ממן 12 דיני תקשורת ואתיקה עיתונאית שאלה 1:
חיסיון עיתונאי מוענק לעיתונאי על מנת להגן על המקור, זהו חיסיון יציר פסיקה ולא חוק והוא נקבע בפסק הדין ציטרין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בשנת 1987. החיסיון הוא חיסיון יחסי ולא מוחלט וכאשר בית המשפט והמשטרה באים לעיתונאי בדרישה לחשוף את זהות המקור העיתונאי אינו מחויב לפרסם ,אלא אם מתקיימים שלושת התנאים המצטברים הבאים:
1.רלוונטיות:
במידה וזהות המדליף רלוונטית ונוגעת ישירות לעניין הנידון בבית המשפט וגם                                                              
2 .מהותיות:
במידה ומדובה בעבירה חמורה וקשה  וגם                                                                                                                                   
3 .חיוניות: במידה והמידע חיוני ואין דרך אחרת לעשות משפט צדק ,ללא חשיפת המקור       (כלומר אין דרך להשיג את המידע ואין ראיות להיעזר בהן מבלי לחשוף את המקור) במידה ושלושת התנאים הללו מתקיימים במקביל , על העיתונאי חלה חובה לחשוף את זהות המקור , במידה ותנאי אחד לא מתקיים אין אפשרות לחייב את העיתונאי לחשוף את המקור. בנוסף לכך החיסיון של העיתונאי הוא חלקי כלומר חל רק על זהות המקור ולא על שאר חומרי הגלם , כיוון שבית המשפט קובע כי המסמכים שקיבל העיתונאי אינם מוגנים בחיסיון ( לרבות טלפון סלולארי, פלט שיחות, מחשב נייד שדרכם ניתן להגיע למקור המדליף) והוא חייב להעביר אותם למשטרה. דוגמא למקרה: אדם הולך ברחוב בשעת לילה מאוחרת ולפתע מגיח במהירות אופנוען ,לבוש קסדה ,יורה באדם והורג אותו. לא היו עדי ראיה ברחוב ,איש לא ראה את סוג האופנוע ,לוחית הרישוי  ואת האופנוען שנמלט מהמקום.המשטרה שחוקרת את מקרה הרצח ללא קצה חוט בפרשה. הרוצח התרברב בפני אותו עיתונאי אודות הרצח ומסר לו מידע כי המניע שלו לרצח הוא לא על רקע פלילי כפי שחושדת המשטרה ,אלא על רקע לאומני. העיתונאי מפרסם את המידע אודות מניעי הרצח בתקשורת ולכן יכולה המשטרה לדרוש ממנו לחשוף את זהות המקור על מנת לקדם את החקירה ולפתור את פרשת הרצח-