הקדמה:
לפי ג. שלו: הצעה וקיבול הן הצהרות רצון, בדרך כלל עוקבות, אשר מפגשן יוצר חוזה. שתי דרישות מהותיות צריכות להתקיים כדי שהצהרות רצון אלה אכן יהוו בסיס לחוזה והן גמירת דעת ומסוימות.
משה- דורין מסוימות:
דרישת המסוימות מכוונת לכך לתת מענה לדרישה שלפיה ההצעה תכלול מספיק פרטים, על מנת שיהיה ברור מהו תוכן החוזה בין הצדדים וכאשר ההצעה נעדרת פרטים היא לא מסוימת דיה, ולכן אינה יכולה להניב חוזה.                                                                                                             יש מסוימות בזיכרון הדברים שנחתם בין משה לדורין.                                                                      בפסק דין קפולסקי: כדי שהסכם יהיה הסכם מחייב צריך הוא, בנוסף לכוונה ברורה להתחייב בחוזה, על החוזה לכלול את כל התנאים ההכרחיים להתקשרות- רשימת עציוני.                             המסמך שנכתב ע"י משה כלל את כל הפרטים המהותיים הנכללים ברשימת עציוני ולכן יש פה מסוימות.   מסוימותו של הסכם נבחנת על פי השאלה, אם הסכם מהווה מסמך בכתב כמשמעו בסעיף 8 לחוק המקרקעין? המסמך אותו ערך משה במעמד ההסכמה עומד במבחן זה.                    לפי גבריאלה שלו: אין חוזה יכול להיווצר אלא כאשר הצדדים הסכימו על מסגרתו ועל העניינים החיוניים והמהותיים שבו.
יסוד המסוימות בין משה לדורין מעיד על גמירות דעת.
גמירות דעת: