מבוא:
תופעת ההטרדה המינית הינה תופעה אשר מוכרת משחר ימי ההיסטוריה וקיימת כמעט בכל מקום ובכל תרבות. כראיה, ניתן למצוא מקרים עוד מתקופת התנ"ך כדוגמת תמר שנאנסה על ידי אחיה אמנון (מתוך שמואל ב', פרק י"ג, פסוק יא').
יחד עם זאת, רק בשנת 1998 חלה התעוררות בנושא והוא הועלה לתודעה ובעקבות כך נחקק במדינת ישראל חוק  למניעת הטרדה מינית שנועד להגן על כבוד האדם, על חירותו ועל פרטיותו ולקדם שוויון בין המינים. עד לחקיקת החוק לא היה בישראל ולו דין אחד שקבע איסור מפורש על הטרדה מינית. כיום מונח זה שגור בתודעתנו וידוע כי זהו מעשה פסול שיש להוקיעו. יחד עם זאת, כיום אנו עדים למקרים רבים המפורסמים בכותרות העיתונים בהם נבחרי ציבור ניצלו את מעמדם והטרידו מינית נשים הנמצאות בדרג פחות בכיר.
עבודה זו תעסוק בנושא הטרדה מינית בארגון, תוך התמקדות בפרשת נשיא המדינה לשעבר משה קצב, אשר חשפה מעשי הטרדה מינית שביצע במספר נשים שעבדו תחתיו. חשיבות העיסוק בתחום זה הינו העלאת המודעות לתופעה המתרחבת ומציאת דרכי המודדות עם מקרים מסוג זה. תחילה אסקור את המקרה בהרחבה ולאחר מכן אנתח אותו לעומק ואציע המלצות יישומיות למניעת מקרים דומים בעתיד. לשם כך איעזר בתיאוריית הלמידה החברתית ובמושג התניה אופרנטית.