הפעולות הנדרשות על מנת להגן על הילדים והנוער בישראל מפני שתיית אלכוהול  ושוטטות בלילות בתוקף אחריותה וחובתה של מנהיגות החברה הישראלית כתיבה אקדמית 414590-2                                               תשס"ט תוכן עניינים
הקדמה. 2
מבוא. 3
סמכות מבוגרים וחוסר גבולות. 4
חוק "עוצר קטינים" במדינות מתקדמות. 7
זכויות ילדים ונוער בישראל. 8
שתיית אלכוהול בקרב ילדים ונוער  ועמדת החוק בישראל. 10 ההתנהגות הפרועה של הילדים והנוער. משפטים סיכום.. 17
רשימת מקורות. 18
הקדמה קשה לשמוע מצד אחד, שאין סמכות הורית ומן הצד השני, את ההורים עצמם מתלוננים על צורת הבילוי של הילדים והנוער, אשר בדרך כלל מתגודדים בחבורות, בפארקים או בחצרות הבתים, עם בקבוקי אלכוהול  ונרגילות  ומרעישים עד השעות הקטנות של הבוקר. קשה לסבול את הרעיון שיותר ויותר ילדים מתחת לגיל 18 מסתובבים הלומי אלכוהול ברחובות, משתכרים ולרוב, מתנהגים באלימות וונדליזם, מה שמפחיד שניתן לראות ביניהם גם הרבה בני  12 ואפילו 11. בלתי נתפס מדוע מדינת ישראל מתעלמת מה"מגיפה" ולא מנסה להעלות את הנושא לראש סדר היום הציבורי שלה, במטרה לעצור זאת, בניגוד למדינות מתקדמות אחרות בעולם, שהתמודדו והצליחו על ידי חוקים מתאימים שהם חוקקו, עקב התפשטות התופעה למימדים גדולים (כנופיות)  ובמטרה הצודקת להגן על הנוער וגם מפניו בכלל.                                                          כמו כן, התגבשו אצלי ההבנות הבאות:
– לנוער תמיד "משעמם".    (גם אם יש חברים, טלוויזיה, מחשב, חוגים ותנועות נוער).
– תרבות שתיית אלכוהול היא "טרנד חברתי" וילדים מחקים את המבוגרים.
– שתיית אלכוהול  מותרת על פי החוק על ידי ילדים ובני נוער בישראל היום (! )  – המדינה צריכה לאסור שתיית אלכוהול על ילדים ונוער מתחת לגיל 18 או 21 (כמו בארה"ב).
– הנוער, באין סמכות הורית,  משוטט ללא גבולות ומחפש "ריגושים חדשים" בלילות.
-ילדים ונערים שתויים  יתפתו בקלות רבה יותר להתנסות בסמים ועלולים להפוך לקורבנות פשע.
*בשנת 2006 היו 224 מקרים של עבירות אלימות בגלל אלכוהול נוער. בשנת 2007 היו 558 מקרים של עבירות אלימות בגלל אלכוהול נוער. *מתוך מצגת של המשטרה  שהוצגה בכנס "הרשות למלחמה בסמים" ב4.5.08 במתנ"ס אילת.
בחרתי לכתוב בנושא זה מתוך היכרותי עם חיי הלילה של הילדים והנוער בשלוש השנים האחרונות, בהם אני מתנדבת ב"סיירת הורים" בעירי  וגם בעקבות מצגת בנושא שערכתי והפצתי, לאחר שהבנתי שיש לזרז חקיקה בנושא האלכוהול, שיעזור לעצירת "המגיפה" – כך אני קוראת לתופעה. בהמשך ארצה להכין מצגת לתפוצה של הרעיונות המרכזיים בעבודה זו ואת העבודה ברצוני לשפר בהמשך ולהפיץ לחברי כנסת ולבכירים בשלטון כדי שיפעלו בנושא. מבוא
כולנו שואפים לחיות במדינה תרבותית מתוקנת, להשתייך לחברה חיובית עם אידיאלים וערכים טובים ונכונים. כולם רוצים שיהיה טוב אבל בפועל, אנו נמצאים היום בחברה עייפה שיש בה מסרים מבלבלים. לא ברורים לנו ההבדלים בין מותר לאסור. האזרחים בוחרים לא להתמודד עם בעיות הרחוב הקשות של ילדים ונוער. אלכוהול הוא מגיפה ואלימות היא התוצאה.
בעבר, החברה הישראלית הייתה יותר ממוקדת, לרובנו הייתה הרגשת גורל משותפת. יהודים הגיעו הנה מכל העולם, הקימו ובנו מדינה. התגשמות החלום הציוני הביא להרגשה הרווחת שאנו בלתי מנוצחים צבאית ואף יותר מזה, מוסרית. הייתה לנו מטרה משותפת, היו קווים ברורים וחדים של עולם ברור, טוב ורע, הצורך של כל אחד מאיתנו להשתייך בא לידי ביטוי במטרה המשותפת זו והחברה הישראלית הייתה יותר מלוכדת מתמיד.
היום, לאחר שתי מלחמות "לבנון", השביתה הגדולה בתיכונים בשנת 2007 ובעיקר לאחר הגילויים הרבים של שחיתות בשלטון, בנוסף, החשיפה המתמדת לכל ערוצי התקשורת ובהם ניכרת הסגידה לכסף ולמראה חיצוני, ההתבטאות ה"פתוחה" יותר בחברה, בבית הספר ובמשפחה לגבי כמעט נושא והבעת הזלזול כלפי הממסד, שהרי כולם "מושחתים" – רודפי בצע ודואגים לסיפוק צרכים אישיים בלבד, נוצר אצל הנוער, הנמצא בשלב התפתחות בו התפיסה המופשטת מגיעה לשיאה, משבר אמון בממסד, במורים ובחשיבות ההשכלה. המוטיבציה ללמוד נפגעה והרצון הוא לחיות וליהנות כאן ועכשיו. החברה הישראלית עוברת שינויים מכל הבחינות ומסתמנת התרופפות ערכית ומוסרית. התוצאה המצטברת היא שהמערכות שאמורות להקנות לנו תחושה של סדר, כיוון ומטרה, התערערו.
גם "תרבות המסך, הטלוויזיה והאינטרנט, חושפים את הילדים, כבר בגיל הצעיר לחיי המבוגרים" (למיש, 2006, עמ' 3). מצב הגורם לגבולות בין הילדים למבוגרים להיטשטש ולמבוגרים להירתע מלקחת על עצמם את תפקיד הבוגר האחראי בשטח. כמעט כל המבוגרים שבאים במגע עם הילדים – מהססים להפעיל סמכות אך, מתלוננים על חוסר הגבולות ועל אובדן שליטה. ההשפעה הניכרת של חוסר השליטה של מבוגרים, שאמורים להניח גבולות ולדרוש משמעת, מסביר את צורת הבילוי העיקרית של הנוער בישראל: יציאה לפארקים ציבוריים, שתיית אלכוהול ועישון נרגילה בצוותא וזאת, עד השעות הקטנות של הלילה. רהב מציין מתוך מדגם של תלמידי בית ספר(!) ש "העלייה העיקרית והברורה ביותר הייתה בשיעור המשתמשים במשקאות חריפים ובשיעור המשתמשים בקנביס" (2007, עמ' 22). עוד ממאמרו:
"השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים מוכר בעשורים האחרונים כאחת הבעיות החמורות של התקופה, בעיה שמשפיעה בעיקר על נוער וצעירים" (2007, עמ' 14). הנוער במצוקה. תופעת שתיית האלכוהול היא בעיה חמורה ביותר בקרב הילדים והנוער של ישראל היום. אלכוהול הנצרך על ידי קטינים הוא סם, שתייתו ותופעת השוטטות מגבירים וונדליזם ואלימות. ובכל זאת, החברה הישראלית בוחרת לעצום את העיניים מול תופעות לא יפות אלו, לעומת מדינות מערביות, מתקדמות בעולם הרחב, אשר הבינו את חומרת הבעיה וחוקקו חוקים רבים הקשורים לאלכוהול וחוקים נוספים הנקראים "חוקי עוצר קטינים" אשר מגבילים את שעות הימצאותם של צעירים מתחת לגיל 18 ברחובות ובמקומות ציבוריים בכלל, וזאת, מרבית המדינות עשו, בתוקף אחריותם, הנובעת מתוך "האמנה הבינלאומית בדבר זכויות ילדים", בעיקר להגנתם. העבודה תבחן מהי חובתה האישית והמוסרית ומהי אחריותה גם של מדינת ישראל, שגם היא חברה באו"ם וחתומה על האמנה לזכויות הילד, לעשות למען הילדים והנוער. מה ביכולתה של המנהיגות החברתית בישראל לעשות, בדומה למדינות אלו,  כדי לפתור את הבעיה לעיל, על מנת להעניק הגנה מרבית על בני הנוער החיים במדינת ישראל.