עבודה סמינריונית לקראת תואר B.ED. בנושא: הבדלים בין התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי בסוגיות נבחרות. העבודה קיבלה
סוג העבודה | עבודת סמינריון |
מקצוע | יהדות |
מילות מפתח | B.ED, אור חוזר, אור ישר, בגנון, בעל תשובה, גאולה, הבדלים, הלכה כבתראי, חיבור, כלל, מחלוקת, מסכת ראש השנה, משנה, סוגיה, סיבה, עבודה סמינריונית, פירוש, פרט, צדיק, שטר חוב, שיטות, תלמוד בבלי, תלמוד ירושלמי |
ציון | 95 |
שנת הגשה | 2012 |
מספר מילים | 6195 |
מספר מקורות | 26 |
תקציר העבודה
בס"ד תוכן עניינים
פתח דבר. 1
מבוא. 4
פרק א – ההבדלים בין תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי בסוף מסכת ראש השנה 5
פירוש המשנה בתלמוד בבלי וירושלמי 5
ההבדל בין סיום תלמוד בבלי לסיום תלמוד ירושלמי 6
ההבדל הכללי בין שני התלמודים: שינויי סגנון 7
הלכה כבתראי 7
ירושלמי – "כלל", בבלי – "פרט". 8
הסיבה לשינויי הסגנון 9
שטר חוב. 10 השוני בין התלמודים – פועל יוצא מההבדלים ביניהם.. 10 הסיבה לשוני בין התלמודים במסכת ראש השנה. 11
פרק ב' – מחלוקות והבדלים נוספים בין הבבלי לירושלמי. 12
שיטות הלכה שונות בין הבבלי והירושלמי 12
שיטות אגדה שונות בין הבבלי והירושלמי 13
סיפורי מעשה. 13
מעשים לעומת תלמוד תורה. 14
שיטות לימוד שונות בין הבבלי והירושלמי משפטים קישור בין סוגיות. משפטים ראיות מתוך המציאות. 16
שיטות לשון שונות בין הבבלי והירושלמי 16
לשון חיובית. 16
פירוש מושגים.. 17
פירוט חישובים.. 17
שפת סגי נהור. 18
הבדלי אור וחושך בין התלמודים.. 18
התמקדות בשני נושאים ולא מחלוקת. 19
פרק ג' – הבבלי והירושלמי לאור החסידות.. 20 התלמוד הבבלי והירושלמי בעבודת האדם.. 20 אור ישר ואור חוזר. 21
אור ישר כעבודת הצדיקים, אור חוזר כעבודת בעלי תשובה. 21
עבודת הצדיק ועבודת בעל התשובה באדם.. 22
החיבור בין התלמודים ולומדיהם ככלי להכנה עבור הגאולה. 23
סיכום ומסקנות.. 24
ביבליוגרפיה.. 26
בס"ד שם העבודה: הבדלים בין התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי בסוגיות נבחרות תקציר העבודה עוסקת בהבדלים בין התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי בסוגיות נבחרות. שאלת הנושא שלה היא מהם ההבדלים הבולטים בין התלמוד הירושלמי והתלמוד הבבלי. כנראה בירור מעמיק של מהותם של התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי תוך השוואה בין נושאים אחרים בהם חלה מחלוקת בין התלמודים, ירידה לשורשם של הדברים, ובחינת מידת יישומם המעשי כיום, יועילו להבנת השוני הבולט בין שני התלמודים.
לאחר חתימת המשנה התפתח דיון תלמודי בין חכמי אותו הדור. דיון זה הפך ברבות הימים לתלמוד הירושלמי, שנחתם בגליל על ידי רבי יוחנן. לאחר חתימת התלמוד הירושלמי המשיך הדיון בין חכמי בבל, ונחתם כמאה שנים מאוחר יותר תחת הכותרת "התלמוד הבבלי".
בין שני התלמודים יש קווים משותפים, שכן שניהם עוסקים בביאור והרחבת דברי המשנה, המוקדמת יותר. אך יחד עם זאת, יש ביניהם לא מעט הבדלים בלא מעט מקומות. בשל העובדה שהתלמוד הבבלי מאוחר יותר, כאשר ישנה מחלוקת בין תלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי, פוסקים להלכה כפי הנאמר בתלמוד בבלי – המאוחר יותר מבין השניים. זאת כיוון שהתנאים שעסקו בו נקראים "רבנן בתראי" – חכמים מאוחרים, והכלל אומר כי "הלכתא כבתראי".
הסיבה לכלל זה היא שבזמן הפסיקה המאוחרת, היה הפוסק מודע לדבריהם של הפוסקים שקדמו לו, ובכל זאת פסק הפוך. הפוסקים הראשונים, לעומתו, לא שמעו את ההסבר הנגדי.
ההבדלים והמחלוקות נוצרו עקב גישות וסגנונות שונים. סגנון הלימוד של התלמוד הירושלמי הוא באופן של "כלל": הכתיבה נעשית בקיצור, וטמונים בתוכה רמזים רבים. לעומת זאת, תלמוד בבלי, המאוחר יותר, כתוב באופן של "פרט": הכתיבה ארוכה, מפורטת ומבוארת הרבה יותר. סגנונות אלו באים לידי ביטוי בשיטות שונות בהלכה, באגדה, בדרך הלימוד ואפילו בלשון. צורות סגנון הלימוד השונות הן גם הסיבה לכך שתלמוד בבלי מכונה "במחשכים", כנאמר "במחשכים הושיבני – זה תלמוד בבלי", בעוד שהתורה נקראת בדרך כלל "אור". הפלפול הארוך בסגנון הלימוד של התלמוד הבבלי דומה לאדם המגשש את דרכו בחשיכה אל האור. הלה נתקל בחפצים רבים עד שיגיע אל הדלת המובילה אל העולם המואר שבחוץ. כך גם התלמוד הבבלי: עד שנכתבת המסקנה ההלכתית הסופית, נערך פלפול הלכתי ארוך בעל שאלות ותשובות רבות.
ניתן להסביר את שינויי סגנון אלו באמצעות שני הסברים עיקריים. ראשית, קדימות התלמוד הירושלמי לתלמוד הבבלי: כפי שהמשנה קדמה לתלמוד הירושלמי, ולכן התלמוד הירושלמי מפורט יותר ממנה, כך גם התלמוד הבבלי מפורט יותר מהתלמוד הירושלמי. הסבר נוסף שעשוי להבהיר את הדברים הוא סדר הלימוד הנהוג: בתחילת לימוד סוגיה מסויימת – יש ללמוד קודם כל את הנושא באופן כללי, כפי שנעשה בתלמוד הירושלמי, ורק אחר כך, לאחר הבנת הנושא, ניתן להיכנס אל עובי הקורה, ולהתחיל לברר את הפרטים, כפי שנעשה בתלמוד הבבלי.
אכן, במבט ראשוני נראות מחלוקות רבות בין התלמודים. אך התבוננות מעמיקה יותר מגלה בבירור, כי לאמיתו של דבר, אין שום מחלוקת ביניהם. אדרבא: התלמוד הבבלי בא בתור המשך וסיום לדברים האמורים בתלמוד הירושלמי. בתורת החסידות קיימת הסתכלות על שני התלמודים כעל יחידה אחת. זוהי הסתכלות הרומזת על הגאולה העתידה, שאז תתפשט ירושלים על פני כל הארצות. בנוסף לכך, ההבדלים בין התלמודים באים לידי ביטוי בעבודות שני אנשים שונים: צדיקים, שמהלכים בדרך המוארת – התלמוד הירושלמי, ובעלי תשובה, שמגששים לעיתים באפילה – התלמוד הבבלי. כדי להגיע לשלמות בעבודת האדם יש צורך לבצע שילוב בין שני סוגי עבודות אלו. כיוון שמדובר בשתי עבודות הופכיות לחלוטין, הרי שהשימוש בשתיהן בעבודת האדם מהווה חידוש. גם חידוש זה נחשב לאחד מחידושי הגאולה העתידה, שאז גם עבודות הופכיות זו לזו, לכאורה, תשתלבנה לכדי יחידה אחת.
בכדי לטעום מחידושי הגאולה האלו עוד בזמן הגלות, יש ללמוד את התלמוד הבבלי בד בבד עם התלמוד הירושלמי. כדי להגיע אל מצב לימוד כמו זה המתואר, נדרשים לומדי התורה נדרשים להיות במצב של אחדות. משמעות המושג "אחדות" היא להבין כי אין לחשוב שאחד נמצא במצב גבוה מהשני, אלא כולם נמצאים באותה הרמה. זהו ה"כלי" המתאים עבור לימוד משולב של התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי, ובעצם, זוהי ההכנה המתאימה עבור הגאולה האמיתית והשלמה.