מבט ביקורתי על מודל השווי ההוגן

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2010
מספר מילים 6781
מספר מקורות 8

תקציר העבודה

תקציר: 2
רקע: 4
מושגים: 4
שווי הוגן, מפרמטר שמרני למדד מרכזי: 4
שערוך- הפעולה והבעיות הטמונות בה: 5
הכללים החשבונאים הרלוונטיים (התקינה): 6
שאלת המחקר: 7
השערות המחקר: 8
בעיית השערוכים – מניפולציה עסקית. 8
בעיית הנציג: 8
הבעיה הקוגניטיבית – הערכה שגויה בבחינת השווי ההוגן 9
הערכת-חסר של בעיית השליטה- 10 הערכת בחסר קרות מאורע כלכלי עתידי שלא תלוי בפירמה- 10 הערכה קצרת טווח- 11
דיון בהשערות: 12
בעיית השערוכים, מניפולציה עסקית- 12
פרשת ארקו החזקות. 13
הבעיה הקוגניטיבית- השמאות. 16
הטיה קוגניטיבית במאקרו-כלכלה: 16
Subprime mortgage crisis: 17
הטיה קוגניטיבית במיקרו: 18
"אפריקה תעשיות" והנדל"ן ברוסיה: 18
מסקנות: 20 כר פורה למניפולציה: 20 ההטיה הקוגניטיבית הכפולה – אופטימיות יתר: 20 סיכום: 21
עם הפנים לעתיד: 21
המימד הישראלי: 22
ביבליוגרפיה: 24
תקציר מנהלים:
עקרון השמרנות מהווה את אחד מהיסודות המרכזיים בתפיסת החשבונאות הפיננסית, וכן בהגדרות הפנימיות הבאות לידי ביטוי בדו"חות הכספיים. האופן למדידת נכסים באמצעות עלות הנכס, מהווה אלמנט של עקרון שמרנות זה. אולם עקרון זה לא מתחשב וגורם למגוון בעיות בהצגה של הדו"חות הכספיים. בין הבעיות ניתן למנות מגוון סיבות, בניהם את ההתעלמות של מדד העלות מהדינאמיות הקיימת בשווי שוק. העלות, כמדד שלעיתים מייצג התרחשות שהתקיימה לפני עשרות שנים, יכולה להיות ארכאית ולא משקפת את הנכס, זאת בשל התפתחויות כלכליות המרחשות במשק.
כדי להתמודד עם מורכבות זו מערכות חשבונאיות שונות אימצו מדידת נכסים מסוימים בהתאם לשווי-ההוגן של הנכס. מדידה זו מטרתה להפוך את הדו"חות הכספיים לרלוונטיים יותר, זאת בשל העובדה ששווי-הוגן נבחן בהווה ולא בעבר. הדינאמיות שפקדה את השוק משלב הרכישה הראשוני מקבלת את ביטויה.
לכאורה הכול טוב ויפה, אבל ציטוט שקראתי במאמר שעסק במדד השווי ההוגן תפס את מחשבותי. הציטוט עסק במחקרים אמפיריים שבחנו את המשמעות האופרטיבית של מדד השווי ההוגן, תוך הקביעה ש-"רוב המחקרים שבחנו מנקודת מבט של המשקיעים את הרלוונטיות של הצגת נתונים לפי שווי הוגן של נכסים פיננסים והתחייבויות פיננסיות לפי SFAS 107, לא מצאו בדרך כלל תרומה מכרעת להסבר מחירי המניות (מלבד המקרה של סעיף ניירות הערך)". קביעה זו, משמעותה דרמטית, שהרי אם אין תרומה מכרעת להסבר מחירי המניות, אזי מדוע להשתמש במודל השווי ההוגן?, הרי גם יתרון הרלוונטיות כביכול נעלם.
משכך החלטתי לבחון את שאר המורכבויות הנעלמות מן העין הקיימות במודל השווי ההוגן. מורכבויות אשר טמונות ביסוד השיטה. מתוך ידיעה שבכל מודל קיימים מגוון של יתרונות וחסרונות שנבחנו מהפרספקטיבה של הפרופסיה והמטריה שבו הוא נמצא, בחרתי לבחון מודל זה בהתאם לעקרונות מחקרים הקיימים בתחומים נוספים של מדעי החברה, והרלוונטיים לצורך יישום מודל השווי ההוגן. התחום של מחקר רוחבי הנעזר ויוצר ממשק בין תחומי דעת רבים, נפוץ בעיקר בארה"ב; ואף שבעבר היה פחות מקובל באירופה ובאנגליה כיום גם במקומות אלו ניתן למצוא התייחסות לגישה זו.
מתוך ידיעותיי הכלליות בחרתי בשלב הראשון לבחון מודלים רלוונטיים מתחומי הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הכלכלה, מנהל-עסקים והמשפטים. בפועל מבין המודלים התמקדתי בסופו של דבר בשל מסגרת הסמינריון בפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתוך פרספקטיבה כלכלית, וכן מנהל-עסקים מתוך פרספקטיבה כלכלית. כך נבחנו השפעות אפשריות הטיות קוגניטיביות על מודל השווי ההוגן, וכן השפעות אפשריות של Principle-Agent Problem ('בעיית הנציג' או 'בעיית המנהל-סוכן') על התנהלות פירמות עקב יישום מודל השווי ההוגן.
שימוש בעקרונות אלו שנבחנו עד-דק בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית ומנהל-עסקים אפשר להעמיד מראה בפני תומכי מודל השווי ההוגן ולאמת אותם עם חלק מהבעיות המרכזיות הקיימות במודל זה.
מובן שבאמירות אלו אין 'סוף פסוק' של תחום זה, אולם יש בכך כדי לחשוף את אותו מסך בערות בו לעיתים מחברי התקינה מעדיפים להתמקד במודלים חשבונאיים, תוך התעלמות מכשלי-שוק והתנהגות אנושית לא-רציונאלית שהוכחו בתחומים מקבילים של מדעי החברה.
מתוך פרספקטיבה פילוסופית על המאמר, ניתן לאשש תפיסות שהובאו בתחומי הסוציולוגיה. בדברים אלו כוונתי לכך שהוגים שונים רואים בהתפתחויות האחרונות מעבר מהמודרניות לפוסט-מודרניות. מעבר זה מתבטא בכך שהסובייקטיביות מקבל תפקיד חשוב יותר מאשר האובייקטיביות, הכלל מתרכז בפרט ולא הפרט מתרכז בכלל. יש שהגדירו זאת כמעבר מקולקטיביזם לאינדיווידואליזם.  בתחום החשבונאי המעבר ממודל העלות למודל השווי ההוגן, יכולה להתחבר למעבר מאובייקטיביות לסובייקטיביות. מודל העלות נקבע בהתאם למחיר או מספר כמותי שניתן לאשש אותו ולהביא לו תימוכין אמפיריים מוחשים. לעומת זאת מודל השווי ההוגן נקבע על ידי הסובייקט לפי הערכתו, ובכך מקדם את הסובייקטיביות.
אם בחינה זו מפרספקטיבה כללית תתקבל, ניתן יהיה גם לזהות בעבודה זו ביקורת מקיפה יותר על אותה תנועה והתקדמות סוציולוגית. בתחום המאבק הפמיניסטי למען זכויות האישה, נהוג לטעון שקיים כבר שלב של פוסט-פוסט מודרניות. במאמר זה יש ביקורת מעין זו, אין אלו ייסורי לידה של שיטה חדשה המעניקה כוח רב יותר לסובייקט, אלא ביקורת של גישה הרואה במעבר לסובייקטיביות ואינדיווידואליזם שלב שכבר אבד עליו הקלח.