מרד בר כוכבא - סיכום לבחינה (כל השאלות והתשובות) - ציון: 95

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , , , , , , ,
שנת הגשה 2009
מספר מילים 51513
מספר מקורות 200

תקציר העבודה

חלק א (45 נקודות; משפטים נקודות לכל מקור).
לפניכם חמישה מקורות. עליכם לדון בשלושה מתוכם על-פי הנקודות הבאות:
א.      תארו בלשונכם את תוכנו של המקור.
ב.      מהו המידע ההיסטורי שהוא מציע על נושא המרד?
ג.        מהי מידת מהימנותו של מידע היסטורי זה וכיצד הוא משתלב בתמונה המצטיירת ממקורות אחרים הקשורים לנושא זה?
ד.      מה הן הדעות הרווחות במחקר המודרני לגבי פרשנותו של המקור בפרט ולגבי הנושא הנידון בו בכלל.
החברה היהודית בין המרידות מעשה בבני הגליל שיצא עליהם קול שהרגו נפש. באו לפני רבי טרפון, אמרו לו: יטמיננו מר. אמר להם: כיצד אעשה? אם לא אטמינכם – יראו אתכם; אטמינכם – הרי אמרו חכמים: לשון הרע זה – אף על פי שאין לקבלו, יש לחוש לו. לכו אתם הטמינו עצמכם.
[בבלי, נדה סא ע"א] א מסופר כאן על גליליים שהיו מבוקשים בעוון רצח. במנוסתם הגיעו לרבי טרפון וביקשו מחסה. רבי טרפון התחבט אם להסתירם או לא: אם לא יחביאם הרי שהם יתגלו למבקשי רעתם, אם יחביאם ויתברר כי החשדות בגינם נכונות, מה יהיה? וגם אם מדובר בחשדות לא אמיתיות, הרי שיש צורך בזהירות. אמר להם רבי טרפון שימצאו מחסה בכוחות עצמם.
ב מדובר כאן על פשיעה בקרב תושבי הגליל שאילצה את הפושעים לנוס לרבי טרפון שהיה תושב לוד. רבי טרפון, שהיה מבית שמאי היה בהתלבטות אם לסייע לפושעים.
ג ראשית יש לציין כי מדובר כאן בתלמוד הבבלי, שהמידע ההיסטורי אשר ניתן לדלות ממנו לגבי המרד הינו מצומצם, בעיקר בשל הריחוק בזמן ובמקום של מחברי התלמוד הבבלי. אולם צירופם של כמה מקורות יחדיו, יכול לתת לנו תמונת רקע לגבי הלך הרוח בתקופה שלפני מרד בר כוכבא. בקטע הנ"ל דובר כאמור על פשיעה בקרב בני הגליל שהיתה בעלת קשר כלשהו לחכם מפורסם. באיכה רבה ניתן למצוא מקרה דומה כשבנו של חכם מפורסם בשם רבי חנינא בן תרדיון תושב סכנין היה חבר בחבורת ליסטים.
הוא בגד בהם בצורה זו או אחרת והוצא להורג. לאחר מותו התכחשו לו אביו, אימו ואחותו. עדות נוספת מהבבלי מציגה לנו מפגש בין חבורת ליסטים לחבורה של תלמידיו של רבי עקיבא בדרך המובילה לעכו. חבורת הליסטים משבחת את רבי עקיבא ותלמידיו. לפנינו למעשה שלושה עדויות המעידות לנו תסמונת דומה. ליסטיות בצפונה של ארץ ישראל עם שיתוף פעולה כזה או אחר של חכמי מפורסמים מבית שמאי. מעדות אחת לא היינו מתרשמים, אולם מהצלבת שלושת העדויות מתגלה תמונת הלך הרוח בימים שבין פולמוס קיטוס למרד בר כוכבא. ימים של ליסטות בהנחיה כזו או אחרת של אנשי דת. תמיכה נוספת אנו מגלים מהפעילות הרומית בצפון בתקופה זו: הרומים היו בתנופת בנייה ובירוקרטיה מורכבת שהיוו נטל כבד על האזרחים. הרומים מצידם הפעילו תהליכי הלניזציה בציפורי וטבריה והעברת השלטון בהן לנוכרים. כמו כן היתה פעילות ערה של הצבא הרומי באיזור: הקמת מחנות צבא, ביצורים, סלילת כבישים ועוד. לא ברור מה הסיבה והתוצאה במקרה הזה אולם ברור כי יש קשר בין השניים.
ד יש ויטענו כי תופעות הליסטים המצויות לפנינו משמעותן תקופה כלכלית קשה שגרמה ליהודים לפנות לפשע ואין זו מרדנות פוליטית. אולם כפי שטוען גדליהו אלון ציון שמם של הדמויות בלבד במקורות הללו מעיד על התופעה כליסטות מדינית ולא חברתית – דמויות שאינן היו מעניי העם, אלא מהעשירים שבהם – שתמכו, בדרך זו או אחרת, בתופעה הליסטית: רבי טרפון, שהיה אדם אמיד למדי, לא עזר אמנם לליסטים להיחבא, אך הוא גם לא מסגירם לרשויות. גם רבי חנניה בן תרדיון היה אמיד ביותר, שהרי היה ממונה על קופה של צדקה, ורבי עקיבא שהיה ממנהיגיו הרוחניים של העם. כמו כן כל הדמויות הללו הינם חלק מ-10 הרוגי מלכות שהוצאו להורג לאחר המרד. לפיכך מסכם אלון כי "אנו רשאים אפוא לראות בתנועת ליסטים זו זיקה לתסיסה של מרדנות בארץ ישראל (בין ביהודה ובין בגליל)".
ע"פ מאמרו של ישראל פרידמן בן שלום נראה שהויכוחים האידיאולוגים בין בית שמאי הקנאי לבית הלל המתון מתקופת בית שני, עדיין ריחפו בחברה היהודית בדרך שונה מהידוע לנו מלפני חורבן בית המקדש.
ע"פ מחקרו של בן שלום, המאבק בין האידיאולוגיה הקנאית של בית שמאי שקרא למרד ב"מלכות הרשעה" בכל זמן נתון לבין האידיאולוגיה המתונה של בית הלל שהעדיף לנסות להתמודד את המצב הקיים, היה קיים גם אחרי חורבן הבית ואחרי ששני הבתים הללו הפסיקו להתקיים כבתים מאורגנים. בית שמאי בשל כישלון מרד החורבן ובית הלל בשל העובדה שההנהגה היהודית עברה לידיו. אולם המחלוקת בין שתי האידיאולוגיות לא פסקה לפחות עד למרד בר כוכבא, כאשר המחלוקת בניהם היתה לגבי עיתוי המרד האקטיבי ברומא, כאשר בית שמאי כאמור לא התייאשו מהתוצאות הקשות של מרד החורבן או של פולמוס קיטוס ועדיין האמינו כי הדרך היחידה לקיים את מצוות היהדות הן באמצעות שלטון יהודי. בית הלל לעומת זאת קבע כי טרם הגיעה השעה למרד ברומא ויש לחכות להזדמנות הנכונה לשם כך. עם זאת, היו אלה החכמים מבית הלל שקבעו את המושג "במהרה יבנה המקדש" – מושג שלמעשה אומץ ע"י "האקטיביסטים" מבית שמאי. אפלבאום המצב הכלכלי ביהודה לאחר שנת 70 היה רע: אבידות בנפש, שבויים, החרמת קרקעות, הושבת חקלאים בעבר הירדן ועוד. עדויות מהמדרשים מדברות על "מציקים" שתפסו רכוש יהודי, תוך גירוש הבעלים או הפיכתם לאריסים שהיו מטרה לדיכוי מתמיד. "מציקים" אלו היו חיילים רומיים, קצינים ופקידים וכן יהודים שניצלו את המצב החדש. עומס המיסים הועלה, יהודים גויסו לעבודות כפייה וכלכלת החצר הקיסרי נפלה על שכמם של האיכרים. מסורות תלמודיות שונות מספרות על המצב הכלכלי הקשה בקרב האיכרים, ומסורות אלו מתקשרות לאוירה המשיחית ולמנהיגות המרד.
מור: אפלבאום טען שהאיכרות היהודית הפכה לנושאת נס המרד בשל מדיניות הענישה של הרומאים, שכללה החרמה של קרקעות מהיהודים, נישולם מאדמתם והפיכתם לאריסים. העדות העיקרית היא זו של יוסף בן-מתתיהו בדבר הוראות אספסיאנוס, ואפלבאום פירש את המונח "הר המלך" כמקיף חלקים נרחבים של א"י. למעשה, תהליך הפקעת הקרקעות והאריסות היה הדרגתי וארוך, עוד מלפני תקופת החשמונאים, וביתר שאת בתקופת הורדוס. שיטת האריסות ביהודה היתה מושרשת, ואף בר כוכבא עצמו החכיר קרקעות והאיכרים נחשבו לאריסיו. גם הראיות מדין הסיקריקון ומקיומם של מציקים ניתנות לתארוך מוקדם יותר, ואין לראות בהן בהכרח עדות להפקעת קרקעות אינטנסיבית. סקירת המקורות מעלה שלא היה קשר בין התנועה האגררית לבין המרידה (אם כי אין בטענה זו כדי להפחית ממצבה הקשה של האיכרות בין המרידות).
אישור לדעה זו, של תסיסה בקרב יהודי הפרובינקיה, אנו מקבלים גם מהעדויות של המדיניות הרומית באיזור בתקופה זו. ראשית נראה שמעמדה של הפרובינקיה יודיאה השתנה. לאחר מרד החורבן השתנה מעמדה של הפרוביניקיה לפרובינקיה סנאטורית כאשר חנה בה לגיון (לפני כן שירת בה חיל ה-auxilia שהורכב מתושבי ארץ ישראל), נראה שבשנת 117 הפכה הפרובינקיה יודיאה לפרובינקיה קונסולרית בעלת 2 לגיונות, וזאת ע"פ תחקיר הלגיונות המפורט שבוצע ע"י בנימין איזק וישראל רול. לא הרבה פרובינקיות היו בעלות 2 לגיונות: גרמניה העליונה, גרמניה התחתונה, מויסיה העליונה קפדוקיה ועוד כמה – פרובינקיות בעלות שטח גדול בהרבה מהפרובינקיה יודיאה. יש שיטענו כי הסיבה ששהו ביודיאה 2 לגיונות, הינה בשל קרבתה לגבול העוין של האימפריה מכיוון פרת – אולם במקרה כזה, טוען שצמן במאמרו, עדיף היה לקיסר להציב את הלגיון הנוסף בקפדוקיה שקרובה יותר לגבול. לפיכך נראה שההחלטה על הצבת לגיון רומי נוסף בכפר עותנאי החולש על עמק יזרעאל היתה בשל איום של מרידה מצד התושבים המקומיים זמן מה לפני מרד בר כוכבא. כמוכן הנציב הרומי שנשלח ליהודה עם הפיכה לפרובינקיה קונסולרית היה לוסיוס קויטוס, שדיכא בעבר את מרד יהודי מסופוטמיה והיה מבכירי צבאו של הקיסר טריאנוס – דבר שמעיד על המצב המתוח ביודיאה.
אולם המתיחות המרדנית ביהודה היתה גורם שעל שגרם לכאבי ראש לשלטונות ברומא, כך שמלבד הגדלת הכוח הצבאי בלגיון נוסף ותגבור כוחות העזר, הפיכת הפרובינקיה לקונסולרית – נתווספו בה מערכת דרכים משוכללת: דרך בין בסיס הליגיון בכפר עותנאי, דרך ציפורי לפתולומאיס שהושלמה בשנת 120. פריסה זו של הכוחות החדשים בצפונה של הארץ איפשר לכוחות הוותיקים יותר להתפרש בדרומה – ואף טוען שצמן, הקמת של איליה קפיטולינה בירושלים היתה בשל אותה מגמה בדיוק – אמצעי להבטחת השלטון הרומאי באוכלוסייה עויינת. חלק ג (משפטים נקודות; 5 נקודות לכל שאלה).
כתבו בקצרה על שלושה מחמשת המושגים הבאים:
ליסטאות מדינית מושג שנטבע ע"י גדליהו אלון לתופעות של טרור שקדמו למרד בר כוכבא כפי שהם באים לידי ביטוי במקורות התלמודיים.
ע"פ מקורות אלה היו לאחר פולמוס קיטוס או לפני מרד בר כוכבא (בשנים 117-132) ומעורבים בהם בעיקר גליליים. האישים המוזכרים בעדויות התלמודיות הללו מונעים מאיתנו ליסבור מדובר בפשיעה על רקע חברתי, בשל העובדה שאישים אלה הינם ממנהיגי העם ומעשיריו: רבי חנינא בן תרדיון שהיה ממונה על קופה של צדקה, רבי עקיבא שהיה מאבותיו הרוחניים של העם ורבי טרפון שהיה מעשירי העם. כמו כן אישים אלה נמנים עם עשרת הרוגי מלכות, דבר היכול העיד על דבקותם באידיאולוגיה המרדנית נגד רומא. "במהרה ייבנה המקדש" לאחר חורבן המקדש עדיים פעלו בקרב היהודים בארץ ישראל 2 מגמות. האחת "בית הלל" שגם לקחה על עצמה את הנהגת העם והשנייה קנאית יותר, "בית שמאי". הנורמליזציה של בית הלל עזרה לייצב את מנגנון ההלכה היהודי, תוך כדי קביעת הסיסמא "במהרה יבנה המקדש" – היתה זו מעין פצצת זמן שאומצה ע"י האקטיביסטים מבית שמאי אשר ליבו את התסיסה המרדנית לפני המרד וגרמה לפריצתו עם החלטת אדריאנוס להקים את איליה קפיטולינה בירושלים (ע"פ קסיוס דיו)