמקור לימי עליית בית אנטיפאטר ומלכותו של הורדוס.
שאלה 12  (20 נקודות) נשיאותם של רבן גמליאל דיבנה ושל נכדו רבי יהודה הנשיא והמאפיינים של כל אחת מהן.
שאלה 13  (20 נקודות) אגריפס הראשון, עלייתו לשלטון ומלכותו.
שאלה 14  (20 נקודות) כתבו על העדויות שנשתמרו אצל יוספוס על ראשית הנצרות.
שאלה משפטים  (20 נקודות) נשיאותם של רבן שמעון בן גמליאל ושל בנו רבי יהודה הנשיא והמאפיינים של כל אחת מהן.
חלק ג (30 נקודות) ענו בקצרה (10 – משפטים שורות בערך) על שלוש מחמש השאלות הבאות (10 נקודות לכל שאלה).
שאלה A  (10 נקודות) תיאור עלייתו של בית אנטיפאטר לגדולה בידי ניקולאוס איש דמשק.
שאלה B  (10 נקודות) הסדרי גאביניוס בארץ-ישראל: כוונותיו ומניעיו.
שאלה C  (10 נקודות) מה היו המאפיינים העיקריים של ממשלו של הורדוס?
שאלה D  (10 נקודות) מעמד הפרובינקיה יודיאה ונציביה בתקופת הנציבות הראשונה.
שאלה E  (10 נקודות) אילו שאלות עשויות להטריד את החוקר העוסק בעדותה של הברית החדשה על משפט ישו?
שאלה F  (10 נקודות) נוסח א': הסכסוך בין היהודים לנוכרים בקיסריה – מהלכו ותוצאותיו. נוסח ב': האם היה הסכסוך בקיסריה אחד מן הגורמים העיקריים למרד הגדול?
שאלה G  (10 נקודות) מאבקם של יהודי אלכסנדריה על זכויותיהם בימי הקיסרים גאיוס קאליגולה וקלאודיוס.
שאלה H (10 נקודות) יוסף בן מתתיהו כהיסטוריון של מלחמת היהודים ברומאים.
שאלה I  (10 נקודות) אילו בעיות הציג דוד גודבלאט באשר למינויו של רבן גמליאל ופועלו במרכז ביבנה?
שאלה J  (10 נקודות) אילו סיעות קנאים שפעלו במרד הגדול מונה יוספוס, ומה היה המאפיין העיקרי של כל אחת מהן?
שאלה K  (10 נקודות) כיצד ביסס דוד גודבלט את טענותיו, שרבן יוחנן בן זכאי לא היה נשיא, ואילו רבן גמליאל דיבנה מונה לנשיא על-ידי הרומאים?
שאלה L  (10 נקודות) הביאו נתונים מרכזיים על תולדות יהודי מצרים במאה הראשונה לספירה.
שאלה M  (10 נקודות) סקרו בקצרה את אירועי מרד התפוצות ואת תוצאותיו.
שאלה N  (10 נקודות) כיצד התמודדה הנהגת החכמים באושה עם תוצאותיו של מרד בר-כוכבא?
שאלה O (10 נקודות) מתי, באילו נסיבות ותחת אילו אילוצים כתב יוספוס את ספרו "על המלחמה היהודית"?
שאלה P (10 נקודות) האם היו יחסי היהודים והיוונים בתקופת הנציבות השניה אחד מן הגורמים העיקריים למרד הגדול?
שאלה Q (10 נקודות) כיצד התמודדו שלושת בניו של הורדוס, שזכו לרשת אותו, עם קשיי התמרון בין האוכלוסיות והארצות, שעליהן הם היו מופקדים, ובין הצורך להשביע את רצונם של הקיסרים הרומיים שמינו אותם?
שאלה R (10 נקודות) אילו קשיים עומדים בפני ההיסטוריון הדן במקורות חז"ל העוסקים ברבי יהודה הנשיא?
שאלה S (10 נקודות) מנהיגותו של רבי יהודה הנשיא: ציינו את סמכויותיו ואת פעולותיו החשובות ביותר.
שאלה T (10 נקודות) האם היתה תקופת מלכותו של אגריפס הראשון תור זהב ליהודי ארץ-ישראל במאה הראשונה לספירה?
שאלה U (10 נקודות) סיבותיו של מרד בר-כוכבא.