עקרונות בהתנהגות- חשוב במבחנים ובעבודות להקפיד על אופן הניסוח ועל הביטוי על מנת שלא יהיו אי הבנות.
מבוא
ידע מדעי נחשב ככזה בתנאים מסוימים:
·         הפרכה- האם המידע הוא אמפירי (מדיד) ·         אובייקטיביות- ללא צד או דעה.
·         פומבי- כשנאמר איך בדיוק נעשה המחקר ועל פי אילו נתונים כך שנוכל לשחזר וכך ולבקר את הידע.
יש להבדיל בין קשר שבין משתנים לבין השפעה. תפיסה חישה – SENSATION – החישה כרוכה ברמת עיבוד פשוטה של המידע, למשל, הבחנה בין צבע אדום וירוק. שלב זה הנו פסיבי.
תפיסה – PERCEPTION – ארגון התחושות. התפיסה כרוכה ברמות עיבוד מורכבות יותר וכוללת תהליכים קוגניטיביים. שלב זה הנו פעיל (אקטיבי) ובו מחפש התופס משמעות לקלט החושי. שלב זה עשוי להיות שונה מאדם לאדם.
ככל שהגירוי יותר מעורפל ככה יהיה לנו יותר קשה לתת לו משמעות וכל אחד ייתן לו משמעות אחרת. השלם שונה מסכום חלקיו- כלומר התמונה הכללית תהיה שונה מהיבט בכל אחד מן הפרטים באופן פרטני. לדוגמא: במוזיקה. למשל בדמות ורקע כמיקוד תשומת הלב למשל בשמיעה בראיה וכדומה.המשמעות שניתן לדבר מסוים תלוי גם בהקשרו, עיגול למשל יכול להיתפס כאותיות שונות וכעיגול במידה ונציב לידו חברים מקבוצתו.
ישנם שני סוגי אשליות (אילוז'יות):
1.      אשליות פיזיקליות- החושים קולטים את הגירוי בצורה מעוותת (חושים–> מוח) כמו שולחן.
2.      אשליות שנובעות מפירוש לא נכון של המוח את הנתונים- נובעות לרוב מהשפעת הסביבה (מוח –> חושים) כמו למשל חלומות ודימיון.
מחקר שנעשה בנושא נערף על ידי חוקר ששמו איימס. הוא בנה חדר בצורת טרפז כך שקיר אחד היה ארוך יותר מן השני, ועל כך כשהציץ מחריץ לא הבחין בשוני של החדר המיוחד וכשראה אנשים בפנים הוא העריך לפי הבבואה כי זה שקרוב יותר -הוא גדול יותר, בזמן ששניהם היו באותו הגודל- וזה בגלל המודל שיש לנו על חדר (אנו יודעים שחדר מורכב מקירות סימטריים ומקבילים אחד לשני). ברגע שהכניסו אל תוך החדר אנשים שהוא מכיר שהם באותו הגובה הוא הסמך על ניסיון העבר שלו וטען שהם באותו הגדול למרות שבעיניו הוא ראה כי הקרוב יותר הוא הגדול יותר כמו מקודם.
מודל (איך שמשהו אמור להיות)- הוא תבנית שעוזרת בתפיסתו ופירושו של גירוי (למשל שולחן) המודלים יכולים להשתנות בעקבות הניסיון אך לא בקלות. המודל עוזר לנו להבחין מה לא נורמלי. באנומליה (לא נורמאלי).
תקשורת לא מילולית: שפת גוף, הבעות פנים טון וקצב דיבור. הליכה צורת לבוש. התקשורת הלא מילולית משמשת כדי לחזק את התקשורת המילולית או ליצור סתירה מסוימת. אנחנו יוצאים מתוך הנחה שלאדם קשה לשלוט בשפת הגוף שלו ולכן אנו מאמינים שהיא אמיתית יותר. מי ששולט בשפת הגוף שלו יאמינו לו גם אם ישקר כי לפי שפת הגוף שלו נחשוב שהוא אומר אמת. לא תמיד אנו מפרשים נכון את שפת הגוף ולא תמיד האדם שמולנו באמת לא שולט בה.
קבוצה של חוקרים ניסתה להבין איך אנחנו כבני אדם תופסים את העולם שסביבנו. הם פיתחו את תיאוריית הייחוס שמנסה לזהות את הכללים שבאמצעותם אנו מייחסים סיבות התרחשויות שבאמצעותם אנו מפרשים את ההתנהגויות של האחרים ושל עצמנו. היידר טען מספר טענות:
1.   אנו משתמשים בתיאורית הייחוס כדי להבין ולשלוט בעולם הסובב אותנו.
2. האדם פועל בחיי היום יום לפי כללים זהים לאלה המקובלים על החוקרים במעבדה. שאנו אוספים מידע בצורה מדויקת ולאחר מכן מסיקים מסקנות.
3. האדם מגיע לייחוס סיבתיות באמצעות עיקרון ההשתנות המשותפת. בכל פעם שX קורה Y קורה וההפך. X עולה Y יורד או ההפך. החסרונות מדברים על כך שלפעמים הקישור יכול להיות שגוי יכול להיות שאין קשר בין ההישגים בלימודים לצפייה בטלוויזיה.
התיאוריה התלת מימדית של קלי כאשר אין לאדם נתונים לדעת בוודאות את הסיבה  (פנימית שקשורה לנפש האדם או חיצונית שלא בשליטתו) להתנהגות או לתופעה מסוימת, הוא יבחן אותה בשלושה ממדים:
א.      עקביות(התמקדות בזמן) – האם ההתנהגות מתרחשת תמיד (באותן הנסיבות), או רק בזמנים מסוימים. (גבוה- תמיד יקרה) ב.      מובחנות (התמקדות בגירויים)– האם ההתנהגות מתרחשת בכל הנסיבות, או רק בנסיבות מסוימות. (גבוהה- כל אחד עושה אחרת) ג.       קונצנזוס (התמקדות באחרים) – האם אנשים אחרים מתנהגים באותו האופן באותן הנסיבות, או רק האדם המסוים הזה.
.(גבוה-מתנהגים דומה) ·         כאשר שלושת הממדים גבוהים, המסקנה תהיה שהסיבה להתנהגות היא חיצונית.
·         כאשר העקביות גבוהה והמובחנות והקונצנזוס נמוכים המסקנה תהיה שהסיבה להתנהגות היא פנימית.
חסרונות בתיאוריה:
…