עַל שְׁלוּלִיּוֹת שׁוֹפְכִין בְּסַבְּרָה וְשַׁתִילָה שָׁם הֶעֱבַרְתֶּם כַּמֻּיּוֹת שֶׁל בְּנֵי אָדָם הָרְאוּיוֹת לְהִתְכַּבֵּד מֵעוֹלַם הַחַי לְעוֹלַם הָאֱמֶת.
מתוך:
"תינוק לא הורגים פעמיים", דליה רביקוביץ.
ספטמבר 1982. לפני 3 חודשים התחיל המבצע בלבנון. מחלקות צה"ל ששהו בלבנון שלטו על ביירות באופן חלקי. 14 לספטמבר בוצעה התנקשות בנשיא לבנון, מנהיג הפלנגיסטים הנוצרים – באשיר ג'מואיל. מחבלים פיצצו את הגג מעל לשכתו. כשמבצע בלבנון התחיל צה"ל תלה תקוות על תמיכתם של הפלנגיסטים, שלהם הבטיח בסיומו של המבצע לסייע בהקמת הממשלה, כאשר בראשה יעמוד באשיר ג'מואיל. אבל התוכניות שובשו מפני שבאשיר נהרג ומפני שאחיו, אמין ג'מאיל ביטל את ההסכמים עם ישראל. לאחר הרצח של באשיר,פלנגיסטים יצאו לביצוע של מחנות הפליטים הפלשתיניים מהמחבלים. בין הפלנגיסטים וצה"ל היה שיטוף פעולה, שאותו ניהל מפקד צה"ל בביירות עמוס ירון. ב-משפטים לספטמבר פלנגיסטיים פרצו למחנות סברה ושתילה ועשו שם טבח. נרצחו מאות גברים, נשים וילדים, בסך הכל כ-400-800 בני אדם.
האירוע הזה היה מוצג בתקשורת בדרכים שונות, ובעבודה זו אדגים כמה מהן. למשל אשתמש במקורות כגון: תמונה עם תוצאות הטבח במחנה של רובין מויר, סרטו של ארי פולמן "ואלס עם באשיר"  של שנת 2008, וכתבה בווידאופדיה של ערוץ 2 על האירוע. את התכנים האלה אנתח בעבודתי לפי 4
תיאוריות הייצוג בתקשורת:  תיאוריה ריאליסטית/קלאסית, תיאוריה מקומית שמתחלקת לשני מרכיבים קונצנזוס ומחלוקת, תיאורית  יייצוג הגלובלי ותיאוריה פוסטמודרניסתית. לפני הניתוח ברצוני לתאר את התכנים התקשורתיים אשר מתארים את הטבח.                  ראשית, אנתח את המקרה לפי כתבת ווידאו מווידאופדיה של ערוץ 2. בכתבה זו נותנים סיבות לאירוע, תמונות של באשיר ג'מואיל, עובדות מספריות על הנפגעים, תוצאות של האירוע, גם בהיבט הפוליטי-מדיני של שתי הצדדים. סרט "ואלס עם באשיר" זהו סרט בסגנון דוקומנטרי שמוקדש לאירועים מציאותיים לפני
5 שנים – פעילות של צה"ל בלבנון וטבח במחנות הפליטים פלשטיניים סברה ושתילה, שבוצע ע"י גדודים של הפלנגיטיים לבנוניים היימנים .ב-2006 פולדמן, שהיה חייל בצה"ל ב-1982 נפגש עם מי ששירת איתו לפני הרבה זמן. הוא מספר לפולדמן על הסיוטים שרואה בלילות, אשר קשורים לשירותו בצבא בעת מלחמת לבנון הראשונה. פולמן מבין להפתעתו ש גם לא זוכר דבר מתקופת שרותו בלבנון. דבר יחיד שהוא זוכר זהו רגע שבו השמיים היו מוארים בפצצות תאורה. פולמן מגיע לפגישה עם חבר נוסף שמציע לו לדבר עם אנשים שהיו בזמנו בביירות, על מנת להבין מה אכן קרה באותו יום. סרט ממשיך עם הפגישות של פולמן עם האנשים שהוא מכיר ,עם פסיכולוג וגם עם עיתונאי רון בן ישי. סרט זה אוטוביוגרפי במידה מסויימת, כי פולמן באמת שירת בלבנון, וקיבל מהתקופה הזאת טראומה אישית. סרט הוא לרובו אנימציוני, ורק בסופו מראים תצלומים של גופות בסברה ושתילה. ולבסוף, אתבסס בניתוח על התמונה, שצולמה ע"י רובין מויר. על התמונה רואים סימטה במחנה בפרספקטיבה פינתית, על האדמה פרוסות גופות של 10 גברים. התמונה זכתה לפרס של תמונה עיתונאית לשנת 1982. תאריך הגשה: 23.03.2011