מתן טיפול אוראלי על ידי רשויות השלטון המקומי השלטון המקומי בישראל אחראי על מתן שירותי בריאות הפה לילדים בבתי הספר הנמצאים בתחום שיפוטם.
למרות יתרונותיה של ישראל ביחס גבוה של מספר רופאי שיניים לאוכלוסייה, הראיות מצביעות על רמה נמוכה יחסית של בריאות הפה לנוער.
המחקר הנוכחי בוחן מדוע חלק מהרשויות המקומיות עוסק במתן טיפולי שיניים לתלמידי בית ספר שאחרים לא.
שיטות: הנתונים נאספו מכמה מקורות כולל משרד בריאות,הפנים,הלשכה המרכזית  לסטטיסטיקה,והעמותה לרפואת שיניים בישראל.
תוצאות: הממצאים מראים כי
2 8% מכלל המועצות האזוריות סיפקו טיפול אורלי רק לשליש מילדי בית הספר הישראלים.
בישובים עם מצב סוציו אקונומי נמוך, אלה השייכים למגזר הערבי ובישובים הגדולים יותר כן נוטים לספק שירותי בריאות הפה לילדים בבתי הספר שלהם.
הדיון מתרכז בהבנת המדיניות והמניעים לעסוק או להימנע ממתן טיפולים שיניים באופן ציבורי לילדי ישראל.
מסקנות: טיפול שיניים יכול לעזור לשפר את בריאות הפה של צעירים ישראלים, ולהביא לתרומה נוספת של היעילות הכלכלית על יד צמצום האחריות של השלטון על מנת לספק טיפול שיניים כולל לחיילים שבדרך כלל משרתים 3 שנים אחרי סיום התיכון.
הדבר מצביע על כך שיש צורך לשנות את מדיניות הממשלה כדי שאפשר יהיה לספק שירותי בריאות הפה לכל ילדי ישראל.
הקדמה לעומת מדינות עם תוחלת חיים דומה היתרונות של ישראל הם ביחס הגבוהה יותר של רופאי השיניים לאוכלוסייה.
אומנם ליחס גבוה זה צריכות להיות השלכות חיוביות על בריאות הפה של אזרחי המדינה. אך ההערכה היא כי בישראל ילדים בני 12 נמצאים על הממוצע רק,  לעומת כל 188 המדינות שנסקרו.
בעיה זו ניתן לייחס לחוסר של שירותים לאומיים לבריאות הפה של הילדים.
כמעט כל הישראלים מתגייסים לצבא למשך 3 שנים בהגיעם לגיל 18 בזמן שירותם מערכת הביטחון (צה"ל) אחראי על בריאותם הכולל בתוכו רפואת שיניים בחינם.
טיפול לקויי בבריאות הפה של ילדים משפיע באופן ישיר על תקציב הממשלה על ידי הטיפולים האוראליים הניתנים על ידי הצבא בחינם.
בעיה זו הפכה חריפה אפילו יותר לאור ראיות אמפיריות המצביעות על כך שרמת בריאות הפה אצל חיילים חדשים היא לא טובה באופן יחסי . ובכך מצביעה על חוסר שוויון הנובע ממשתנים חברתיים בישראל.
על ממשלות מקומיות להחליט האם לתת "שירותי בריאות הפה" לילדים בבתי הספר הנזקקים.
הממשלה המקומית מחויבת לכסות לפחות מחצית של העלות של האירוח, באמצעות משרד הבריאות ליישובים שהוחלט שהם נמצאים בחתך הסוציו אקונומי הנמוך ולשקול סיפוק שירותים אלה להם.
וועדות ציבוריות כגון וועדת מעמד הילד ומבקר המדינה ועוד חקרו את נושא המדיניות שהייתה קיימת בזמן השלטון הבריטי והמליצו כי על הממשלה להיות אחראית על אספקת שירותי טיפולי אוראלי לכל ילדי ישראל.
שאלת המחקר המפתח שטרם נבדקה אמפירית היא מדוע ביישובים מסוימים עשו את הבחירה הציבורית לעסוק במתן שירותי טיפול אוראלי בעוד שאחרים לא עשו כך.
הדו"ח מתייחס לנושא על ידי בחינת מאפיינים של היישובים המספקים שירותי טיפול אוראלי לתלמידי בית הספר שלהם ולאלו שלא מספקים.
במטרה לטרום להבנה טובה יותר של הבחירות של השלטון המקומי בנושא מדיניות הבריאות בתחומי שיפוטו.
***העבודה ללא ביבליוגרפיה וללא אזכורי מקורות בגוף הטקסט