הפקולטה למדעי החברה והרוח – החוג לחינוך חברתי קהילתי נערות במצוקה עבודת סיכום במסגרת הקורס "נערות במצוקה" ו' בתמוז תשע"ב, 26 ביוני 2012
בחרתי לספר את סיפורה של נערה שהכרתי, בכפר הנוער בן שמן, בשנת 2002, אז עשיתי שם שנת שירות (שנה התנדבותית לפניי הצבא במסגרת התק"מ), והייתי מדריכה בקבוצה של בני נוער בסיכון בכיתה י'.
שם פגשתי את אתי (שם בדוי), אחת הבנות היפות שראיתי בחיי. שהגעתי לראשונה לקבוצת "שחר", הייתה היא הנערה הראשונה שפנתה אליי, "היי שינשינית, בואי בואי, שמעי סיפור…" מאותו רגע ואילך, נוצרה בנינו קרבה, והיא הייתה לי לאחות קטנה. אתי נערה אשר כלפיי חוץ הפגינה כמויות סוחפות של ביטחון עצמי, כולן העריצו אותה, ואהבו את מה ומי שהיא. רק היא לא. אתי באה מבית עם רקע בעייתי.
אבא שנעלם כאשר הייתה בגיל צעיר מאוד, ואמא שהייתה עסוקה בלפצות את עצמה על אותו אבא שנעלם, ובקושי הייתה נמצאת בבית, ובעלת תפקיד מאוד מינימאלי של "אמא". כבר שהייתה בת 11 הייתה אתי, בת יחידה, יוצאת ומסתובבת ברחובות בשכונה עם החבר'ה הגדולים, מעשנת סיגריות, גונבת מהמכולת השכונתית, ושותה אלכוהול מאחוריי הספרייה של בית ספר בזמן לימודים. את המצוקה זיהיתי אצל אתי במהלך השנה, כאשר שמתי לב שהיא בקושי אוכלת בארוחות בחדר האוכל. ואם היא אוכלת זה מסתכם בירקות מבושלים. התחלתי "לרחרח" ופעם אחת תפסתי אותה על חם, מקיאה בשירותי בבנין הקבוצה. אחריי שהכחישה בתוקף את הסיבה להקאות, עקבתי אחריה במשך שבועיים, ראיתי את העניין חוזר חלילה, ואז הבנתי ישר שמדובר בבעיה רצינית…
ניתוח הדמות של אתי כנערה במצוקה:
…