·               שיח – שימוש בשפה בהקשר (איפה, מתי, איך).
תפיסה זו מדגישה את נוכחות השפה במציאות היומיומית. שני מימדים לשיח:
~              מימד בלשני – השפה עצמה.
~              מימד סוציולוגי – מימד חברתי-תרבותי, וכל מה שקשור לשיח בעולם עצמו.
·               ניתוח – ניתוח שיח עוסק בשאלה: מדוע שיח התקשורת הוא כפי שהוא ולא אחר? הוא עוסק בפירוק טקסטים לגורמים.
·               טקסט – הטקסט הוא כל רצף של סימנים הנושא משמעות, כלומר מגוון רחב של סיטואציות תקשורתיות בעלי סימנים הנושאים משמעות (מכתב, SMS, צ'ט).
·               הקשר – הסביבה שבתוכה מעוגן הטקסט.
§               הקשר נסיבתי – זמן ומקום של הטקסט.
§               הקשר טקסטואלי – הסביבה הטקסטואלית של השיח וההקשר של השיח שלנו לטקסטים אחרים.
§               הקשר חברתי-תרבותי – הקשר תרבותי, היסטוריה וכו'.
·               תעתיק – ייצוג הדיבור בכתב.
מאמר של חמו קמפף ובלום: 5 סוגים/הבדלים של טקסט:
באיזה אופן נוצרו טקסטים (בין-אישית, המונית) מהו מבנה ההשתתפות של הטקסט (כמה אנשים נחשפים, דוברים, כותבים, מה היחס…) מערכת הסימנים של הטקסט (צבע, מילים, שפת גוף…) שפה וסגנון של טקסט – (שפה, סלנג, שפת סימנים..) היקף הטקסט – קצר, ארוך…) כללי אצבע לניתוח: כל כללי אצבע הם דו-כיווניים, כלומר איך הטקסט מושפע מההקשר, ואיך ההקשר מושפע מהטקסט. מטרתם היא לנתח טקסטים:
I.               שיח מעוצב ע"י העולם ושיח מעצב את העולם II.             שיח מעוצב ע"י השפה ושיח מעצב את השפה III.           שיח מעוצב ע"י המשתתפים ושיח מעצב את המשתתפים IV.          שיח מעוצב ע"י שיח קודם ושיח מעצב את השיח העתידי V.            שיח מעוצב ע"י ערוץ הבעתו ושיח מעצב את האפשרויות לגבי ערוץ הבעתו VI.          שיח מעוצב ע"י מטרה ושיח מעצב מטרות.
גישות תיאורטיות וגישות ביקורתיות לניתוח שיח גישות תיאורטיות – מנסות לתאר את הטקסט בצורה מדויקת ואובייקטיבית (ערכים ודעות אישיות לא נכללות). שיטת המחקר היא ניתוחית וניטראלית.
גישות ביקורתיות – רואות את הטקסט כמשהו שחייבים לבקר, והניתוח הוא לא ניתוח ניטראלי, אלא ביקורתי.
יחידה 2: שיח עולם ואידיאולוגיה – עוסק בקשר בין שבין השיח לבין העולם שאליו השיח מתייחס. העולם משפיע על הטקסט והטקסט משפיע על העולם (קשר דו-כיווני). השיח משקף את העולם ואת תפיסות העולם, והעולם משפיע על השיח. שימוש בשפה מסוימת אינה דבר נאיבי, שפה מושפעת ומשפיע על העולם.
פרפרזה ותרגום – פרפרזה היא ניסוח מחודש של הטקסט. (לכל אדם יש פרפרזה שונה.) הפרפראזה והתרגום אף פעם אינם זהים במדויק למקור מכיוון שתמיד ישנם שינויים במשמעויות או במטענים הנמצאים בניסוח. תרגום הוא בעצם סוג של פרפרזה. השערת ספיר וורף – ע"פ תפיסה זו, שימוש בשפה כלשהי משפיע על ראיית ותפיסת המציאות. כלומר, השפה משפיע על החברה – רלטיביזם לשוני, עמדה לפיה ההבדלים באופנים בהם תרבויות שונות חושבות על העולם ומבינות אותו נקבעים ע"י השפה שלהם. הקטגוריות של חשיבה נקבעות ע"י קטגוריות של שפה. האופן שבו השפה מחלקת דברים בעולם לקטגוריות משפיע על האופן שבו אנו תופסים את העולם ואת המציאות. השפה מחלקת את הדברים לקטגוריות. הדרכים שבהן אנשים מחלקים דברים בעולם לפי קטגוריות כי הם מושפעים מהשפה אותם הם דוברים, באמצעות הדקדוק של השפה.   (דוברי אנגלית רואים עולם אחרת מדוברי עברית).
זוהי השקפה דטרמיניסטית – השערה בצורה מוחלטת (עמדה לפיה השפה קובעת באופן מלא את אופני החשיבה על העולם.) תיאוריות מטאפורות קוגניטיביות – עוסקת בשימוש במטאפורות. על פיה, החשיבה האנושית בבסיסה היא חשיבה מטפורית. אנו חושבים על מושגים ומדברים במטאפורות בלי לשים לב לכך, דרך הדמיון שלהם למושגים או דברים אחרים. מרוב שאנו עושים שימוש במטאפורות, הם משפיעות על החשיבה וגורמות לנו לתפוס את העולם באופן שקשור לאידיאולוגיות מסוימות. ג'ונסטון טוענת שנוצר מצב שבו אנו מלבישים מרכיבים מסוימים מ"תחום המוצא" על "תחום היעד".
-בניגוד להשערת ספיר-וורף, בתיאוריית מטאפורות קוגניטיביות החשיבה משפיעה על השפה/שיח ולא להיפך.
ניתוח שיח ביקורתי – מטרתו לזהות מהן הדרכים השונות בהן ערכים ואידיאולוגיות מוטמעים בתוך השיח/טקסט. גישה זו, יוצאת מנקודת הנחה שטקסטים הם דרך מאוד יעילה להפצה של אידיאולוגיות. חקר השיח הוא שם משותף למספר גישות שרואות את החברה כמורכבת מכוח ושליטה וסבורות שהשיח משקף ומחזק מערכות אלה, לכן הוא מנסה לחשוף את מנגנוני השליטה ולהיאבק בהן (מרקסיזם).  הנחת המוצא של ניתוח שיח ביקורתי היא, שלכל בחירה, איך ומה לומר בשיח, היא בחירה אסטרטגית (ישנה כוונה העומדת מאחורי מילים, תמונות, צלילים). מאמר של וודאק ומאייר – טענתם היא שחקר השיח הביקורתי הוא אוסף של גישות עם השקפת עולם ביקורתית כלפי המציאות החברתית כפי שהיא משתקפת מהשיח/טקסט. הביקורת היא כלפי העולם שמשתקף בטקסטים שמשקפים מאבקי כוח בחברה והשיח שמושפע מהעולם ומשפיע עליו. חקר שיח ביקורתי מתמקד בבעיה חברתית מסוימת, באידיאולוגיות, בכוח ובאי שוויון ומטרתו היא "פיזור הערפל", כלומר, הטקסט הוא ערפל וצריך לפזר אותו, להבהירו.  מושגי מפתח:
שיח – שימוש בשפה בתוך הקשר. השיח נתפס כבעל יכולת להבנות מציאות/תפיסת עולם ומשפיע על הנחשפים לו.
קשר דיאלקטי – קשר בין שני גורמים (שיח ועולם) שיש ביניהם השפעות דו-כיווניות באופן תמידי.
ביקורת – תפקידה המרכזי הוא לחשוף את האמת ולפעול על מנת לבצע שינוי חברתי.
אידיאולוגיה – מערכת אמונות וערכים. ההנחה היא שבטקסט ישנם מערכים סמויים של אידיאולוגיות הקשורות למערכי כוח בחברה. (כל טקסט מציג אידיאולוגיות, ערכים ואמונות שאמורים להיות מקובלים על כולם. הטמעתם בטקסטים היא בדרך של חוסר מודעות של הקהל הנחשף לאותן אידיאולוגיות = תודעה כוזבת). מטרתם של חוקרי השיח היא לחשוף את הציבור ולנות לחולל שינוי.
כוח – יכולת של מישהו לעשות מה שהוא חפץ בו ולגרום לאחרים לעשות זאת. יחסי כוחות נמצאים בכל אחת מהשכבות. טענתם של חוקרי השיח, היא שטקסטים הם תמיד תוצאה של מאבקי כוח וכי השפה של הטקסט בעצם מבטאת את הכוח. השיח מייצר את המציאות.
חקר השיח הביקורתי רואה בשיח ובשימוש בשפה צורה של פרקטיקה חברתית. מתיאורו של שיח כפרקטיקה חברתית עולה כי קיים קשר דיאלקטי בין אירוע שיח מסוים לבין סיטואציה , מוסד או מבנה חברתי שמשמשים לו כמסגרת, כלומר מעצבים את השיח, אך גם הוא מעצב אותם.
אסטרטגיות לניתוח שיח ביקורתי: מי שיוצר את הטקסט עושה בחירות שונות בזמן יצירת הטקסט בכדי להעביר השקפות ודעות שונות. לדוג': מכבסות מילים – דרכים שונות להצגת אנשים או אירועים בשיח, כלומר בחירה בקונוטציות שונות כדי להעביר השקפה כלשהי.  לשון – בחירות לגבי האופן של השימוש במבנים דקדוקיים כדי לתאר פעולות, אירועים ואנשים. (פעיל/סביל) טענות – ביסוסים שונים לידע (ברור, ללא ספק, לחלוטין, הייתכן, אולי). שימוש בגוף שלישי ועוד.
אינטר-טקסטואליות – בכל שיח משולבים מספר קטעים מטקסטים אחרים, ציטוטים שמופיעים בשיח החדש בסגנון אחר. כל בחירה לגבי ייצוג של דיבור כלשהו קשור לצורה שבה הדברים נאמרים, האם הם נאמנים למקור, או שעברו שינוי…
האידיאולוגיה של השפה – איך בתוך השפה עצמה מוטמעות תפיסות אידיאולוגיות ומה הם התפיסות האידיאולוגיות על השפה.
"מטאפורת הצינור" – לפי תפיסה זו, השפה מדומה לצינור שנחשב למטווה ניטראלי שדרכו עוברים מסרים שונים ומגיעים מהמוען אל הנמען. מטאפורה זו רואה את הרעיונות השונים כחפצים, ולפי תפיסה זו הדובר אורז את רעיונותיו למילים ומשפטים ושולח אותם כמעין חבילה מילולית דרך הצינור (שפה) אל הנמענים. הנמענים מקבלים את החבילה המטפורית זו, מפרקים את האריזה שלה ומקבלים את הרעיונות שלה. מטאפורת הצינור היא השקפה אידיאולוגית רווחת בנוגע לשפה ולפיה, השפה היא מתווך ניטראלי שאינו משפיע על המסרים העוברים דרכו. השקפה זו עשויה להחמיץ את העובדה שלעיתים אופן האמירה הוא חלק מהתוכן (מההקשר) ושינויו יגרום לשינוי התוכן.
שתיקות – כל אותם דברים שלא נמצאים/לא נאמרים/לא נכתבים בשיח. כל ניתוח שיח חייב לנתח גם את הדברים שלא נמצאים בתוכו. שני היבטים של שתיקות:מי שותק ומה לא נאמר – דברים שאסור לומר (צנזורה צבאית), דברים שלא נאמרים מתוך הטקט או דברים שלא נאמרים מתוך אינטרסים כלכליים. לסיכום היחידה: ראינו ששיח מעצב את העולם שאנו חיים בו, ושיח מעוצב ע"י העולם שאנו חיים בו. מאחורי כל בחירות לשוניות יש בחירה אידיאולוגית. בתור חוקר שיח יש לחקור לא רק את הדברים הנאמרים, אלא גם את הדברים שלא נאמרו.
יחידה 3 – מבנה השיח. מתמקד במבנה השיח ברמה של מוסכמות מבניות. השיח מעוצב ע"י המבנה שלו וגם מעצב אותו. כל שיח פועל לפי מוסכמות מבניות מסוימות, שהן ה"דקדוק" של השפה. הבנתם של המבנים הללו הכרחית לצורך הבנת הדברים שאנשים עושים באמצעות השיח.
מוסכמות מבניות הן מוסכמות שקיימות בכל שפה לגבי מבנה השיח. הן מעצבות את השיח וגם מעוצבות על ידיו: שיח אינו יישום פשוט של כללים קבועים מראש, אלא המבנה והמשמעות מתהווים בתהליך האינטראקציה. גם מי שמשתמש בדקדוק תקין עשוי לארגן את מילותיו ומשפטיו בדרכים שונות. מבנה המשפט הוא בלתי נפרד מתפקידו בשיח ומכוונותיו של מי שכתב או אמר אותו. סידור המשפטים גם כן קשור בהכרח לתפקידו ומטרתו של שיח. יחידות מבנים קטנות:
– מילים – יחידה מבנית קטנה ביותר. – "צירוף" –קבוצת מילים המהוות יחידה תחבירית אחת.
– יחידה תמאטית – פסוקית ראשית והפסוקיות המשועבדות לה.
– קבוצה טונאלית – גרעין קול בולט וההברות הבולטות פחות שאחריו.
– מבע – יחידת דיבור המבוטאת ברצף וע"י הפוגות בדיבור (הרצאה, הקראה של שיר).
– שורה – רצף של מילים המהוות משפט. ארגון פנימי של דיבור.
– פסוקית – יחידה דקדוקית המהווה טענה שלמה. בדר"כ נושא, פועל ומשלימים אחרים.
יחידות מבנים גדולות:   – פסקאות (בדרך כלל בשיח כתוב). אפיזודות ( בשיח מדובר)
2 מבני הפסקאות ע"פ בקר נושא(מבנה ראשון של פסקה מתחיל בהגדרה של נושא, על מה מדובר)-צמצום(ניסוח מחודש והבהרה של הנושא)-המחשה(חלקה האחרון של הפסקה שכוללת בתוכה תמיכה לטענה המובעת בנושא).
בעיה-(פסקה שנפתחת בבעיה, שאלה שיש לענות עליה או בעיה שיש לפתור אותה) – פתרון (לאחר מכן מגיע הפתרון/תשובה לשאלה).
בקר טוען שלפעמים הפתרון מבחינה מבנית בנוי בצורה של נושא. ע"פ בקר אם נקבל פסקה שאינה מסודרת אנו יכולים לסדר אותה לפי אחד מהמבנים המוצאים הללו.
–