חיברות יש שסבורים שהתהליך הזה אפשרי רק בזמן מסוים ויש כאלה שטוענים שזה מהלידה ועד המוות. יש ויכוח האם הזהות שלנו ותהליך החיברות שלנו מולד או נלמד. האם התכונות שלנו זה גנטי או נלמד? יש שאומרים שניתן לנבא איזה אדם יהיה בסוף לפי החברה והסביבה שלו. בשנים האחרונות הוויכוח מתחדד כי יש מכשירים שנותנים לעקוב אחרי פעילות המוח. ניתן לבחון זאת על ידי מחקר על תאומים זהים. החוקרים מסתמכים על מקרים אמיתיים שקרו של ילדים שנמצאו אחרי שנים. קושי בלשחזר את המאפיינים של האנושות לאחר שלא היית בה שנים. הסוציולוגיה מדברת על חיבור בין הטבע לבין החברה. הטענה אומרת שהאדם נולד עם פוטנציאל שאותו צריך לפתח. הנחה זו מאפשרת תהליך של שיקום. בעבר היו הורגים את הלא נורמטיביים. בסופו של דבר זה שילוב בין פוטנציאל לסביבה.‏ הגישה הפונקציאנליסטית:
חיברות- מדובר על תהליך של למידה שבמסגרתה החברה מלמדת את החברים שלה את ההתנהגויות הנורמטיביות, הערכים, הנורמות והציפיות החברתיות מנקודת מבטה. החברה תלמד את האנשים את כל אותם הדברים שיבטיחו סדר חברתי תקין וחברה בריאה ושכל תפקידי החברה ילמדו ויעבדו בעבודות שונות. החברה מלמדת אותנו את כל אותן היכולות שיתרמו לתפקוד תקין של החברה. היא עושה זאת בעזרת סוכן חיברות שמדובר פה על גורמים מתווכים בין היחיד לבין החברה. ראשוני ומשני. תהליך חברות יעיל הוא תהליך שבו חברה מצליחה ללמד את החברים בה את הערכים הנורמות והציפיות וכו'- את התרבות. כאשר חברה נכשלת בכך היא חולה ובסכנה ועליה לטפל בכך או שלא תשרוד. מודל עגיל של פרסונס AGIL. למשל במטרות ובסמוי, שחברה ללא תת מודע קולקטיבי משותף, ערכים שמהן נגזרות נורמות, לא תתקיים. למידה שמתבצעת כתוצאה מציות אך זה לא משהו שמופנם. הפנמה- כשאותו ידע הופך להיות חלק בלתי נפרד מאיתנו.
גישת הקונפליקט: רואה את תהליך החברות כתהליך למידה סלקטיבית.
אנחנו לומדים את הערכים והנורמות של הקבוצות ההגמוניות, מלמדים אותנו את אותם הדברים שלקבוצות אלה יש אינטרס שנדע אותם. מצד שני לאותן קבוצות יש אינטרס לא לחשוף אותנו למיומנויות או לידע שאם הוא יהיה שלנו הוא יאיים על אותן קבוצות.
למשל אנשי הדת שידעו כתוב וקרוא. מסלולים נפרדים לקבוצות חברתיות שונות. הדרה- אני מונע מקבוצות מסוימות גישה לכלים חברתיים. החיברות היא תהליך סלקטיבי והידע והנגישות הם לא לכולם.
תודעה כוזבת- בלי שנשים לב מלמדים אותנו מי מתאים להיות מה.
למידה מובחנת וסלקטיבית תהליך החברות מאפשר לקבוצות השולטות וההגמוניות לשמר את כוחן, הוא מאפשר שיעתוק של הסדר החברתי. מאבקים על משאבים לעומת קונצנזוס חברתי.
הגישה הסימבולית- נקודת מבטו של הפרט: מרכז הדיון הוא האדם ואישיותו- היבטים חברתיים. הטענה המרכזית היא שהזהות שלנו מוקנית באופן חברתי והדבר מתרחש בתהליך של אינטראקציה של יחסי גומלין בין האדם לבין החברה או בין האדם לבין סוכני החיברות השונים. תהליך של למידה.
אותו תהליך שבו המבנים החברתיים הופכים להיות חלק מהאדם ותודעתו. ברגר למשל אומר שהחברה לא רק נמצאת מסביבנו, היא לא גורם ניטראלי, אלא היא חודרת לתוכנו והיא חלק מאיתנו ובמידה רבה החברה היא סוג של בית כלא. היא קובעת לנו גבולות ואנו לומדים לתפקד בגבולות הללו. קולי כאשר הוא בא להסביר את יחסי הגומלין בין היחיד לבין החברה יוצר סוג של הסבר או תיאוריה שהוא קורא לה האני במראה. [אני לא מה שאני חושב שאני אני לא מה שאחרים חושבים שאני אלא אני מה שאני חושב שאחרים חושבים שאני] החברה היא סוג של מראה. תהליך של עיבוד מידע וחיבור  לערכים ונורמות שבהתאם אליהם אנו רואים את ההשתקפות במראה. התהליך הוא פרשני. סוג של אדם מניפולטיבי. אנחנו מאמינים שאנחנו שולטים במצב ויכולים להגדירו. אין לנו אני אחד. האופי האמיתי של האדם הוא סה"כ הזהויות שהאדם מציג ואופיו נמדד מסיטואציה לסיטואציה, אין אופי אמיתי כי הכל זה נגזרת של פרשנות.
‏שבת 02 פברואר
2 013 שבוע 2
מיד חוקר בשם מיד לוקח את התיאוריה של קולי ומרחיב אותה. הוא טוען החיברות מתרחש בשלבים:
1.      תינוקות- המטרה המרכזית היא הישרדות, מזון חום ואהבה.
כדי להשיג את המטרה הזו הוא לומד את תגובות אלה שקרובים לו- אחרים משמעותיים.
אותם גורמים שנמצאים באינטראקציה מתמשכת איתו והוא מכוון אליהם את ההתנהגות שלו. התינוק עדיין חסר שפה ונפש- mind [קולי] כלומר תודעה עצמית. שלב החיקוי. הוא עושה הכל כדי לזכות במזון בחום ואהבה. הורים בשלב הזה יודעים מתי הוא בוכה כשהוא רעב או כשכואב לו הם לומדים לזהות את התגובות.
2.      שלב ההכללה- הילד מתחיל להיות מסוגל לעשות הכללות לתפקידים או לזהויות של האחרים המשמעותיים. הוא לומד את ההתנהגות שלהם ומסוגל לחקות אותם ולשחק תפקידים שהם שלו. אבא- אבא פרטי שלו. הוא לא יודע שזה משהו שלא קשור אליו. הילד מעמיד את עצמו במקום של האחרים במובן שהוא רואה את עצמו דרך עיניהם. הוא רואה את עצמו כאובייקט, אין לו את המרכיב האישיותי של הסובייקט. מדברים על עצמם בגוף שלישי. בשלב –