עבודה סמינריונית - עבירת מרמה והפרת אמונים

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2013
מספר מילים 9178
מספר מקורות 36

תקציר העבודה

עבירות צווארון לבן עבירת המרמה והפרת אמונים – סעיף 284 לחוק העונשין      Marito Querido ת.ז ________ תוכן עניינים
פתח דבר —
פרק ראשון: עקרון החוקיות –.
א.                  מבוא
ב.                  העברה כ"עבירת מסגרת" ובעלת "רקמה פתוחה" – האם יש לבטלה ג.                   הערכים המוגנים: 'אמון הציבור', 'טוהר המידות', 'תקינות המנהל' פרק שני: עבירת המרמה והפרת אמונים הלכה למעשה ..
א.      היסוד העובדתי ב.      היסוד הנפשי פרק שלישי: משפט משווה –..
א.      אנגליה ב.      ארצות הברית פרק רביעי: דנ"פ שמעון שבס —
א.      האם נקבע מבחן ברור ליסודותיה של העבירה ב.      הצעות חקיקה במגמת שינוי העבירה פרק חמישי : סיכום והמלצות -…
א.      כללי ב.      האם לישראל מתאימה עבירת סל או עבירת מסגרת פרק שישי: רשימת ביבליוגרפיה -.
            פתח דבר:
"העבירה הפלילת של מרמה והפרת אמונים של עובד ציבור הקבועה בסעיף 284 לחוק העונשין (להלן:"העבירה") תשל"ז-1977, אינה נותנת לנו, משפטנים ושאינם משפטנים, מנוח. נוסח העבירה הוא קצר, עמום ואפילו אניגמטי". דברים אלו נאמרו ע"י ד"ר יובל קרמניאל, בעקבות פס"ד בפרשת שבס (להלן:"שבס"). בחרתי להתחיל מנקודת פתיחה זו, בשביל להמחיש את מורכבותה של עבירת המרמה והפרת האמונים. להראות שמדובר בעבירה בעלת נוסח מעורפל, שגרמה לבית המשפט קושי רב במשך השנים, ליישם ולהגדיר עבירה זו. כידוע, בימינו החקיקה היא נורמטיבית. הכנסת היא האמונה על חקיקת חוק העונשין, אשר מונה כ-505
נורמות אסורות. כך לדוגמא ניתן לראות את סעיף 405 לחוק העונשין המפורט לפרטי פרטים, כדי למנוע אי הבנה בשאלה מיהו פורץ. סעיף זה מבטא בצורה הטובה ביותר את כלל העל בחוק העונשין שהוא עקרון החוקיות. כידוע, כל שלא אסר עלינו חוק העונשין – מותר הוא. כל אדם יכול לעשות כל העולה על רוחו, זולת אם נאסר עליו לעשות זאת, בהתאם לחוק הפלילי של המדינה (או בכל איסור פלילי אחר). כל חוק תקף מרגע שנחקק ואושר על ידי המוסדות השלטוניים ואינו זקוק לאישור או להסכמת מרכיבי החברה על מנת שיהיה תקף ולכן, מוחזק כל אדם כאילו מודע לחוק, בבחינת "אין עונשין אלא אם כן מזהירים". מזהירים אותנו דרך פרסום סעיף החקיקה הרלוונטי, האוסר התנהגות מסוימת. עיקרון זה הינו עיקרון החוקיות בהתאם לחוק העונשין. שנים רבות נמצא בחוק העונשין סעיף 284 בלשונו:
"עובד הציבור, העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו-מאסר שלוש שנים". שנים רבות היה סעיף זה מונח כאבן שאין לה הופכין, אך לאחרונה הייתה לו עדנה. פסקי דין ומאמרים רבים נכתבו ע"י חכמי המשפט ועסקו בעבירה זו ועדיין אני שואל, מי חכם ויידע מה אוסר הסעיף על האזרח? כאשר את סעיף הפריצה קראנו, הבנו בדיוק מה אסור עלינו, אך בעומדנו מול סעיף זה – היינו כחולמים. למה התכוון המחוקק בסעיף זה? מה בדיוק אסור לנו לעשות? מהו קו הגבול בין המותר לבין האסור? ההוראה משתרעת הן על "מרמה" והן על "הפרת אמונים". בעבודתי אתמקד בהפרת אמונים.