סמנריון במסורת המשכיות ושינוי   טקס החינה המרוקאי   מגישה: ת"ז: קורס: מרצה מספר קורס: תאריך הגשה: תוכן ענייניים מבוא
–..
3
 מקור החינה ומשמעות הטקס –4
מהלך הטקס –.. -.5
החינה המרוקאית –..5
קידושים ונישואים במקרא 6
טקס כביצוע תרבותי -…7
טקסי אירוסים ונישואים כטקסי מעבר –..7-8
מודל הסינקרטיזם –..9
חינה תימנית –..10-11
חינה הודית -12
איורי לבוש בחינות השונות –13-מנהל עסקים תצפית טקס החינה ..משפטים-16      ראיון -..17-19
תצפית שנייה –20-21
ראיון שני .22-24
תצפית שלישית -..
5 -26
ראיון שלישי –..27-29
הערות אנליטיות על טקסי החינה 30-32
סיכום –.33
ביבליוגרפיה –…34-35
מבוא
בקהילות יהודיות ומוסלמיות רבות בימים שלפני החתונה נהוג לערוך את טקס החִינה המהווה מעין מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. בטקס מורחים בחומר אדום-כתום המופק מצמח ששמו העממי הוא "חִינָה" בצורה עגולה על כפות ידי החתן והכלה כרמז לצורתו של מטבע, כברכת שפע. יש הסוברים, שמקור המילה חינה הוא צירוף המילים למצוא חן, כך, שבערב החינה צריכה הכלה למצוא חן בעיני חתנה המיועד.
במסורת היהודית ניתן פירוש נוסף לשמה של החִנה, כרמז לשלוש המצוות:. בהן מצווה האשה חלה – מצוות הפרשת חלה מן העיסה נִדה – מצוות הקשורות בטהרת המשפחה הדלקת הנר – מצוות את טקס החינה היהודי המסורתי נהגו לערוך לנשים ולגברים בנפרד. בחלק מעדות המזרח נוהגת משפחת החתן להביא לבית הכלה כמה ימים לפני החתונה עלים מיוחדים שאחרי שטוחנים אותם אפשר לצבוע בהם את הידיים והרגלים של הכלה. בטקס החתן והכלה נהגו ללבוש בגדים מפוארים, משובצים בזהב, שעברו בירושה במשפחותיהם. בטקס שנערך לכבוד החתן השתתפו קרוביו וחבריו, ובטקס שנערך לכבוד הכלה השתתפו קרובותיה וחברותיה. במהלך הטקס נמרחה החינה על כפות ידי המשתתפים ולעתים גם על כפות רגליהם.
כיום טקס החינה נערך לעתים קרובות לחתן ולכלה יחד. ישנן אינספור וריאציות של טקסי חינה. הטקס משתנה מעדה לעדה בהתאם למיקומה הגאוגרפי, ולכל עדה טקס חינה הייחודי רק לה. כיום, טקס החינה מקובל מאוד גם בקרב עדות המזרח עדות צפון אפריקה ומזרח אסיה.
בחלק מן העדות מקובל אף שהכלה מושחת את שיערה בתערובת החינה במגעו עם השיער, הופך גם הוא לגוון נחושתי. החינה תורמת לחיזוק שורשי השיער ומונעת את נשירתו.
טקס החינה המוסלמי המסורתי נערך אף הוא לנשים ולגברים לחוד. אולם כיום הטקס נערך לעתים בחברה מעורבת, אם מוזמנים אליו בני משפחה בלבד. הנשים שמכינות את החינה ועורכות את הטקס לכלה ולחתן חייבות להיות נשים פוריות – מתוך תקווה שפוריותן תוקרן אל הזוג הצעיר. מריחת החינה על ידיה של הכלה מסמלת פוריות – תקווה להיריון וללידה. מריחת החינה על ידיהן של חברותיה של הכלה מסמלת את תקוותן להינשא בקרוב. ומריחה על ידיהן של נשים נשואות מסמלת הזדהות עם הכלה ותמיכה בה. טקסי החינה למיניהם החלו עוד מימי קדם. ראשיתם, בשבטים האפריקאים הקדומים.
מקור החינה השימוש בחינה הטבעית הוא עתיק יומין. למרות שאנחנו נוטים לראות את טקסי החינה כמנהג ומסורת יהודית, השימוש בחינה כבר החל לפני 5000 שנה בהודו, אפריקה ובמזרח התיכון ולא בכדי, לחינה מאז ומתמיד יוחסו סגולות רפואיות כשאחת המרכזיות שבהן היא קירור וצינון הגוף.
עמים רבים שנדדו במדבריות, ללא טיפת צל, כששום נווה מדבר לא נראה באופק, גילו לשמחתם, כי ישנה דרך להקל על הגוף וזאת ע"י מריחת ידיהם ורגליהם בעיסת עלי חינה ומים. התגלית הגדולה היתה למעשה שגם לאחר שהוסרה העיסה, טמפרטורת הגוף נשארת נמוכה עד אשר כתם הצבע נעלם כליל. משיח החינה ששמו כופר לבן (Lawsonia imermis) הכינו אבקה ששימשה לחיזוק שורשי השיער ולמניעת התקרחות. בתמצית העלים השתמשו כנגד כאבי בטן ובעיות קיבה, וכן לחיטוי הפה ולחיזוק השיניים. ראיה קדומה לכך נמצאת בתוך פפירוס מצרי – פפירוס אברס, המיוחס למאה ה-16 לפני הספירה, ובו מוזכרים שמות צמחים המשמשים לרפואה. בתוך הרשימה, לצד האופיום, שמן הקיקיון, השומר והלבונה, מופיע גם עץ הכופר המשמש להכנת החינה. שימושים נוספים בצמח החינה היו בפרחי האשכולות כנגד עש הבגדים ולהפקת שמן ובושם.
משמעות הטקס טקס החינה נחשב בקהילות יהודיות ומוסלמיות רבות כטקס מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. בטקס מורחים את ידי הזוג בחומר אדמדם המופק מצמח ששמו "חינה" המסמל שמירה מעין הרע, סגולה לפריון, אושר ושלמות בחיי הנישואין, בריאות וחיים ארוכים. המריחה היא בצורה מעגל כרמז לצורה של מטבע המסמל שפע. החומר מכווץ את העור ומתקבל עליו גוון נחושתי-זהוב. במסורת היהודית ישנו פירוש למילה החִנה כראשי תיבות של שלושת מצוות אשר ניתנו לנשים  שרק הן נדרשות בקיומן, למרות שגם גברים יכולים לקיימן: הראשונה, מצוות הפרשת חלה, השנייה, הדלקת נרות שבת ויום טוב, והשלישית שהיא גם בלעדית לנשים – מצוות שמירת נידה. ראשי התיבות הן  ח.נ.ה. פירוש נוסף נפוץ הוא שמקור המילה חינה הוא צירוף המילים למצוא חן, כך, שבערב החינה צריכה הכלה למצוא חן בעיני חתנה המיועד. הנשים שמכינות את החינה ועורכות את הטקס לכלה ולחתן חייבות להיות נשים פוריות – מתוך תקווה שפוריותן תוקרן אל הזוג הצעיר. מריחת החינה על ידיה של הכלה מסמלת פוריות – תקווה להיריון וללידה. מריחת החינה על ידיהן של חברותיה של הכלה מסמלת את תקוותן להינשא בקרוב. ומריחה על ידיהן של נשים נשואות מסמלת הזדהות עם הכלה ותמיכה בה.
מהלך הטקס את טקס החינה היהודי המסורתי נהגו לערוך לנשים ולגברים בנפרד אולם מנהג זה נעלם עם השנים וכיום לרוב אין הפרדה. בטקס, החתן והכלה נהגו ללבוש בגדים מפוארים, משובצים בזהב, שעברו בירושה במשפחותיהם. בשנים האחרונות במיוחד, הפך טקס החינה לערב מושקע ומפואר.
לא עוד לבוש מסורתי כבד לחתן ולכלה, וקערת חינה במרכז השולחן, אלא הפקה מעוצבת הכוללת: כרכרה, אפריון, אוהל חינה מקושט, פינות תה ומופלטה, תלבושות מעוצבות בסטים תואמים לחתן ולכלה, לאורחים ואפילו לילדים. במהלך הטקס נמרחת החינה על כפות ידי המשתתפים ולעתים גם על כפות רגליהם. בחלק מן העדות מקובל אף שהכלה מושחת את שיערה בתערובת החינה במגעו עם השיער, הופך גם הוא לגוון נחושתי. החינה תורמת לחיזוק שורשי השיער ומונעת את נשירתו.
החינה המרוקאית על פי המנהג המרוקאי, נהוג לחגוג את טקס החינה יום לפני החתונה, בנות המשפחה והחברות מלוות את הכלה למקווה בריקוד ובשירים מסורתיים (פיוטים). במקווה מגישים עוגיות ושתייה לנשים. בשובה של הכלה מהטבילה במקווה, לרוב, לבית הוריה, כאשר הוריה אחראים לטקס. הערב כולו מלווה במוזיקה מרוקאית מקורית ובתלבושות אותנטיות גם לגברים וגם לנשים. בטקס עצמו הנשים לובשות תלבושות ושמלות (כפתן) מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם, על ראשיהן כתרים או סרטי שיער תואמים. הגברים, אף הם לובשים כפתן וחובשים לראשיהם כובע בצבע ארגמן הנקרא תרבוש. הערב כולו מוקדש לחתן ולכלה. הזוג יושב יחד, לבוש כמיטב המסורת המרוקאית ואורחיהם משמחים אותם, מברכים ורוקדים ושירים לפניהם.
מרכיב נוסף בחינה הוא הענקת מתנות מההורים. הורי החתן עונדים לכלה תכשיט זהב שרכשו עבורה והורי הכלה עונדים לחתן תכשיט שרכשו במיוחד עבורו (שעון, צמיד או שרשרת).
                                                                                                                                                בתמונה:
                                                                                                                                                צמח החינה