מחברת בחינה- פוליטיקה השוואתית ממשל א' עדכון 12.6.11
סיכומי מאמרים- שנים קודמות+ אנשים מהמסלול שיעור ראשון- האם מדע המדינה הוא מדע?
שיעור שני+ שלישי- המתודה ההשוואתית, עיצוב המחקר ותיאוריה:
קריאת חובה:
פוליטיקה השוואתית/ הגישה ההשוואתית/ רוד הייגן ומרטין הרופ מטרת הפוליטיקה השוואתית- להקיף את קווי הדמיון והשוני הפוליטיים העיקריים בין מדינות, להבין את הגורמים הקבועים והמשתנים המאפיינים את המשטרים בעולם בהתחשב בסביבות שהם פועלים בהן.
למה להשוות= גישה הפוליטיקה ההשוואתית מרחיבה את הבנתנו של העולם הפוליטי, מובילה לסיווגים משופרים ויוצרת אפשרות להסבר ואפילו לניבוי.
יתרונות הגישה ההשוואתית הם:
 מאפשרת לגלות יותר על מקומות שיודעים עליהם פחות ולהבין את הממשל שלהם- לדוגמא סטודנטים בארצות הברית שלא הבינו איך    השיטה הפרלמנטרית בבריטניה יכולה להניב ממשל יציב כאשר ראש הממשלה שלה בניגוד לנשיא אמריקאי הוא תמיד נתון לחסד הצבעת אי אמון וכל כי זה אצל האמריקאים המפלגות מבוזרות אז יש נטייה להעריך בחוסר  את המפלגה השולטת בבריטניה לשלוט בחברי הפרלמנט שלה ולהפך סטודנטים בריטים רגילים לחשיבות של המפלגה ולא מבינים למה הקונגרס והבית הלבן רבים כאשר אותה מפלגה שולטת ב2 המוסדות.
היא משפרת את סיווגי הפוליטיקה שלנו ומזהה סוגי משטרים, רשויות מבצעות ועוד-לסווג בין רשות מבצעת בממשל נשיאותי ומשטר פרלמנטרי ולראות איפה זה מצליח יותר חוקרים השוואתיים חותרים להבין מגוון שיטות פוליטיות כדי לנסח ולבחון השערות. לפי השוואה ניתן ליצור תיאוריה ובעזרתה להסביר     מקרה ספציפי. בהשערות שאוששו טמונה יכולת ניבוי- לדוגמא למה באמריקה לא צמחה מפלגה סוציאליסטית גדולה? עקב זה שארצות הברית נבנתה על תרבות אינדיבידואלית ועדיין מחזיקה בזה כאשר כל מדינה שהתרבות שלה היא אינדיבידואלית ניתן ליראות שלא תהיה מפלגה סוציאליסטית גדולה  ומנגד מדינות שבהן יש שיתוף ילכו דווקא לכיוון השמאל.
מה משווים= היחידה המרכזית היא המדינה. רוב המחקר ההשוואתי משתמש באחת משלושת רמות ניתוח:
1.השוואת מוסדות:
מתמקדת במוסדות המדינה או בארגוניה, בתפקידים ולא באנשים שממלאים אותם. (נשיאות ולא נשיא). לפי הגישה המוסדית, ארגונים מעצבים התנהגות.
2.השוואת חברות: האדם הוא השורש ולא המוסד. האדם קובע את התפקיד ומשפיע עליו ולא ההיפך.
3 .השוואת מדינות: החליפה את הגישה ההתנהגותית. המדינה, לא החברה, היא עניינו המרכזי של המחקר הפוליטי. ההתמקדות במדינה כגוף פעיל, המעצב מחדש את החברה.
איך משווים= מאסטרטגיה לטכניקה. ישנן 3 שיטות:
1.חקר מקרה: מקרה אחד בודד, המשמש המחשה מפורטת של נושא שיש בו עניין רחב יותר (לידע כללי). תיאורטי.
2 .השוואה ממוקדת: מס' קטן של נחקרים המתרכז בהשוואה מעמיקה של היבט הפוליטיקה במדינות אחדות. מדגם.
3 .ניתוח סטטיסטי: מבוסס על משתנים. המטרה היא לבחון את השונות המשותפת בין משתנים. כמותני. הימנעות ממלכודות:
-דרישות ידע:
הרכבת צוות חוקרים, בו כל אחד מומחה למדינה אחרת, בכדי לצמצם את חוסר הידע.
-הבנת המשמעות:
המשמעות תלויה במוסכמות של המדינה שמדובר בה, משתנה עם הנסיבות. צריך להבין איך נתפשת הפוליטיקה במדינות שונות.
-גלובליזציה:
יש לנו מערכת גלובאלית אחת ולא מדינות עצמאיות. המדינות משפיעות אחת על השנייה ונהיות דומות אחת לשנייה. -משתנים רבים מדי, מדינות מועטות מדי: השוואה פוליטית לעולם לא תוכל להיות מדויקת כמו ניסויי מעבדה, אין לנו מספיק מדינות להשוות ביניהן. -הטיית בחירה:
חוסר אקראיות. מדינות חזקות נחקרות יותר ממדינות חלשות, כי החוקרים לא רוצים לחיות במדינות החלשות.
John S. Mill. 1969. "Two Methods of Comparison". In A System of Logic [1846]. Reprint in Comparative Perspectives: Theories and Methods. Amitai Etzioni and F. Dubow (Eds.). Little, Brown Company. pp. 205-213. תשכחו לרגע את "פוליטיקה השוואתית". בכל המדעים קיימים מס' מתודות (שיטות) בהם משתמשים על מנת להגיע למסקנות. דוגמא למתודה שכולם מכירים היא "הבניה לוגית" (דדוקציה), בה מתוך היגיון פשוט מגיעים למסקנות גם ללא עשיית ניסויים  (למשל: כולם מבינים מתוך היגיון פשוט ש-). מתודה אחרת היא –