שאלה 1: דה-גול זכה באמון הפרלמנט לנסח את החוקה מחדש, ומונה לעמוד בראש הרשות המבצעת. החוקה שנוסחה על-ידו והתקבלה ללא כל דיון ציבורי, העלתה את כוחה של הרשות המבצעת בצרפת, והחלישה מכוחה וסמכויותיה של הרשות המחוקקת. היא נתפרה למידותיו של מי שניסח אותה, ומקנה סמכויות למשטר נשיאותי ריכוזי. כוללת סעיפים הנותנים כוח בלתי מוגבל כמעט בידי הרשות המבצעת. הרשות המבצעת בצרפת חזקה מן הרשות המחוקקת, ואינה תמיד מופרדת ממנה, כיוון שהממשלה צומחת מן הפרלמנט. בארה"ב, ההפרדה בין הרשויות היא כפולה – ברמה הפדרלית, וברמת המדינה. ההפרדה בין שלושת הגופים השונים נועדה למנוע עריצות שלטונית, והגבלת כוחו של כל אחד מהם. בצרפת, אם הנשיא הוא מהמפלגה הגדולה, הוא בוחר את רה"מ ואת השרים. מטרת השיטה היא לחזק את הנשיא ולתת כוח בידי הרשות המבצעת. בארה"ב, גם כשלנשיא יש רוב בפרלמנט, הדבר אינו מבטיח לו כוח יתר או אפילו תמיכה, כיוון שבארה"ב אין מחויבות מפלגתית; השתייכות חבר פרלמנט למפלגה מסוימת אין בה כדי להכריח אותו להצביע לפי עקרונות או החלטות מפלגתו, הוא חופשי הצביע על-פי אינטרסים של מדינתו. מובן שכשלנשיא האמריקאי יש רוב בפרלמנט, הדבר מקל עליו להעביר חוקים ולנהל את המדינה באופן כולל; קונגרס לעומתי עשוי להערים על הנשיא קשיים רבים בהעברת הצעות חוק. כמו כן בבחירת נציגים לוועדות השונות – יכולים לקבוע מי יישב בוועדות השונות ובכך להשפיע על החקיקה. לעומתו כשלנשיא הצרפתי יש רוב בפרלמנט, הוא שולט בו באופן מוחלט. הסנאט בצרפת נוצר כדי להעניק עוצמה לימין, שהיתה כמעט תמיד המפלגה השולטת בצרפת. חברי הסנאט נבחרים ע"י נבחרי ציבור; ראשי ערים ומחוזות ושאר בעלי תפקידים. בגלל השיטה הלא יחסית בצרפת, וכיוון שמספר נבחרי הציבור הבאים מאזורים כפריים גדול על זה של הבאים מאזורים עירוניים, גדולה נציגות הימין בקרב נבחרי ציבור אלה, 18,000 במספר, הבוחרים את חברי הסנאט, ולכן גדולים הסיכויים לנציגות של פלג הימין. בנושאי חקיקה – הסמכות ליזום חקיקה נתונה לרה"מ, והממשלה קובעת את סדר היום של בתי המחוקקים. כך מודגשת התפיסה שפעולת החקיקה עצמה נועדה לסייע בידי הרשות המבצעת.  חברי פרלמנט רשאים להציע הצעות חוק, רק אם… (המשך)