מוסריות עידוד חשיפה לקידום אינטרסים כלכליים בתוכניות ריאליטי

מקצוע
שנת הגשה 2012
מספר מילים 5333
מספר מקורות 16

תקציר העבודה

האם זה מוסרי שתוכניות ריאליטי מעודדות חשיפה אישית על מנת לקדם אינטרסים תקשורתיים?
מבא בעשור האחרון הפכו תוכניות המציאות פופולאריות מאוד בקרב הצופים הישראלים. תוכניות כגון "כוכב נולד", "האח הגדול", "האקדמיה לצחוק", ורבות אחרות, זוכות לרייטינג גבוה, וכוכביהם הופכים מיד למרכז השיח הבידורי באמצעי התקשורת השונים. למעשה, תוכניות אלו הפכו כבר מאמצע שנות השמונים פופולאריות בטלביזיה העולמית, ורק כעשור מאוחר יותר חדרו לטלביזיה הישראלית. בארה"ב למשל, עולים לאוויר מדי שנה כמאה תוכניות מציאות, ורבות מהן מצליחות להשתחל למקומות הראשונים בטבלת הרייטינג, אשר משמעו הרבה מאוד כסף המתגלגל בתוך תעשיית הריאליטי. בישראל מספרם עולה מדי שנה, והן מצליחות לקטוף את המקומות הראשונים בטבלאות הרייטינג בקלות מדי שבוע. מחקר זה יעסוק בהיבטים המוסריים של תוכניות הריאליטי, כתוכניות המבוססות על חשיפה אישית של אזרחים מהשורה, המוכנים לשתף את הציבור בעולם הפרטי, סיפוריהם האישיים, רגשותיהם, וכישוריהם. ריאליטי הינו ז'אנר טלביזיוני הניתן לחלוקה לשלושה תתי קטגוריות של תוכניות מציאות: תוכניות מציאות מבוססות משוב (כגון: "כוכב נולד")- אלו תוכניות בהם לצופים מרב הכוח להחליט מה יקרה בתוכנית הבאה, כיוון שבסוף כל תוכנית הם מצביעים מי מהמשתתפים ממשיך ומי לא ממשיך. בכך הצופים למעשה חורצים את גורל המשתתפים בתוכנית. להפקה יש משמעות בכך שהיא עורכת את התוכנית, ומחליטה כיצד להציג את הדמויות; תוכניות מציאות מבוססות הפקה ומשתתפים (כגון "קחי אותי שרון")- אלו תוכניות בהם לצופים יכולת מועטה לחרוץ את גורל המשתתפים. באולפן ישנם שופטים, המנותבים לפי מפיקי התוכנית, והם מקדמי העלילה העיקריים. לעיתים, כאשר ההפקה בוחרת להגביר את ההזדהות של הצופים עם ההתרחשות, הם  מציעים לקהל אפשרות חד פעמית להחזיר את אחד המתמודדים; תוכניות מציאות מבוססות אירועים- בהן ההפקה מתלווה לפעולות של כוחות הצלה ובטחון ומתעדת בזמן אמת אירועים דרמטיים.
בקטגוריה זו נכללים גם צילומי וידאו שנשלחו על ידי צופים לאולפן. בתת קטגוריה זו לצופים אין השפעה על העלילה.
     תת קטגוריה נוספת אשר הופכת פופולארית בשנים האחרונות הם תוכניות מציאות מבוססות משוב של המשתתפים (כגון: "האח הגדול")- בתוכניות מסוג זה המשתתפים עצמם מחליטים מי ממשיך, ומי לא, לתוכנית הבאה. לצופים יש יכולת השפעה בכך שהם יכולים להחזיר משתתף או להבטיח את מקומו של אחר.
המחקר הנוכחי יעסוק, כאמור, בהיבטים מוסריים של כלל תוכניות המציאות, תוך הדגשת תת הז'אנר האחרון (תוכניות מציאות מבוססות משוב של המשתתפים) אשר כובש את העולם, ובו המשתתפים, על פניו, לא צריכים לעשות דבר, חוץ מלמלא את הוראות ההפקה ולספק אטראקציות חברתיות האחד עם השני. לצופים ניתנת הזדמנות לצפות במציאות החברתית הזו. בתוכנית "האח הגדול", שהיא נושאת הדגל של קטגוריה זו, ניתן לצפות במשתתפים 24
שעות בערוץ טלביזיה מיוחד. תוכניות מציאות מסוג זה, כמו גם הסוגים האחרים, מעודדות את חשיפת עולמו האישי של הפרט. יש לשער כי תוכניות אלו תפסו תאוצה לאחר שתוכניות הפיילוט בשנות השמונים זכו לרייטינג כה גבוה והפוטנציאל המסחרי זוהה על ידי הגורמים העסקיים- תקשורתיים. המטרה הכלכלית היא פשוטה: יותר צופים- יותר ביקוש לפרסום- עליית מחירי הפרסומות- רווח כספי גבוה יותר. מגמה זו דוחקת הצידה את מגמת הייצור של תוכניות איכות, אשר הפכו פחות פופולאריות עם השנים.
מטרת מחקר זה לבדוק האם זה מוסרי שתוכניות ריאליטי מעודדות חשיפה אישית על מנת לקדם אינטרסים תקשורתיים? האם זה מוסרי לעודד חשיפת סיפורים, רגשות וחוויות אישיות בשם הרייטינג, שמשמעו כסף? לשם כך יעסוק הפרק הראשון בהפיכת המרחב הפרטי למרחב ציבורי בתוכניות המציאות, האם זה תפקידה של התקשורת להיות "השומרת" על עולמו של הפרט אשר בוחר מרצונו האישי להשתתף בתוכנית? האם בחירתו של הפרט הינה מלאה או מונעת מסטנדרט חדש של פופולאריות? האם מפיקי הריאליטי צריכים לקחת בחשבון השפעות סוציולוגיות- פסיכולוגיות של  התוכניות על החברה? הפרק השני יבדוק כיצד תוכניות אלו תורמות להבניית מציאות אחרת עבור הצופים, האם זה נכון וכיצד הדבר נעשה? האם זה מוסרי ל"מכור" מציאות דרך הטלביזיה? הפרק השלישי יעסוק במתן לגיטימציה למציצנות בתוכניות המציאות, האם זה מוסרי לעודד ערך זה? האם יש לכך גם אספקטים חיוביים על עולמו של הפרט? ושוב, מהי האחריות של התקשורת בכל הקשור לערכים חברתיים, אם בכלל?