ממן 13
מדיניות ציבורית שאלה
1 קשיי המשילות הנובעים משיטת הבחירות בישראל: הרקע
הכללי להבנת קשיי המשילות שפוקדים את ישראל בעשורים האחרונים הוא תהליכי הקיטוב והפיצול החברתי שהמדינה נתונה בהם. ככל שזכויות הקניין הפרטי מתחזקות, המדינה פחות ריכוזית והחברה מפוצלת יותר (משוסעת ורבת תרבויות), כך קשי המשילות מחריפים.
בהגדרה, המדינה על מוסדותיה מאבדת מכוחה, וקבוצות רבות יותר יכולות להפוך לשחקנים, קרי, לכאלה שקולם נשמע, וצריך להתחשב בעמדותיהם. בעוד שבשנים הראשונות, בתקופת ההגמוניה של מפא"י, כושר המשילות של ממשלות ישראל היה גבוה, למשל, מדיניות קליטת המהגרים או את הקמת המוביל הארצי – והחלטות ממשלה הרות גורל יצאו לפועל הרי שבשנים האחרונות הממשל הישראלי סובל מקשיי משילות משמעותיים. חמור מכך, בשנים האחרונות ממשלות ישראל מתקשות לקדם החלטות, שלכאורה לפחות, אין כמעט מחלוקת לגבי נחיצותן. בכלל זה ניתן לכלול את דוח ועדת זנבר, שנועד לשנות את היחסים בין השלטון המקומי לשלטון המרכזי (מסקנותיו אומצו בהחלטת ממשלה, אך החלק העיקרי שלו פשוט נזנח) או לחילופין, את דוח ועדת קוברסקי, הוועדה הציבורית מקצועית לבדיקה כוללת של שירות המדינה וגופים הנתמכים מתקציב המדינה, שפורסם ב-1989 והמלצותיו אומצו בהחלטות ממשלה. אולם רק חלק זעום ממנו יושם בפועל. לפי אומדן ראשוני, כשבעים אחוזים מהחלטות הממשלה לא מיושמים בפועל. אחת השאלות המעניינות בהקשר זה, היא האם הגורמים המוסמכים, ובפרט הממשלה, אכן מעוניינים ליישם את המדיניות הפורמאלית. אם הכנסת מחוקקת חוקים, ….