בס"ד ישראל בעשור הראשון שיעור מס' 1
בעשור הראשון המפלגות הסוציאליסטיות קיבלו כ- 75% מנדטים בכנסת, 80 מנדטים.
הסוציאליסטים והקומוניסטים בארץ נלחמו אחד בשני. הם לא היו ביחד, זו היתה בעיה.
מפלגת המזרחי וגם הציונים הכלליים היו באותה רמה של קפיטליזם. הם היו הכי קפיטליסטים. הציונים הכלליים היתה מאוד חשובה בעשור הראשון של סוחרים ובעלי מלאכה. מהסוציאליסטים הכי ימנית היא מפא"י הגדולה המרכזית היא במכרז של המפה הכלכלית בעצם היא סוציאליסטית אבל הכי בימין של הסוציאליזם. לאחר מכן הפועל המזרחי. אח"כ אחדות העבודה, מפ"ם ומק"י. הם הכי קיצוניים בנושא של הכלכלה.
הסוציאליזם אומר שוויון, זה לא רע, זה פוגע בחופש של האנשים. ציר כלכלי מימין לשמאל:
המזרחי והציונים הכלליים פרוגרסיבים וחירות מפא"י (הגדולה והמרכזית) הפועל המזרחי אחדות העבודה מפ"ם מק"י.
הציר בטחון מדיניות מימין לשמאל:
חרות אחדות העבודה המזרחי והפועל המזרחי מפא"י (הגדולה והמרכזית) מפ"ם – מק"י.
הקמת מ"י היתה מאוד שונה מהקמת כל מדינה אחרת.
הקמת מדינת ישראל הקמת מ"י מאוד מאוד שונה.
במה? בתקופה שהקימו את מ"י ב-5 שנים אחרי מלחמת העולם השניה הוקמו 50 מדינות.
מדינת ישראל הקמתה היתה שונה לגמרי מהקמת המדינות האחרות. הודו למשל, היא קמה תוך כדי מלחמה בין מוסלמים להינדים, זה היה בערך באותה תקופה ובכל זאת הקמת מ"י היתה שונה לגמרי. עם הקמת המדינה היה כאן חילוף אוכלוסין, 700 אלף פליטים ערבים יצאו מהשטחים שאח"כ הפכו להיות מ"י. ותוך 3 שנים בין 48' עד 51' מגיעים לכאן 700 אלף פליטים יהודים והם פליטים כי הם מגיעים בחוסר כל. הם מגיעים מכל קצוות העולם, לא היה דבר כזה בעולם. היו כאן 650 אלף יהודים כאשר קמה המדינה ואליהם נוספים 700 אלף, על כל אזרח נוסף יותר מאשר עולה חדש, מגיעים 700 אלף פליטים חסרי כל, חלקם שבורים ורצוצים אחרי השואה, חלקם נעקרים מארצות ערב, ומגיעים מכל קצוות העולם. לא היתה תופעה כזאת בעולם מעולם. הגיעו לכאן אנשים מכל קצוות העולם בליל של שפות ובליל של תרבויות ומנהגים. כלומר ההבדל בין הודו לישראל ששם היתה אוכלוסיה וכאן נוצרה חברה חדשה. כלומר עם ההקמה בעצם נוצרת חברה חדשה.
מעבר לזה, היה עוד הבדל בסיסי בין ישראל לכל שאר המדינות שהוקמו: שכבר היו מוסדות. בהודו נניח לא היו להם מוסדות שלטון. לחברה הישראלית היו מוסדות שלטון. הם תיכננו והקימו את זה ובנו את זה משנות ה- 20. מ- 1920 היו בחירות כל 4 שנים למוסדות הלאומיים. לוועד הלאומי ולכנסת ישראל ולסוכנות היהודית יש בחירות כל 4 שנים. היו כאן מוסדות שפעלו והיו מקובלים על הציבור.
היו כמה הבדלים נוספים בין מ"י לשאר המדינות שהוקמו: רוב המדינות החדשות המרכז הלאומי והאידיאולוגי היה בערים הגדולות. בהודו המרכז השלטוני נוצר בבומבי למשל, בניו דלהי, בערים הגדולות של המדינה. ואילו אצלנו המוסדות, הארגונים נוצרו בפריפריה. המוסדות התפתחו מהפריפריה, מהקיבוצים, הרעיונות באו משם ולא מהמרכז העירוני.
ועוד: כאשר קמה מ"י הגבולות שלה לא היו ברורים. לא רק הגבולות הפיזיים, שהרי הגבול שלך אינו הגבול שלי, לכל אחד מאיתנו יש גבול אחר למ"י, אבל גם מי בתוך החברה הישראלית ומי לא בתוך החברה הישראלית. למשל השאלה מי שייך לחברה הישראלית, האם יהדות ארה"ב שייכת למ"י, יכולה לומר מה יהיה כאן ומה לעשות כאן ומה לא לעשות כאן? היה על כך ויכוח קשה מאוד, בן גוריון חשב שלא ולא איפשר להם. או נטורי קרתא אם הם חלק מהמדינה או לא. לדעתי בטח שכן, ומה עם הערבים האם הם חלק מן המדינה או לא.
כלומר היתה שאלה לגבי מי בתוך, מה החובות של מי שבתוך החברה הישראלית ומה הזכויות של כל אחד למשל המל"ל, מיהו יהודי כמובן שזוהי שאלה נפרדת. אבל בעשור הראשון לא היה ברור כל הנושא של החובות והזכויות האזרחיות כאשר ברוב המדינות זה היה ברור לגמרי.
לדוגמא בתחילת הקמת המדינה היה ויכוח גדול עם יהדות ארה"ב, כ-70% מהתקציב במדינה בא מתרומות של יהדות ארה"ב. בעל המאה רוצה להיות גם בעל הדיעה. לפני הקמת המדינה היה ליהודי ארה"ב כוח רב מאוד מהחלטות שנגעו להקמת המדינה ולמה שקורה כאן והם רצו להמשיך לקבוע. והיה מאוד קשה להפסיק ולמנוע את זה.
הנושא של הגבולות התרבותיים והחברתיים הלא ברורים מעסיק את המערכת הפוליטית עד היום. אבל בעשור הראשון הדברים היו הרבה פחות ברורים וזו היתה תקופה של תמורות אדירות, שינויים אדירים שקרו כאן, החברה בראשית העשור הראשון היתה שונה מאוד מהחברה בסוף העשור הראשון. יש הבדל גדול בין החברה בתקופת היישוב לחברה בתקופת המדינה. הגדרות:
היישוב: החברה היהודית בא"י בתקופת המנדט. היישוב הישן: החברה היהודית בא"י בזמן התורכים.
תקופת הישוב: זה בתקופת המנדט.
ההבדלים בין תקופת היישוב – המנדט לבין סוף העשור הראשון א. בתקופת היישוב מבחינת האוכלוסיה הם היו מיעוט בתוך רוב ערבי. זה לפני קום המדינה, בתקופת המנדט. ב. זו היתה חברה אשכנזית שהפכה בסוף העשור הראשון לחברה עם רוב כמעט של יוצאי ארצות האיסלם. במהלך העשור הראשון זו הופכת להיות חברה עם יותר ממחצית האוכלוסיה מארצות המזרח.
ג. בתקופת המנדט לפני קום המדינה זו חברה מגוייסת שעובדת בהתנדבות, שהפכה לחברה ממלכתית שפועלת על פי חוק מחייב.
ד. זו חברה עם אוריינטציה סוציאליסטית מאוד לחברה קפיטליסטית בסוף העשור הראשון.
בתקופת הישוב היהודים היוו שליש בחברה בארץ והערבים שני שליש.
התרבות הפוליטית של מ"י מ- 1920 יש כאן בחירות כל 4 שנים.
השיטה היא השיטה של היום. בשנת 1920 מצביעים, כל אחד הוא קול אחד. ב- 1920 בירושלים היתה בעיה והיו 2-3 קלפיות שנתנו לגברים להצביע פעמיים גם בשם הנשים שלהם. ואז הוחלט : או שהאשה תתייצב ותצביע בשמה או שאנו מוחלים על קולה. הבעל לא יכול להצביע בשמה.
המפלגות התחלקו ל- 4 קבוצות: ימין, שמאל, דתיים ועדתיים (התימנים, הס"ט, הרומנים, הרוסים).
כבר ב- 1920 יש בחירות באותה שיטה.
מאיין לקחנו את השיטה הזאת? מהקהילה היהודית. ביהדות היתה דמוקרטיה התאגדותית, או דמוקרטיה משתפת שזה אומר שכולם בקהילה משתתפים בהחלטות הגורליות של הקהילה ושלושת טובי העיר או שלושת ראשי הקהילה נבחרים על פי רוב הקולות שהם זוכים להם. למה בקהילה היהודית נוצר מצב שלכל אחד היתה זכות השתתפות. מדוע לא השאירו מישהו מחוץ למעגל השייכות? כי היהדות לא מעוניינת שמישהו יפרוש מהקהילה. ההשתתפות בקהילה היא וולונטרית. אם –