הקשר בין טיפוס הסמכות של בן גוריון ליציבות ממשלתו

מקצוע
שנת הגשה 2012
מספר מילים 3557
מספר מקורות 13

תקציר העבודה

הקשר בין טיפוס הסמכות של בן גוריון ליציבות ממשלתו בתקופת מלחמת סיני מבא מלחמת סיני, או בכינויה מבצע קדש, התרחשה בין סוף אוקטובר לתחילת נובמבר בשנת 1956. מערכה זו התרחשה במרחבי סיני שבשטחה של מצריים, והיו מעורבות גם בריטניה וצרפת, ובעקיפין גם ארצות הברית. להצלחה הרבה של ישראל בקרבות סיני נודעה חשיבות רבה ביציבות הביטחונית באזור ששררה עשור שלם, ולכושר ההרתעה של ישראל בעיני מדינות ערב. במלחמה זו גם חזר לזירה המדינית בן גוריון, לאחר הפסקה בת שנה בה היה משה שרת ראש הממשלה. הגורמים המדיניים והפוליטיים הרבים אשר היו קשורים במלחמת סיני  דרשו מהעומד בראשה של מדינת ישראל כישורים מיוחדים על מנת לתמרן באופן נכון במערכה המסובכת. לאחר המלחמה היה ברור כי הניצחון הישראלי היה מזהיר, אך באותם הימים לא היה הדבר ברור מאליו, וכשם שההצלחה היתה גדולה כך גם הסיכון והסיכוי למפלה גדולה עוד יותר.
מטרת המחקר: בחינת הקשר בין טיפוס הסמכות של בן גוריון ללגיטימציה לה זכה וליציבות ממשלתו בתקופת מלחמת סיני.
שאלת המחקר: אלו ממאפייני טיפוס הסמכות שמגדיר וובר ניתן לייחס לבן גוריון ובאיזו מידה זכתה סמכותו ללגיטימציה?
השערת המחקר:   לדויד בן גוריון ניתן לייחס מאפייני סמכות רציונאלית וכריזמאטית במבצע קדש במידה גבוהה, אשר השפיעו על יציבות ממשלתו בתקופת מלחמת סיני ועל הלגיטימיות שלו ושל מדיניותו. וובר מגדיר סמכות רציונאלית ככזו השואבת את הלגיטימיות שלה מכוח הנורמה וככזו הפועלת מהשיקולים הרציונאליים ביותר ולא משיקולים של אמונה או דעה אישית. סמכות כריזמאטית היא כזו השואבת את כוחה מתכונות וכוחות אישיים של אדם פרטי אשר סביבו נכרך ההמון.
השערת המחקר אם כן היא כי בן גוריון ימצא כבעל סמכות משולבת, כזו הפועלת מכוח הנורמה ושיקולים רציונאליים וגם מכוח אישיותו הכריזמאטית.