תיאוריות בקרימינולוגיה  ההיסטוריה של הקרימינולוגיה עד המחצית הראשונה של המאה ה 17 – העבריין נשלט ע"י כוחות שטניים. אינו שולט על מעשיו. עונשים ברוטליים.
אסכולה קלאסית – מחצית שניה של המאה ה 17 – שילוב של עליית חשיבותם של ערכים הומניטריים עם חוסר ההגיון של דרכי הענישה המקובלות – גרמו לשינוי. העבריין אחראי למעשיו, יצור רציונלי.
באקריה – ספרו "עבירות ועונשים" – חוקים צריכים להיות כאלו שירסנו את האנשים מלבצע עבירות, העונשים מספקים לאנשים מניעים מוחשיים לציית לנורמות ויוצרים סדר חברתי. העונשים לא צריכים להיות אכזריים. העונשים ייקבעו ע"י החוק ולא ע"י השופט.
עונש ברור לכל עבירה יוצר: 1] ענישה אחידה. 2] עונש ידוע מראש מאפשר לאדם הרציונלי להחליט האם לבצע את העבירה או לא.
בנתהאם – האדם מונע ע"י הנאותיו. העונש צריך להיות כזה שיהפוך את מעשה העבירה ל"לא כדאי". אסכולה ניאו קלאסית – היות ולא תמיד האדם הנו רציונלי – קטין, חולה נפש וכו' – התווספו מספר "גורמים מקילים" כגון: טענת אי שפיות וכדו'.
אסכולה פוזיטיביסטית – מאה 19. מייצג הגישה – קומט. התפיסה הנה "עליונות המדע" – תהליכים נקבעים מראש ע"י שורת סיבות וגורמים. ניתן לנבא מי יהיה עבריין – זוהי גישה אטיולוגית – מדוע אדם הפך לעבריין. יש להרחיק את העבריין מהקהילה ומומחים יקבעו האם העבריין כשיר לחזור לקהילה. לומברוזו – עבריינים הם יצורים אטביסטיים [ אטביסט – נסיגה לשלב אבולוציוני קדום]. ספרו "האיש העבריין", זכה לתהודה רבה. הגישה הקלאסית הגישה הפוזיטיביסטית העבריין אחראי למעשיו, מונחה ע"י שיקול דעת.
התנהגות היא תוצר של מכלול סיבות וגורמים, אשר אינם בשליטתו.
מטרת העונש הרתעת אנשים מביצוע עבירה. קביעת "מחיר" למעשה.
הרחקה מן החברה בשל הסכנה שהעבריין מהווה.
אופן קביעת העונש התייחסות למעשה בלבד, ללא קשר לאישיות האדם ו/או לנסיבות ביצוע העבירה הגישה הניאו קלאסית – מכירה בנסיבות מקלות כשלאדם אין יכולת לשיקול דעת.
התייחסות לאישיות העבריין. אישיותו מעידה על הגורמים שהובילו אותו לידי המעשה.
●מהי סטייה ? שוהם – הסטייה – התרחקות האדם מהכללים שמאפיינים ונהוגים בחברה בה הוא חי.
תפיסות לגבי סטיה:
1.                  הגדרה אבסולוטית – הסטייה בנויה במעשה/התנהגות עצמו. לדוגמא: הפלה בעיני איש דת תהיה סטייה אבסולוטית ללא קשר לשאלה האם הדבר מותר מבחינה חוקית או לא. 
2 .                  הגדרה יחסית – הגדרת מעשה/התנהגות כסוטה הנה תלויה בזמן, תקופה, חברה (ואף באותה חברה עצמה יכול ויהיה שינוי בהתייחסות לסטייה: כגון ההתייחסות להומוסכסואליות, נשים מוכות ועוד).
3.                  הגדרה סטטיסטית – כל מעשה/התנהגות אשר חורג מהממוצע = סטייה.
4 .                  הגדרה נורמטיבית – הפרת הנורמה הנה סטייה, גם אם ההפרה נעשתה בסתר.
סטייה חשאית – אף אחד לא יודע על המעשה, אבל זה נחשב עדיין כסטייה.
5.                  הגדרה תגובתית – רק מעשה/התנהגות "שזכה" לגינוי חברתי ייחשב כסטייה.
● סטייה כפגיעה בחברה או כתופעה חיובית לכאורה תופעה שלילית בלבד.
התיאוריה הפונקציונליסטית –  לסטייה יש גם תפקיד חיובי.
מייצגי הגישה: דירקהיים, פרסונס, מרטון ועוד.
שני עקרונות לגישה: 1] חברה לא יכולה להתקיים ללא סולידריות.
                               2] לכל מוסד/תהליך בחב' יש תפקיד. אם נגמר התפקיד ייעלם המוסד.
ביקורת:
התיאוריה שמרנית.
אריקסון – סטייה אינה סוג התנהגות, אלא תכונה שהוענקה לסוג התנהגות ע"י קהל הצופים – החברה מחליטה איזו התנהגות תיחשב לסטייה ואיזו לא. ענישה מגדירה את הגבולות החברתיים.
טכסי המעבר מאדם קונפורמי לעבריין מגדירים את הגבולות.
קינגסלי דייויס – "שסתום ממוסד" – הזנות לדוגמא הנה שסתום ממוסד. לחברה יש אינטרס לשמר את ההתנהגות הזו. החברה מעניקה לפעולות סוטות לגיטימציה בתנאים מסוימים – למשל הימורים אסורים באופן כללי, אך לוטו מותר…
● תיאוריות אטיולוגיות – מדוע אדם הופך להיות עבריין ?
תיאוריות ביולוגיות לומברוזו – פרסם את הספר "העבריין מלידה" – טען שהעבריין הנו "אטיביסט" – נסיגה של האדם