יאסר ערפאת כמנהיג הרשות הפלסטינית, 2004-1994

ראשי פרקים מבוא
–.עמ’
3 פרק ראשון: מנהיגות מדינית –עמ’ 16-4
פרק שני: מנהיגות ביטחונית –עמ’
2 4-17
פרק שלישי: מנהיגות כלכלית –עמ’ 32-
5 מבט כולל על מנהיגותו של יאסר ערפאת –עמ’ 34-33
ביבליוגרפיה .עמ’
3 6-35
מבוא
מוחמד יאסר עבד א-רחמן עבד א-ראוף ערפאת אל-קודווה אל-חוסייני אשר ידוע גם בשמו הקצר יאסר ערפאת, נולד בקהיר ב24 באוגוסט 1929, בן של סוחר טקסטיל זעיר ממוצע מיצרי עזתי. ערפאת לא חי בארץ ישראל, הוא ביקר בירושלים את משפחת אמו לזמן קצר מספר פעמים, אך את רוב ילדותו העביר בקהיר בבית אביו. במשך השנים ערפאת ניסה להסתיר את ילדותו ובעיקר את מוצאו של אביו. כשנישאל תמיד אמר שנולד בירושלים העתיקה. אך לפעמים סתר את עצמו כשאמר שנולד בעזה וטען שבגיל 4 לאחר פטירתו של אמו נשלח לגור אצל דודו בירושלים בבית ליד הכותל המערבי, אשר נהרס ב1967
על-ידי הישראלים. בעזרת טיעונים שיקרים אלה קשר את עצמו לטרגדיה הפלסטינית.   לאחר שסיים לימודי הנדסת מכונות בקהיר, עזב ערפאת את מיצרים ועבר לכווית ב1957. שם החל לעבוד כמהנדס.  באוקטובר 1959 הקים ערפאת את ארגון הפת”ח (חַרַכַּת תַחריר פלסטין – התנועה לשחרור פלסטין) עם עוד ארבעה פלסטינים נוספים.  ב3 בפברואר
1 969 נבחר ערפאת, בנוכחות נאצר ליושב ראש הועד הפועל של אש”פ (ארגון שחרור פלסטין).   ביוני 1974 אימץ ערפאת את “אסטרטגית השלבים”, אשר מדברת על חיסולה של מדינת ישראל במספר שלבים של מאבק ולא במכה צבאית אחת.  במנהל עסקיםבנובמבר 1974
זכה ערפאת בהשיג תעמולתי גדול כאשר הוכר אש”פ על-ידי האו”ם כנציג הבלעדי של העם הפלסטיני, כל זאת למורות המשך המאבק המזוין בישראל.  תמיכתו של ערפאת בסדאם חוסיין במלחמת המפרץ הראשונה פגעה בערפאת באופן קשה מבחינה בינלאומית.   אך בשביל למזער את הנזקים אישר ערפאת את השתתפות נציגים פלסטינים בתוך המשלחת הירדנית בוועידת השלום במדריד ב1991.  וכתוצאה מכך פתיחת תהליך אוסלו שהביא לחזרתו של ערפאת לשטחים בשנת 1994.  עבודה זו מבוססת בעיקר על ספרים אשר נכתבו על ערפאת  ומקצת מאמרים עליו. את המקורות כתבו עיתונאים, אנשי צבא ואנשי מדינה. היא תסקור את מעשיו של ערפאת להקמת מדינה פלסטינית מבחינה מדינית, ביטחונית ומבחינה כלכלית.
מבט כולל על מנהיגותו של יאסר ערפאת מבחינה מדינית ערפאת החל בתהליך היסטורי שממנו, בסופו של דבר, הייתה אמורה לקום מדינה פלסטינית. ערפאת לאחר כניסתו לשטחים החל להוריד ממעמד ארגון הגג ,אש”פ, על חשבון השטחים. זאת בשל ירידת כוחם של מפלגות השמאל הקומוניסטיות, אשר נגרמה מהתפרקותה של ברית המועצות.
אך הוא גם ידע להחיות אותו מתי שהיה צריך להשיג ממנו רווחים פוליטיים, כגון: שינוי האמנה הפלסטינית. כאשר קיבל ערפאת את השטחים הוא עשה הכול כדי לתת להם מעמד של מדינה ריבונית. מטרתו העיקרית של ערפאת הייתה הקמת מדינה פלסטינית בגבולות 1967. הוא מצד אחד דיבר בעד שלום לאוזניים מערביות אך דיבר בלשון מלחמה ודרך המאבק המזוין בישראל לאוזניים ערביות. הוא נהנה מתמיכה כמעט מוחלטת בו בשטחים. זאת בשל מדיניותו להלל את עצמו בעיתונים ואף לסגור ולאיים על עיתונים שלא כתבו עליו דברים אשר נראו לו טובים. כתוצאה מכך זכה בבחירות ב1996
בכ87 אחוזים מהקולות. האופוזיציה היחידה שקראה תגר על שלטונו היה ארגון חמאס בראשותו של יאסין, אך ערפאת ערער את החמאס בכך שנתן טובות הנאה לבכירים בחמאס מצד אחד ומצד שני רדף אותם ואף הורה להכניס את יאסין למעצר בית. ערפאת נהג בדרך של יצירת משברים אלימים כדי ללחוץ על ישראל לעשות ויתורים מדיניים. דוגמה לכך ניתן לראות באירועי הכותל והדוגמה הכי משמעותית הייתה לאחר פיסגת קמפ-דיוויד, כאשר הוא היה לא מרוצה והלך לכיוון של מאבק עממי מזוין על מנת להגיע למשא ומתן מעמדה של כוח על ישראל.
מבחינה ביטחונית, למרות ההסכמים עם ישראל שבהם התחייב ערפאת למגר את האלימות בשטחים, הוא תמיד התכונן למאבק מזוין נגדה. הוא בנה כוח אדיר של 11 מנגנוני ביטחון שכוללים מספר רב יותר של אנשים מהמספר שאושר בהסכמי אוסלו. הפעם היחידה שערפאת נלחם נגד הטרור, ריסק את החמאס, והוריד את כמות הפיגועים כמעט לאפס, הייתה לפני הבחירות של 1996. ערפאת נקט בפעולות אלו רק כדי לעזור לפרס להיבחר בבחירות. פעילות זו הראתה שכאשר רצה ערפאת להילחם בטרור, היה ביכולתו לעצור אותו לחלוטין. הימנעותו של ערפאת לפעול מול ההתארגנות הטרוריסטית הייתה בשל הפחד שלו מפרוץ מלחמת אחים בגדה. לכן, במסגרת הלחצים הבינלאומיים, הוא הגיע להסכם לא כתוב עם ארגוני הטרור שבו היה אסור להם להוציא פיגועים משטחי A, כך שלא יראה בפני העולם כאחראי לפעולות טרור, למרות שמפקדות ארגונים אלו היו בשטחי שליטתו. כמו כן, כאשר פעילים מסוימים קראו עליו תיגר, הוא חיסל אותם בחשאי כך שלא יחשב כמשתף פעולה עם ישראל. ביקור שרון בהר הבית לא הפתיע את הפלסטינים כיוון שלפני כן נערך תאום בטחוני. אך ביקור זה היווה את הסיבה המושלמת לערפאת לפתוח במהומות שיספקו לו מספר “שהידים” נכבד כדי שיוכל לבוא בטענות אל המערב בנוגע לאכזריותה של ישראל. כאשר לא קיבל את הכמות המספקת של אותם “שהידים”, פתח במאבק מזוין נגד ישראל שבו נתן יד חופשית לארגוני הטרור, גם של חמאס וגם של פת”ח, לבצע פיגועים בשטחים ובשטח מדינת ישראל.
במהלך זה קיווה ערפאת, לאור נסיגתה של ישראל מלבנון בעקבות מלחמתה בחיזבאללה, שכתוצאה מהעימות היא תיסוג מהשטחים.
ערפאת לא היה איש מוחצן וחי בצורה סגפנית. למרות זאת, הוא דאג לשחד את כל מקורביו בכסף ובקבלת מונופולים על מוצרי היסוד של העם הפלסטיני. בנוסף היו לאש”פ הכנסות שכללו תרומות ופעילויות לא חוקיות רבות.
את מיליארדי הדולרים שקיבל ערפאת ממדינות המערב הוא השקיע לרוב בטרור ובמנגנונים לא חוקיים. כאשר נידרש לתת דין וחשבון על חלוקת הכספים הוא סרב וטען כי ארצות העולם מנסות להכשיל אותו. בסופו של דבר הוא ניהל שתי מערכות תקציב; כזו השקופה לעולם וכזו שהעולם לא ראה וגם לא רצה לראות. בכדי לעקוף את מערכת הפיקוח הבין לאומית על הכלכלה הפלסטינית הוא פעל באופן לא חוקי כגון: הקמת מערכת דיווח כפולה של תשלומי משכורות, המרת מטבעות על פי שער המרה שאינו נכון וניקוי “דמי חבר פת”ח” ממשכורות אנשי כוחות הביטחון. ערפאת, אשר פתח באינתיפאדה השנייה גרם לעם הפלסטיני לאבטלה רבה בשטחים ולקריסת הכלכלה.