השאיפה להורות הינה כמיהה אנושית, טבעית וחזקה מאין כמוה. אין פלא שכבר האדם הראשון ובני נח נצטוו במצווה זו: "פרו ורבו ומלאו את הארץ". מצווה זו היא אחת מתרי"ג מצוות החלות על עם ישראל. בעניין זה אמרו חז"ל: "כל אדם שאין לו בנים, חשוב כמת". זאת ועוד, לשאיפה האנושית הבסיסית הזו יש גם תוצאות הלכתיות. כך לדוגמא, אישה יכולה לתבוע גירושין כאשר בעלה עקר וזאת למרות שמצוות פריה ורביה אינה חלה עליה.
התפתחות הטכנולוגיה ומדע הרפואה, הביאה עמה בשורה ברוכה לזוגות שאין באפשרותם להרות באופן טבעי. כיום, ישנם מגוון פתרונות חדשים לבעיית העקרות וביניהן תהליך הפונדקאות.
אולם, לצד פתרונות אלו ישנן מגבלות הלכתיות ומתעוררות שאלות כבדות משקל הנוגעות לתוצאת השימוש באמצעים אלו ובמיוחד בשאלת ייחוסו של הוולד ומעמדו.  בעבודה זו אני אתמקד באפשרות של טיפולי פוריות בדגש על שימוש באם פונדקאית.
בפרק א', אני אציג את נושא הפונדקאות בישראל תוך סקירת חוק הפונדקאות והבעיות העיקריות הנובעות ממנו בדגש על שאלת המחקר. כמו כן, אני אציג מספר נתונים הנוגעים לפונדקאות בישראל.
בפרק ב', אני אעבור לסקירת המשפט העברי תוך הצגת התפתחות המשפט העברי והניסיון ליישב את הבעיות הנדונות בעבודה זו בנושא הפונדקאות.
בפרק ג', אני אסקור את עמדת המשפט הישראלי כפי שהוא כיום, ואת הפתרונות אשר החוק מציע.
שאלת המחקר ושיטת המחקר בעבודתי אני אתמקד בשאלה: מהי גישת המשפט העברי ומהי גישת המשפט הישראלי בנוגע לקביעת ההורות, ובפרט קביעת האימהות וכן, מהו מעמדו הלאומי של היילוד?
אני מייחסת לנושא חשיבות רבה היות ונושא הפונדקאות תופס חלק ניכר בשיח הציבורי ומהווה פתרון לצורך אנושי  חזק וממשי. בעבודתי אסקור ספרות ומאמרים העוסקים בנושא הפונדקאות בישראל, דרכם אגבש את מסקנתי תוך השוואה בין גישת המשפט העברי לגישת המשפט הישראלי.
פרק א: פונדקאות בישראל בתחילת
1 991 בעקבות עתירה של בני הזוג נחמני אשר לא אפשרו להם פונדקאות , מונתה ועדה ציבורית, ועדת אלוני, על ידי שר המשפטים, לבדיקת נושא ההפריה החוץ גופית והשלכותיה. לאחר שלוש שנים, הוועדה המליצה לא לאסור על פונדקאות , אך גם לא להתיר אותה ללא מגבלות ולבחון כל מקרה לגופו. על הזוג לעבור בחינה פסיכולוגית וייעוץ, וגם האישה הנושאת צריכה להיות כשירה לכך נפשית וגופנית.
מעמדו הלאומי של היילוד פרק ב : גישת המשפט העברי ניתן לומר, כי הדת היהודית מעודדת את מצוות "פרו ורבו" בקרב מאמיניה, ומוכנה למצוא פתרונות לאלו שלא יכולים לקיימה.
כבר בתורה מצוינת אלטרנטיבה של הורות חלופית, הגרסה המוקדמת של הפונדקאות.  בבג"צ שהגישה אישה רווקה, אשר לא קיבלה אישור לעבור תהליך פונדקאות כאם מיועדת, פרט השופט חשין את היסטוריית ה"פונדקאות" היהודית: ראוי שנזכיר כי תולדות עמנו קשורות קשר אמיץ בפונדקאות,  פונדקאות של ימי-קדם…  כך היה… לאברהם ולשרה ששרי לא ילדה,  ובמצוקתה כי רבה ביקשה להיעזר בפונדקאית נוסח אותם ימים: "ושרי אשת אברם לא ילדה לו, ולה שפחה מצרית ושמה הגר. ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, וישמע אברם לקול שרי…" (בראשית טז, א-ד). ואידך היא ההיסטוריה עד לימינו. כך היה מעשה אף ברחל. לאה ילדה את ראובן ואת שמעון, את לוי ואת יהודה, ורחל לא ילדה: "ותקנא רחל באחותה, ותאמר אל יעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי… ותאמר הנה אמתי בלהה בא אליה, ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה…" (שם ל,  א-ג)… ימים רבים עברו מאז,  ותשוקתה של אישה לילד משלה לא פגה.  אכן,  בימינו ובמקומנו שלא כבימי קדם או כבמקומות אחרים בימינו אין עוד מדובר במעמדה של אישה אם במשפחה ובחברה… אך שאיפת החי לקיום ולהישרדות ותשוקתה של אישה לילד משלה לא פגו… בימינו לבשה הפונדקאות מחלצות אחרות, אך מעיינות תהום רבה המזינים את הפונדקאות נותרו, בעיקרם, כשהיו." סיכום הכמיהה לילד והרצון להורות קיימת כבר מימי קדם. נדמה כי במהלך כל הדורות עשתה האנושות כל שביכולתה על מנת לשמר את המשכיות צאצאיה ותסייע כל שביכולתה לאלו שאינם מסוגלים לכך באופן טבעי. בעשורים האחרונים, עם התפתחות מדע הרפואה והטכנולוגיה הרפואית, חלו שינויים מרחיקי לכת המציעים מספר מגוון של פתרונות לזוגות שאין באפשרותם להביא ילדים. פתרונות אלו הביאו לשינויים במבנה התא המשפחתי המסורתי כאשר השותפים ליצירת הוולד הם יותר משני אנשים.