תופעת הסחר בנשים מתרחבת בד בבד עם תהליכי הגלובליזציה, שהעמיקו את אי השוויון בין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות, הגבירו את הצורך להגר לצרכי פרנסה. שינויים אלו גרמו להתדרדרות חברתית וכלכלית במדינות רבות והדבר בא לידי ביטוי בגידול באבטלה ובעוני, פגיעה בשירותים החברתיים, התרחבות הפשע ועוד. מציאות קשה זו מסבירה מדוע הגירת עבודה וזנות נתפסות כמוצא ה"אידיאלי" להתפרנס ולשרוד (לבנקרון ודהאן, 2003).             תופעת הסחר בנשים בישראל, ראשיתה בשנות התשעים של המאה העשרים. התפרקותה של ברית המועצות, שלוותה בקריסת המערכות החברתיות והכלכליות, הביאה לפליטתן של מיליוני נשים ממעגל העבודה ובהעדר רשת ביטחון הן נותרו ללא אמצעי קיום מינימאליים. במאבקן להישרדות, היגרו נשים רבות למערב אירופה, צפון אפריקה וישראל במטרה לפתוח בחיים חדשים. חלקן, ידעו כי יעסקו בזנות ולחלקן נאמר כי יעסקו במקצועות כללים- ניקיון, שמירה, מלצרות, דוגמנות וכדומה (לבנקרון ודהאן, 2004).                        עד שנת 2000, ישראל לא רק התכחשה לסחר בנשים בתחומה, אלא אף ראתה עצמה קורבן של הנשים הנסחרות. עם צאת דו"ח אמנסטי הראשון, שלא רק הטיל בושה אלא גם הציב איום ממשי על הפסקת הסיוע האמריקני לישראל, החלה המדינה בצעדים ראשונים למען מאבק בתופעה.
הדבר ניכר מאוד בתקשורת הישראלית ופרשיות סחר בנשים עלו לפתע על סדר יומה של התקשורת, בין השאר ביוזמת המשטרה. לפיכך, שאלת המחקר המרכזית בה אעסוק היא כיצד השתנה השיח הציבורי בתקשורת הישראלית אודות תופעת הסחר בנשים בשנות האלפיים?
ושאלות מחקר משניות : כיצד הפכה תופעת הסחר בנשים מתופעה זניחה ושולית בשנות התשעים לבעיה מרכזית ומוכרת, מתוקשרת ולגיטימית משנות האלפיים ועד היום?
כיצד תהליכים גלובליים (התפרקות ברית המועצות), תרמו לתופעת הסחר בנשים בישראל ?.