מבוא:
בעידן שבו טלוויזיה ערוצית פורצת גבולות גיאוגרפיים ולאומיים ומציעה לצופים מגוון חוויות השאובות מזהויות שונות, נעשו מספר רב של מחקרים אודות מניעים ודפוסי הצפייה של קבוצות דתיות ולאומיות שונות במדינת ישראל. כך למשל החשיפה התקשורתית של ערביי ישראל, דתיים לאומיים ועולים מחבר העמים. בשנים האחרונות עוסק מחקר התקשורת בחקר קהלים שונים בהקשר של דפוסי צריכה תקשורתית והמניעים לכך כחלק מההוויה התרבותית והחברתית שלהם. מחקרים אלה זוכים להתעניינות רחבה משום שהם תורמים להבנת העולם התרבותי והאידיאולוגי של הקהלים השונים ושופכים אור על היחסים בינם לבין התקשורת בתוך מדינה פלורליסטית תרבותית כמדינת ישראל.
עבודה זו מתחקה אחר המניעים ודפוסי צריכת התקשורת בקרב העולים מחבר העמים במדינת ישראל.
על מנת לעסוק בנושא זה, עבודה זו תדון תחילה על גישת ה"שימושים וסיפוקים" היוצאת מתוך מסורת התקשורת המוגבלת (שאינה כל יכולה). בהמשך, נדון על "אסכולת החיברות" שעשויה לתרום אודות המניעים לחשיפה התקשורתית. כל אלה תוך מתן דוגמאות והצגת ממצאי מחקרים ספרותיים אקדמאים שנעשו בנושא זה.