דמוקרטיות ודיקטטורות
| סוג העבודה | ממ"ן |
| מספר ממ"ן | 14 |
| מקצוע | מדעי המדינה ויחבל |
| ציון | 90 |
| שנת הגשה | 2012 |
| מספר מילים | 2419 |
תקציר העבודה
תוכן עניינים:
1. מבוא עמוד 2 – 3
2 . בחירות ובוחרים עמוד 4
3 . מפלגות פוליטיות עמוד 5
4 . חוק וחוקה עמוד 6
5. הרשות המבצעת: הדרג הפוליטי עמוד 7
6 . בית המחוקקים עמוד 8
7. סיכום עמוד 9
8 . ביבליוגרפיה עמוד 10 מבוא
בעבודתי זו אעסוק בהיבטים השונים של השלטון הקיים קיום באיראן תוך ניתוחו ע"פ מושגי יסוד פוליטיים כגון: בחירות ובוחרים, מפלגות פוליטיות, חוק וחוקה, בית מחוקקים, הרשות המבצעת – הדרג הפוליטי.
ראשית אסקור בקצרה את ההיסטוריה של המדינה ואת התהפוכות שעברו עליה עד התייצבות המשטר הנוכחי כיום.
ההתיישבות באזור איראן התחילה עוד לפני תקופת האבן כאשר בעקבות הקמת ממלכת פרס וכיבושי המלך כורש באמצע המאה השישית לפנה"ס הגיעו אזור זה וממלכת פרס לשיא חשיבותם. שנת 331
לפנה"ס – נכבשת הממלכה ע"י אלכסנדר מוקדון.
שנת
5 0 לפנה"ס – נכבשת הממלכה ע"י הפרתים.
בשנים 226-651
לספה"נ שלטה בפרס האימפריה הפרסית-סאסאנית.
במאה ה – 8
מוסלמים פולשים לפרס מחצי האי ערב ותושבי פרס מקבלים עליהם את דת האסלאם. הפרסים שמרו על עצמאות במשך רוב תקופת חליפות אומיה ועבאס, ולא נכללו במסגרת אימפריה זרה זו או אחרת לאחר פירוק החליפות. במאה ה-18
ירדה פרס מגדולתה והפכה לבת חסות קולוניאלית עד המחצית השנייה של המאה ה-20.
בשנת 1941 – במהלך מלחמת העולם השנייה השתלטו הסובייטים על איראן (בשיתוף הבריטים והאמריקנים) כיוון שראו בה נכס אסטרטגי (אספקת נפט לה ולמערב).
הסובייטים השתלטו על צפון המדינה והבריטים והאמריקנים על הדרום, בעוד טהראן הייתה תחת שלטון משותף.
בשנת 1946
פונה איראן בתמיכת ארה"ב ובריטניה בתלונה נגד ברה"מ למועצת הביטחון של האו"ם לאחר שברה"מ בהנהגת סטאלין מנסה להעמיק את אחיזתה באיראן ומעודדת הקמת רפובליקות עצמאיות בצפון המדינה.
לאחר שארה"ב מאיימת בשליחת כוחות לאיראן נסוגה ברה"מ ובעקבות זאת באות לקיצם הרפובליקות הקומוניסטיות שהקימו הסובייטים.
החל מתקופה זו ועד לשנת 1979, שנת הפלת השאה, נשענה איראן בעיקר על מדינות המערב וראתה בברה"מ אויב. בשנת 1951
נערכו לראשונה בחירות דמוקרטיות לראשות הממשלה ולפרלמנט. ראש הממשלה הנבחר, מוחמד מוסאדק פעל להבטחת עצמאות מדינית וכלכלית מלאה, הוא הלאים את חברת הנפט האנגלו-פרסית שהחזיקה במונופול על ייצור הנפט, מהלך זה פגע קשות באינטרסים הכלכליים של בריטניה באזור והביא בסופו של דבר להפלתו בהפיכה צבאית בשנת 1953
(במבצע שתוכנן והוצא לפועל ע"י ארה"ב ובריטניה).
-3- בשנת 1953
הושב לשלטון השאה מוחמד רזא שאה פהלווי, שביטל את ההלאמה של תעשיית הנפט והנהיג משטר דיקטטורי פרו-מערבי של שליט יחיד. בתקופתו נחשפה איראן למודרניות ויצרה קשרים טובים עם המערב.
רפורמות חדשות שהונהגו, שכונו "המהפכה הלבנה" ואי שימור ופיתוח המוסדות האסלאמיים, הביאו למתנגדים רבים לשלטונו של השאה מקרב המנהיגות הדתית באיראן ומקרב המגזרים העניים בכפרים ובעיקר בשכונות העוני בערים הגדולות שראו בהשתלטות המערב ובמשטר סכנה למדינה.
בהמשך גברה ההתמרמרות גם בקרב מעמדות הביניים באיראן, שהחלו לראות במשטר סכנה למדינה, שכן הוא נתפס בעיניהם כמושחת וכגורם להגדלת הפערים המעמדיים באיראן. תהליך זה הוביל בשנת 1978, לסדרה של מחאות אלימות, שאחד ממניעיהן היה כתבה נגד חומייני, שבשנת 1964 גורש מאיראן ומאז חי בגלות. המחאות הגיעו לשיאן בסוף שנת 1978 – כשני מיליון איש הפגינו ברחובות טהראן הבירה ואנשי הצבא סירבו להשתמש באש חיה כדי לפזרן. בהמשך נוצרה ברית פוליטית של אנשי שמאל, ליברלים ודתיים, ואלה הדיחו את השאה ואילצו אותו לעזוב את איראן. בשלב השני הועלה חומייני לשלטון, חומייני שידר מסרים שהעם רצה לשמוע: תקווה לחופש פוליטי, שיפור המצב הכלכלי, אספקת שירותים חברתיים טובים יותר והבעת מורת רוח מההשפעה המערבית הזרה על איראן ומההתרחקות של רבים במדינה מדרכי האסלאם. בשנתיים הראשונות שלאחר המהפכה שלטה באיראן ממשלה שהורכבה משתי מפלגות בעלות אידיאולוגיות מנוגדות: האחת הייתה המפלגה הרפובליקנית האסלאמית בראשותו של חומייני, שייצגה את אנשי הדת הפונדמנטליסטים, והשנייה הייתה תנועת החירות האיראנית, שפעלה ליצור ממשלה ליברלית חילונית. שתי הקבוצות ניסו לשתף פעולה ביניהן אך לשווא, בסופו של דבר היו אלה אנשי הדת שהצליחו להביא לסדר במדינה, כאשר בחודש מאי 1979 הפכו התאים המהפכניים שנודעו בשם "משמרות המהפכה" למועצות מקומיות, ולאחר מכן השתלטו על איראן כולה. עד מהרה סרו למרותם גם בתי הדין, ואלה שפטו את אנשיו של השאה ואת בכירי הצבא שלו. בעקבות המהפכה נוסחה באיראן חוקה חדשה, איסלאמית, שיצרה בעבור חומייני את התפקיד של המנהיג העליון על "הרפובליקה האסלאמית של איראן" לכל ימי חייו כאשר היא מקנה לו שליטה מוחלטת במדינה (על הפוליטיקה, צבא, הכוחות המזוינים, סמכות על הכרזת מלחמה).
כוחם של האייתוללות באיראן בתחום מדיניות הפנים והחוץ נובע מעקרון הקיים בדת האסלאם, לפיו איש הדת הוא השולט על כל תחומי החיים, גם על תחומים שאינם קשורים בהכרח לדת (כלכלה, מדיניות החוץ, התשתיות וכדומה) כאשר הדמות החזקה אחריו היא הנשיא.
בשנת 1989 תפס את מקומו של חומייני כמנהיג הרוחני, האייתולה עלי חמינאי והוא מכהן בתפקיד עד היום.
