אמנה הינה הסכם שנעשה במסגרת המשב"ל הפומבי , שעליו חתומים מדינות וארגונים בינלאומיים.  אדם יחשב נציג מדינה אם הציג אישור שהוא בעל סמכות מלאה או נראה כי כוונת הצדדים שייצג אותם כמו בסמכות מלאה. המשפט מבחין בין משפט בינ"ל מנהגי לבין הסכמי.  משב"ל מנהגי – קיים מתוקף מנהג המחייב את כלל המדינות, הבא לידי ביטוי במערכת הנורמטיבית המחייבת אותן . המנהג הבינ"ל בנוי על נוהג כללי חיובי הקיים בפרקטיקה, כמו גם על הלכות פסוקות . ס' 38 לחוקת ביה"ד הבינ"ל בהאג, מגדיר מנהג כ"פרקטיקה כללית המקובלת בתורת דין". כדי לקבוע  האם קיימת פרקטיקה מחייבת מצד המדינה יש לבדוק את משך הזמן בו התנהגה המדינה על פי אותם כללים ואת הישנות והמשכיות הפעולה ע"פ אותה הפרקטיקה. היווצרות מנהג  מחייב במערכת הבינלאומית תלויה באופי הנושא ובמידת ההתנגדות שהוא מעלה, אימוצו ע"י המעצמות יעניק לו משנה תוקף. ביהמ"ש יאמץ רק הוראות המשב"ל שמקורן במנהג. כאשר ניתן לפרש פירושים שונים את החוק החרות המתנגש עם הבינ"ל- יעדיף ביהמ"ש לפרש בצורה שמתיישבת עם ההוראה הבינ"ל, אלא אם לא נותר מקום לספקות. משב"ל הסכמי – מבוסס על אמנות והסכמים הנחתמים בין מדינות וארגונים. האמנה הופכת למחייבת לאחר אשרורם של הצדדים החתומים עליה והכנסתה למערכת החקיקה הפנימית של המדינה. האמנה מקשרת בין מדינות בלבד ולא בין אנשים פרטיים.  המשפט הבינ"ל ההסכמי פועל לפי הכלל כי הוראותיו אינן הופכות אוטומטיות מכוח המשב"ל עצמו. …