תוכן עניינים
מבוא –.3
פרק
1 – הכפרים הבלתי מוכרים -.10 פרק
2 – בריאות בכפרים הבלתי מוכרים –.12
פרק
3 – ילדים ונשים בכפרים הבלתי מוכרים -משפטים סיכום –17
ביבליוגרפיה .18
בדרום מדינת ישראל ארבעים וחמישה כפרים המונים כשמונים ושלושה אלף תושבים, מהם שישים אחוז הם ילדים. מרבית הכפרים אינם מוכרים על ידי המדינה ובכך נמנעת מתושביהם הזכות לשירותי בריאות ולתנאים הכרחיים לבריאות. כיום פועלות שתים-עשרה מרפאות בכפרים הבלתי מוכרים ורק בשמונה כפרים פועלות תחנות לאם ולילד. במקומות שבהם כן קיימות מרפאות, אין רופאי ילדים ונשים, אין בתי מרקחת, הצוות לרוב אינו דובר ערבית ושעות הפעילות מצומצמות.
חרף תחלואה ותמותה גבוהים יותר בקרב ילדים בדואים בנגב, באף אחת מהמרפאות הקיימות בכפרים אין רופא ילדים. לעומת זאת, בישובים היהודיים ישנם מספיק מרפאות שמטפלות בתושבי העיירות ובקופות החולים יש רופאי ילדים, רופאי נשים ורופאי משפחה. המרפאות שכו קיימות בכפרים הבדואים לוקות בחסר ובעלות בעיות רבות כגון, בעיית הנגישות הפיזית, העדר תחבורה ציבורית וכבישים סלולים, מקשה על ההגעה למרפאות הממוקמות הרחק ממרכז הכפר. הדבר קשה עוד יותר כאשר מדובר באישה הבדואית אשר גם מופקדת על הטיפול בילדים ויחד עם זאת מוגבלת בתנועתה על ידי החברה בה היא חיה. ישנו מחסור חמור בהתמחויות, המרפאות בכפרים הבדואים מקבלות לשורותיהן, רופאי משפחה בלבד ובכך נוצר מחסור ברופאי ילדים, רופאי נשים ורופאים מקצועיים אחרים. כל בעיה המצריכה רופא ממוחה מאלצת את תושבי הכפרים להגיע לעיר באר שבע. בנוסף, ישנו מחסור בתרופות ובשירותי מעבדה, היות והמרפאות אינן מחוברות לחשמל, אי אפשר להעביר אליהן תרופות הנזקקות לקירור. תרופות אלו הינן קרטיות לטיפולים במחלות שונות ומחירן  גבוה ועל כן, רבים מתושבי הכפרים בוחרים לא לרכוש אותן. כאמור, מתוך שתים עשרה המרפאות שנפתחו בכפרים הבדואים רק בשמונה מהן נפתחו גם מרפאות לאם ולילד וגם הן פועלות רק יומיים בשבוע, דבר היוצר עומס כבד על המרפאות ומקשה עוד יותר את הטיפול באוכלוסיות אלו. בנוסף, מכיוון שהזכאות לשירותי בריאות על פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי מותנית בתושבות, חלק ניכר מהילדים, בכפרים הבלתי מוכרים שבנגב, נותרו ללא ביטוח בריאות ואינם זכאים לטיפולים רפואיים, למעט במצב חירום. מעבר לבעיות הרבות שהמרפאות בכפרים הבדואים סובלות מהן, ישנם גורמים נוספים באותם כפרים, אשר פוגעים בבריאותם של הבדואים החיים באותם כפרים, המחסור בתשתיות, אין מים זורמים, מחסור של מערכת ביוב תקינה והעדר חשמל, כל זה מוביל לתנאים היגייניים נמוכים ולהידבקות ילדים במחלות זיהומיות. בנוסף, היעדרם של תנאים פיזיים וסביבתיים מובילים לתאונות בית, תאונות דרכים, כוויות, הרעלות, שאיפת גופים זרים וטביעות. התנאים הסביבתיים חושפים את ילדי הכפרים לסכנות רבות כמו נחשים, עקרבים, מכות קור וחום. ואם לא די במחסור בשירותי בריאות תקינים ותנאים סביבתים נאותים, המגורים בקרבת רמת חובב יוצרים בעיות בדרכי הנשימה, מחלות אונקולוגיות וסיכוי גבוה יותר לתחלואה כללית. עקב הדיור בפחונים, בקיץ, תינוקות רבים מגיעים לטיפול רפואי עקב עליית חום גופם והתייבשות. (המבנה מכפיל את דרגת החום). בחורף, הקור העז בבית והיעדר היכולת לספק אמצעי חימום בטיחותי (בהעדר חיבור לחשמל), גורם לאשפוזם ואף למותם של ילדים. קיומה של אשפה, אשר לא מפונה מהווה בסיס טוב לגידול עכברים שנושכים ילדים. גם שריפת האשפה אינה נטולת סכנות. היא גורמת לשחרור רעלים הפוגעים בילדים המשחקים בסביבה. המצב הכלכלי הנמוך של תושבי הכפרים בשילוב אובדן דרך החיים המסורתית מוביל לכך שילדיהם בעלי סיכוי גדול פי 2.4 לתת–תזונה, בהשוואה לאלו הגרים בעיירות קבע (כדוגמת רהט). יותר תינוקות מן המגזר הבדואי מגיעים לאשפוז בהשוואה לילדים מהמגזר היהודי: בשנת 2003 שיעור הילדים הבדואים המאושפזים במגזר הבדואי היה 32% לעומת כ-8% מהמגזר היהודי. שיעור האשפוזים