מבוא -3
1 .       אחריות פלילית
1 .1. הגדרת הרצייה –.4
1 .2. היסוד הנפשי והיסוד הפיזי בהגדרת הרצייה 5
1 .3. אלמנט הרצייה במשפט ובפסיכיאטריה -..5
2 .  ניסוח המבחן  הרצוני בחוק העונשין החדש
2 .1. הניסוח החדש והכלל הישן –6
2 .2.
הנימוק לאופיו המחמיר של המבחן הרצוני בסעיף 34ח' 7
2 .3. על הביטויים "דחף לאו בר כיבוש ו"חוסר יכולת של ממש –..7
2 .4. המבחן הרצוני והמצב הפסיכוטי – פסקי הדין בפרשות רוהאן דווידוביץ -.8
              2.4.1. עניין רוהאן .8
              2.4.2. עניין דווידוביץ –..9
3 .  אי שפיות   3.1. חוק העונשין ואי שפיות ..10   3.2. התנאים לתחולת הסייג …11
3 .2.1.
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה" -11
3 .2.2.
"אם בשעת המעשה" 11
3 .2.3.
"בשל מחלה שפגעה ברוחו או בשל ליקוי בכושרו השכלי" -…11
3 .2.4.
"היה חסר יכולת של ממש" -12
3 .2.5.
"להבין את אשר הוא עושה או את הפסול שבמעשהו 13
3 .2.6.  "להימנע מעשיית המעשה" -.13
3 .3.   אי שפיות במישורי הזמן –…13
3 .3.1. בעת הדיון- אי שפיות דיונית -13
3 .3.2.
אי שפיות בעת ביצוע העבירה …14
3 .3.3.  אי שפיות לאחר הרשעה ותחילת ביצוע העונש –14
4 .
אי שפיות זמנית
4 .1.
האם אי שפיות זמנית היא בגדר "מחלת נפש" במובנה המשפטי? -משפטים
4 .2. אחריות פלילית במצב של דליריום טרמנס- אי שפיות זמנית? –17
5.
נטל ההוכחה והסמכות להחליט בטענת אי שפיות 5.1. נטל ההוכחה בטענת אי שפיות -..18
5.2 הסמכות להחליט אם נאשם מסוגל או אינו מסוגל לעמוד לדין -…19
סיכום ..21
ביבליוגרפיה -..22
עבודה זו תעסוק בסייג של טענת אי השפיות כשוללת אחריות פלילית. הגנת אי שפיות שימשה מאז ומתמיד נושא למחלוקות סוערות, ואין זה מקרה שבמהלך ההיסטוריה של המשפט הפלילי השתנו גבולותיה של הגנה זו פעמים רבות. עבודה זו תדון בכמה מהשאלות שמעורר הכלל בו תחם המחוקק הישראלי  את גבולותיה של הגנת האי שפיות. הכלל שנקבע הינו בסעיף 34ח לחוק העונשין החדש.  חבותו של אדם בפלילים מושתתת על כמה הנחות יסוד שאחת מהן היא כי אין נוצרת עבירה באין עושה בעל כשרות נפשית. עקרון זה קובע כי מהותה של העבירה מותנית, בין השאר, בעבריין, אשר מבחינת בגרות דעתו ותקינות רוחו היה מסוגל להבין את משמעותה של התנהגותו והיכולת לשלוט בה. עקרון משלים נוסף קובע כי לא נוצרת עבירה ללא התנהגות מרצון, דהיינו תנאי מוקדם להתהוות עבירה פלילית הוא, כי לאדם הייתה קיימת אפשרות בחירה מודעת לבצע את המעשה האסור או להימנע מעשייתו. היסודות הללו מהווים תנאי לאחריות פלילית, כלומר, שעל אף שמבוצע מעשה אסור, המבצע אינו בר עונשין. אחד הסייגים לאחריות פלילית הינו מצב של אי שפיות, כלומר מצב המונע מאדם את היכולת להבין את אשר הוא עושה, או להימנע מעשיה אסורה. מצב זה יכול שיגרם עקב מחלה או ליקוי שכלי. המחלה יכולה שתהא נפשית או פיזיולוגית, ואין גם נפקא מינה להבחנות בין סוגי המחלות השונות. הנקודה המכריעה הינה התסמונת ולא האבחון, כלומר בחינת השאלה, האם האדם נעדר כושר הבנה של משמעות מעשיו בשל המחלה, או נעדר כושר הימנעות הן ההתנהגות האסורה. הגנת אי שפיות שימשה מאז ומתמיד נושא למחלוקות סוערות, ואין זה מקרה שבמהלך ההיסטוריה של המשפט הפלילי השתנו גבולותיה של הגנה זו פעמים רבות. עבודה זו תדון בכמה מהשאלות שמעורר הכלל בו תחם המחוקק הישראלי  את גבולותיה של הגנת האי שפיות. הכלל שנקבע הינו בסעיף 34ח לחוק העונשין החדש. עבודה זו תעסוק כאמור בהגנת טענת אי השפיות הפרק הראשון יעסוק  באחריות הפלילית. אני אגדיר מהי "רצייה", אני אדון ביסוד הנפשי והיסוד העובדתי שבהגדרת הרצייה, כמו כן ארחיב מעט על אלמנט הרצייה במשפט ובפסיכיאטריה.  פרק שני יעסוק בניסוח המבחן הרצוני בחוק העונשין החדש תוך השוואה בין הכלל החדש לכלל הישן. בנוסף אני אנמק מדוע מנסחי החוק החמירו במבחן הרצוני בבואם לחוקק את סעיף 34ח' לחוק העונשין. עוד בפרק זה אני אסביר ואנתח את המושגים "דחף לאו בר כיבוש" ואת המושג "חסר יכולת של ממש" תוך שאני אדגום אותם בפסקי הדין קרי רוהאן ודווידוביץ.  בפרק שלישי אנו נכנס לעובי הקורה ונדון במושג "אי שפיות ומהו כולל בתוכו ומה משמעותו החוקית והמשפטית ומהם התנאים לתחולתו. וכמו כן באי שפיות במישורי הזמן כגון: בעת הדיון, בעת ביצוע העבירה ולאחר הרשעה ותחילת ביצוע העונש.  אני ארחיב גם על המונח אי שפיות זמנית, האם  היא נכללת בגדר מחלת נפש במובנה המשפטי . בפרק האחרון אני אדון בנטלי ההוכחה כטענת אי שפיות מועלית ולמי הסמכות להחליט  אם נאשם מסוגל או אינו מסוגל לעמוד לדין. עיקר בחינת דברי תהא לברר, האם כדי לפטור אדם מאחריות פלילית די בכך אם נגדיר אותו כחולה, או שמא צריכים גם להוכיח, כי במקרה הספציפי לא הבין את אשר הוא עושה, או לא יכול היה להימנע בעשיית המעשה כתוצאה ממחלתו. במילים אחרות האם די במחלתו כשלעצמה בכדי לפטור אדם מאחריות פלילית או שמא נדרש גם צורך להוכיח כי בגלל המחלה, לא יכול היה להבין את משמעות המעשה שעשה, ובכך לצמצם את חלותו של הסייג.