האתוס הביטחוני והמיתוס של ישראל כחברה מילטריסטית מקורותיו של האתוס הבטחוני בתקופת הישוב ובשנותיה הראשונות של המדינה המאמר דן בהתפתחות האתוס (תפיסה) הביטחונית והמיתוס של ישראל כחברה לוחמנית.
         הניסיון של החברה בישראל במלחמות רבות, מעשי איבה, פיגועים ופעולות תגמול, גרמו לכך שסוגיית הביטחון הלאומי, נהפכה לסוגיה מרכזית בחברה הישראלית. מקורותיו של האתוס הם בתקופת היישוב, והוא החל להתגבש עם ייסוד ארגון השמירה הראשון "בר-גיורא" בשנת 1907, ובצורה מובהקת יותר עם הקמת ארגון "השומר". אתוס זה נשא בשלביו הראשונים אופי הגנתי מובהק. האופי ההגנתי המשיך להיות דומיננטי גם בראשית שנות העשרים, כאשר ארגון "ההגנה" החליף את ארגון "השומר".
         המרכיבים ההתקפיים של האתוס הביטחוני התפתחה מאוחר יותר, כאשר האוכלוסייה היהודית, עברה בשנות השלושים מעין מהפכה תפיסתית כתוצאה מן ההסלמה בסכסוך היהודי-ערבי.          על-פי חוקרים הנמנים עם "הסוציולוגים הבקורטיים", הפך הפלמ"ח את הגישה האופרטיבית הנובעת מאתוס בטחוני התקפי לאידיאולוגיה, ובכך בישר את התפתחותה של תפיסה מליטריסטית כבר בתקופת היישוב. מה שנחשב לטעות גדולה מאוד. מקור הטעות והעיוות של אופי הפלמ"ח טמונים בזיהוי האתוס הביטחוני ההתקפי בכל הנוגע במערכת היחסים עם הבריטים והערבים עם המושג "מיליטריזם".
         שקיעתם של הפלמ"ח והפלמחיות כקונספציה נבעה לא רק ממלחמתו של בן-גוריון בהם, אלא מהעובדה שסדר היום הלאומי השתנה במידה רבה, וקשור למעבר מ"תנועתיות" ל"ממלכתיות". במסגרת הקונספציה של "ממלכתיות", ביקש בן-גוריון להחליף את "התנועתיות" במה שניתן לכנות "וולנטריזם ממושטר", ומדובר בהקמת מסגרות שיש בהן מידה רבה של בקרה ופיקוח ממלכתיים. אם הייתה תקופה שהיה ניתן להבחין בה בתסמינים מסוימים של "מיליטריזם תרבותי", הייתה זו התקופה הזאת (שנות החמישים), שבה צה"ל היה אמור למלא תפקיד מרכזי במסגרת אלה, במיוחד בתחום החינוך והחיברות של העולם החדשים. אך זו הייתה תופעה זמנית וחולפת.
*ללא ביבליוגרפיה