ספרות האגדה מתכתבת עם ספרות ההלכה של ימי הביניים בענייני ארץ ישראל

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2012
מספר מילים 8135
מספר מקורות 92

תקציר העבודה

השפעת האגדה על ספרות ההלכה של ימי הביניים בענייני ארץ ישראל בקורס: עלייה לרגל יהודים, נוצרים ומוסלמים תוכן עניינים
פתח דבר          3
מבוא     4
פרק ראשון: השפעת רעיונות אגדתיים של עלייה לרגל על ספרות ההלכה     7
א.1.היחס בין קו התאריך לחשיבותה של ארץ ישראל          7
א.1.1.הכוזרי      8
א.1. 2. רבי זרחיה הלוי   10 א.2.קניין            11
א.3. הלכות שבת            13
א.4. הלכות סדר עלייה לארץ ישראל         14
א.5. קבורה בארץ ישראל משפטים א.5. 1.העלאת גופו של אדם לארץ ישראל  16
א.5. 2. העלאת מת לארץ ישראל בניגוד למשתמע מדבריו   17
א.5. 3. עפר מארץ ישראל בקבורה בחו"ל  18
א.6.השפעה על נוסח התפילה      19
א.7.השפעות על לשון פוסקי הלכה            19
א.8. סיכום הפרק            20 פרק שני: האגדה והעלייה המעשית לארץ ישראל- הוויכוח על העלייה המעשית לארץ ישראל   21
ב.1. הסוגיה בכתובות     21
ב.2.הויכוח בפירוש הסוגיה          21
ב.2. 1. רבי שלמה בן שמעון דוראן –  הרשב"ש       21
ב.2.2. רבי יצחק בן רבי ששת  – הריב"ש   22
ב.2. 3. רבי אשתורי הפרחי          23
ב.3.ביטויים נוספים ביחסם של חכמי ימי הביניים לעלייה לארץ ישראל          23
ב.3. 1. חסידי אשכנז       24
ב.3. 2. בעלי התוספות   
5 ב.3.3. המהר"ם מרוטנבורג          26
ב.3. 4. אגרת אנונימית מאשכנז    27
ב.3. 5. ר' יהודה הלוי      28
סיכום    30 ביבליוגרפיה       31
פתח דבר בספרות ימי הביניים ניתן למצוא מתח תמידי בין סוגיות אגדתיות לבין ענייני הלכה. במאמר שלפנינו אעסוק בתופעה בה בשאלות הלכתיות הכרוכות בענייני ארץ ישראל המחיצות נופלות, וחכמי ימי הביניים פועלים בעירוב תחומין שבין עניינים שבאגדה לענייני הלכה.
שאלת המחקר היא האם ניתן לזהות קשר בין ספרות האגדה לסוגיה לספרות ההלכתית של ימי הביניים בסוגיות של עלייה לרגל לארץ ישראל, ומהו טיבו של הקשר. עלינו לבחון מהי הדרך בה הסיקו הלכה למעשה מתוך אגדה וכמה ואיזה שימוש עושה ספרות ההלכה במקורות אגדתיים. במאמר אתמקד בשני מוקדים, מוקד הלכתי כללי, בו אבחן מספר סוגיות הלכתיות נקודתיות בהן ניתן לזהות את התופעה של הסתמכות על מקורות אגדתיים. המוקד השני יהיה בשאלה של עלייה מעשית לארץ ישראל, שאלה שהיא הביטוי החזק ביותר לקשר בין הלכה לאגדה בענייני ארץ ישראל, וחשיבותו בשל ההיבט המעשי והזיקה ההיסטורית שלו.
חשיבותה של התופעה היא בכך שהיא מלמדת על היחס מיוחד ממנו נהנית ארץ ישראל בהגותם של חכמי ימי הביניים, בכך שההלכה מסתמכת בה על ענייני אגדה מעבר למקובל בתחומים אחרים. מבחינה מתודולוגית אבחן ספרי הלכות, ספרי שו"ת ואף ספרי מחשבה בהם מופיעים היבטים הלכתיים מהצד ההלכתי כשבמקביל אנסה למצוא את האגדה ממנה ינקה ההלכה. מבוא                  הספרות הרבנית שמאז ימי התלמוד נחלקת מיניה וביה לשתי קטגוריות עיקריות; הלכה ואגדה . בתוך הטקסט התלמודי שכיח למצוא את שני הז'אנרים שוכנים זה לצד זה. הגדרת המושגים הלכה ואגדה, שנראית על פניו פשוטה, עוררה עניין אצל מפרשי התלמוד הקלאסיים, ורבי שמואל הנגיד הגדיר במבוא התלמוד שלו  כי "בעל אגדה אינו אוסר ואינו מתיר אינו מטמא ואינו מטהר", כלומר בהגדה אין שום הוראה מעשית או פסקי הלכה. גם במחקר המודרני התקבלה הגדרה זו, וכבר כתב י"ל צונץ: "אנו מגדירים טקסט אגדי בחיבורי התורה שבעל פה בדרך השלילה: אגדה היא מה שאינו הלכה" . הגדרה זו מקובלת  הן בספרות המחקר  והן בספרות הרבנית בימינו אנו . בין שני התחומים קיים מתח תמידי, ובתחום האגדה בולטת החרות הרבה שנטלו לעצמם חכמי התלמוד וחכמי ימי הביניים, לעומת ההלכה שהיא נוקשה ו'קשה כברזל'  לכאורה. למרות זאת בדברי חז"ל קיים קשר בין הלכה לאגדה, וניתן למצוא סוגיות רבות שחלקן הלכתיות וחלקן אגדתיות.
הפילוסוף היהודי צרפתי עמנואל לוינס מסביר את מערכת היחסים שבין הלכה לאגדה ולדעתו ההלכה קובעת את ההתנהגות הרצויה והאגדה את משמעותה הפילוסופית-דתית .
גם בספרות המחשבה ניתן ביטוי לדעה זו, והרב קוק בספרו אורות הקודש  תמך בחיבור הלכה ואגדה וקרא לעסוק בשילובם. לפי השקפתו, "ע״פ רוב מונח התוכן האגדי בצורתה האיכותית של ההלכה ". הרב קוק גם רואה היבט מיוחד לשילוב ההלכה והאגדה בתורת ארץ ישראל . גם במחקר הנושא נבחן לעומקו, ולדעת יונה פרנקל "ברור וידוע שיש מתח בין 'חוק' לבין 'מוסר', בין נורמה חתוכה וקבועה לבין הרגש המתייחס אל החיים הזורמים בדרך גמישה, אך היחס שבין הלכה לאגדה אינו מתמצה כלל בניגוד רגיל זה" .  יאיר לוברבוים  מבקר את גישתו של פרנקל, ובספרו צלם אלוהים הוא מבקש לחשוף את בסיסה של ההפרדה הפורמליסטית המסורתית הקיימת מזה דורות בעולם הלימוד ההלכתי ובעולם המחקר. לדעתו עמדה זו אפיינית לעיסוק בהלכה ובאגדה שמתקופת הגאונים ועד תקופתינו אנו, אך לא את המשא ומתן התלמודי שמופיע בתלמוד עצמו, במשנה, בספרות המדרש והתוספתא. המטרה של ספרות הבתר-תלמודית היא 'לטהר' את ההלכה מן ה'סיגים' שאינם הלכתיים במובן המקובל של המילה. אולם למעשה הלכה ואגדה הן שני צדדים של אותו מטבע, עולם אחד וקורפוס ספרותי אחד של אותם חכמים עצמם, ואי אפשר בשום אופן להפריד ביניהם .
במידה מסויימת, אפשר שהקשר בין הלכה ואגדה מקביל לקשר בין מוסר ומשפט, שכן אגדה משמשת כמצפון שלפני המחנה ואילו ההלכה כמוה כמשפט, ובעניין זה ידוע הויכוח בין ה.א.ל. הארט לבין לון פולר   על היחס בין המשפט למוסר.
גם בענייני עליה לרגל לארץ ישראל בתקופת בית שני  ניתן למצוא קשר בין אגדה להלכה וכבר אצל פילון האלכסנדרוני ניתן לראות השפעה של תפיסתו הפילוסופית על המימד המעשי של מצוות עליה לרגל שנהגה בתקופת בית שני .  למרות זאת, בתקופות מאוחרות יותר, מימי הביניים ואילך, נבנתה מחיצה בין התחומים, ואגדות חז"ל רבות שמהן עולה, לכאורה, עניין הלכתי לא נפסקו להלכה אצל פוסקי ימי הביניים. בספרות ההלכתית מקובל שלא ניתן להסיק מכל רעיון באגדות חז"ל הלכה  למעשה . מקור הדבר הם דברי התלמוד הירושלמי  "אין למדין מן האגדות" . כלומר, אין להסיק הלכה מדברי אגדה המופיעים בתלמוד . כלל זה התקבל ורווח אף בתקופת הגאונים  והראשונים . אמנם, למעשה, הדברים אינם כה פשוטים, ובסוגיה זו של מערכת היחסים בין הלכה לאגדה ישנו דיון רחב הן באקדמיה הן בבית המדרש; כך למשל רבינו תם  קובע הסתייגות מהכלל שאין למדין מהאגדה, ולדעתו "מקום שהאגדות והמדרשות אינם מכחישים תלמוד שלנו אלא מוסיפים עליו למדים מהם וסומכים עליהם". כלומר, ניתן להסיק הלכה ממדרש אם אין התייחסות אחרת בהלכה לעניין. אולם ישנן דעות בפוסקים האחרונים שאפילו כשאין האגדות סותרות התלמוד אין למדים מהם . במסגרת זאת נבחן את השפעת האגדה בענייני ארץ ישראל והעלייה לרגל לארץ ישראל על חכמי מי הביניים ונדון מהו אופיו של הקשר בין אגדה לספרות ההלכתית של ימי הביניים בסוגיות של עלייה לרגל לארץ ישראל.