פרק 1: פוליטיקה וממשל -1א פוליטיקה, ממשל ומשילות סמכות ולגיטימציה: לגיטימציה כריזמטית/לגיטימית/מסורתית לאומיות-1ב פרק 2: מדינה-1ב מדינה בטר-קולוניאלית מדינה ממוטטת גלובליזציה –ארגונים בין1ג ממשלתיים ולא ממשלתיים פרק 3: דמוקרטיה-2א דמוקרטיה ישירה דמוקרטיה דיונית דמוקרטיה ייצוגית השוואה2ב פרק 4 משטר אוטוריטארי-2ב שלטון אוטוריטארי משטר קומוניסטי משטר פאשיסטי-2ג רודנות אישית משפחת המלוכה3ב שלטון צבאי-3א תאוקרטיה-3ב פרק 6 – תרבות פוליטית -3ב ·   אדמונד וורבה – טיפוסי תרבות פוליטית – אזרחות של נתינים, קהילה, משתתפים – מאפיין השוואה ·   הון חברתי ואמון פוליטי – מרכיב השוואה ·   פוסט מטריאליסטים – היבט השוואתי-3ג ·   תרבות פוליטית אליטרית (היבט השוואתי) בכל המשטרים מתקיים, אבל השוני הוא שבדמוקרטיה ליברלית ניתן להוציא מהשלטון. כדי לבחון אם ת"א יכולה להוביל ליציבות צריכים להיות 4 מאפיינים/תנאים: לגיטימיות, יעילות, הסכמה רחבה ושת"פ בין האליטות.
·   תרבות פוליטית בדמוקרטיות ליברליות לדמוקרטיה לא ליבלית? תרבות פוליטית במשטר אוטוריטארי  (3 סיבות לאיך שהם משתמשים בה: להתעלם, לנצל או לבנות אותה – מאפיין השוואה) ותרבות פוליטית בדמוקרטיות לא ההתנגשות הציוויליזציות של סמואל הנטינקטון, -4ב  פרק 10 – בחירות – 4ב ·   היקף בחירות וזכות בחירה. משטרים אוטוריטאריים ודמוקרטיות לא ליברליות הכל לפי שיקול הממשל. (מאפיין השוואתי) 4ב ·   שיטת בחירות- לכתוב כמאפיין השוואתי בלבד. ·   משאלי עם כמאפיין השוואתי. ·   שיעור השתתפות -4ג ·   התנהגות בוחרים – מופיע כסיבות לירידת השתתפות הבוחרים– לקשר בין פרק של מפלגות. -5ב ·   בחירות במשטרים אוטוריטארים / בחירות בדמוקרטיות לא ליברליות -5ג   פרק 11 – קבוצות אינטרס -6א · מעמד ותפקיד – יש שוני בין המעמד לתפקיד. מעמד – מה הן אמורות לקדם? תפקיד – מה נעשה בפועל?
· סיווג בין קבוצות – קבוצת מגן, קבוצת קידום · פלורליזם -6ב · משולשי ברזל לרשתות עניין. האם מחזק את הדמוקרטיה? מצד אחד כן, אבל מצד שני מתקיימת פה תרבות פוליטית אליטרית) -6ג · ערוצי השפעה, מהם תנאי השפעה (כהיבט משווה) יש שוני בין תנאי השפעה בדמוקרטיות ליברליות או דמוקרטיות לא ליבליות. -6ג · קבוצות אינטרס במשטר אוטוריטארי – מה מוביל לצמיחתן, בשביל מה הן קיימות? -7א קבוצות אינטרס בדמוקרטיות לא ליברליות פרק 12 – מפלגות -7ב ·   מהי מפלגה. מה מקומה במאה ה-20? ·   מזה מפלגה פוליטית?
·   חברות במפלגה –מימון מפלגות, והסיבות לירידת השתתפות בוחרים בבחירות, לקשר לשאלה קודמת. -7ב ·   תפקיד מפלגות, מפלגות ייצוג ·   המערכת המפלגתית – לדעת מהי מפלגה/מערכת דומיננטית. ·   מערכת דו-מפלגתית ורב-מפלגתית-7ג ·   מפלגות במשטרים אוטוריטאריים ·   מפלגות בדמוקרטיות לא ליברליות.
פרק 13 חוקה חוק ומשפט -8א ·   הגדרה של החוקה ·   שלטון החוק ·   הליך נאות -8א ·   בקרה שיפוטית (משמעות, האם יש). בתי המפשט לחוקה ·   אקטיביזם שיפוטי –(מאפיינים השוואתיים) -8ג ·   עצמאות השופטים וגיוס השופטים (היבט השוואה) ·   חוק וחוקה במשטרים אוטוריטאריים (למה קיים, מה משמעות) -8ג ·   חוק וחוקה במוקרטיות לא ליברליות ·   משפט הבינלאומי -9א פרק משפטים: רשות מחוקקת -9ב ·   מזה רשות מחוקקת ·   גודל, כולל מספר בתים (השוואה) ·   חד בתי (השוואה) ·   דו בתי חזק/חלש (השוואה) ·   ועדות הפרלמנט  -9ב ·   בית מחוקקים של ועדות (השוואה) -9ג ·   תפקידי בית המחוקקים (היבט השוואתי) ·   חברי בית מחוקקים (השוואה) ·   פוליטיקאי מקצועי 9ג ·   בית מחוקקים במשטר אוטוריטארי  -9ג ·   בית מחוקקים בדמוקרטיה לא ליברלית.
פרק 16: הרשות המבצעת -10א ·   ממשל נשיאותי ·   ממשל פרלמנטרי ·   ממשלת מיעוט וקואליציות ·   רשות מבצעת במשטר אוטוריטארי -10ג ·   רשות מבצעת בדמוקרטיות לא ליברליות-10ג —פוליטיקה וממשל. פוליטיקה-פעילות שבאמצעותה מגיעות קבוצות להחלטות משותפות מחייבות בדרך של ניסיון ליישב מחלוקות בין חבריהן. הפילוסוף היווני אריסטו טען כי:"האדם הוא בעל חיים מדיני על פי הטבע". כוונתו בכך הייתה לא רק שהפוליטיקה היא בלתי נמנעת, אלא גם שהיא הפעילות האנושית הנעלה ביותר, המאפיין המבדל אותנו באורח החד ביותר מהמינים האחרים. לדעת אריסטו בני אדם נונים ביטוי לאופיים כיצורים תבוניים ומוסריים אך ורק בדרך של השתתפות בקהילה פוליטית. הפוליטיקה, טען, היא תכליתנו. היבטי פוליטיקה:1-פוליטיקה היא פעילות משותפת שמעורבים בה בני האדם המסכימים לחברות משותפת או לכל הפחות המכירים בגורל משותף.2-פוליטיקה כרוכה בפישור בין מגוון ראשוני של דעות ואינטרסים בדרך של דיון.תקשורת היא אפוא בעלת חשיבות מרכזית לפוליטיקה.3-החלטות פוליטיות מתרגמות למדיניות סמכותית של קבוצה, המחייבת חברים להסכמים המיושמים בכוח, אם יש צורך. האופי השיתופי של הפוליטיקה נובע מהאופי החברתי שלנו. אנו חיים בקבוצות הנדרשות לקבל החלטות משותפות בעניין חלוקת משאבים, בעניין היחס לקבוצות אחרות ובעניין תכנון לעתיד. קבוצות נדרשות גם לגבש דעה בשאלה, אילו היבטים של החיים יושארו לשיקול דעת פרטי. עניינה של הפוליטיקה הוא אפוא הן בשאלה אם להחליט והן בשאלה אילו החלטות לקבל. כמו כן, פוליטיקה כרוכה ביישוב חילוקי דעות והבדלי אינטרסים בקבוצה. רק לעתים רחוקות יסכימו החברים, לפחות בתחילה, על תכנית הפעולה, וגם אם יש הסכמה על מטרות, עדיין תיתכן התכתשות בעניין האמצעים. חילופי דעות משקפים לא אחת אינטרסים מנוגדים-החלטה שאדם אחד מרוויח ממנה עלולה לגרום הפסדים לאחרים. דיון כשלעצמו יכול רק לעתים רחוקות לפוגג ניגודי אינטרסים כאלה, אך הוא יכול לזהות פשרה ביניהם. בסופו של דבר, חייבים להגיע להחלטה, ופוליטיקה היא בדיוק הנוהל שבאמצעותו מיושבים ניגודי דעות ואינטרסים בהחלטה כוללת. על תהליך דיון הדיון עצמו להניב תוצאות רציות. על המשתתפים להתעדכן באמצעותו טוב יותר באשר להחלטה המוסכמת ולהיות מחויבים יותר אליה. כך תשתפר איכות ההחלטה הסופית. פוליטיקה טובה תאפשר מדיניות ציבורית מתוכננת היטב, הנהנית מתמיכה איתנה ומיושמת היטב. משהתקבלו החלטות פוליטיות מחייבות את כל חברי הקבוצה, ובכלל זה את מי שלא היו מעורבים בקבלתן, והן מיושמות בכוח, אם יש צורך. מה שמתקבל הוא אפוא תמונה של רב-צדדיות הפוליטיקה. הנושא כרוך באינטרסים משותפים ומתחרים כאחד, בתקשורת ובכוח כאחד, ובקלות החלטות וביצוען כאחד. מהותה של הפוליטיקה טמונה בפעולת הגומלין בין ממדים אלה. "עימות טהור הוא מלחמה" כתב לאבר, "שיתוף פעולה טהור הוא אהבת אמת. פוליטיקה היא תערובת של שניהם." ממשל – מדינות נדרשות לפתח מוסדות מיוחדים כדי לקבל ולאכוף החלטות קיבוציות. גופי קבלת החלטות אלה, מעצם הגדרתם, מהווים את הממשל:
הזירה ליישוב סוגיות פוליטיות. ממשל כולל מוסדות המופקדים על קבלת החלטות קיבוציות למען החברה. ממשל מתייחס לדרג הפוליטי העליון במוסדות כאלה. בלשון עממית הממשל מציין רק את הרמה הגבוהה ביותר של מינויים פוליטיים: נשיאים, ראשי ממשלות ושרים בפסגת השלטון. ממשל כולל את כל הארגונים המופקדים על קבלת החלטות ועל יישומן למען הקהילה. הוא קובע את התמונה הכוללת של מוסדות שבמסגרתם אנו חווים רשות ציבורית. טיעונים בזכות ממשל:-תומס הובס-הממשל מספק לנו הגנה מפגיעה שבלעדיה היינו גורמים זה לזה בחתירתנו לרווח ולתהילה. בהעניקנו לממשל מונופול על הכוח אנו הופכים אנרכיה לסדר, מבטיחים לא רק שלום, אלא גם את ההזדמנות לפריחתו של המאמץ, ולאמיתו של דבר את ההזדמנות לשיתוף הפעולה של בני אדם. הממשל מעניק לכפופים לו ביטחון ויכולת חיזוי. בחברה המנוהלת היטב, אזרחים וחברות מסחריות מצפים שהחוקים יהיו יציבים, או לפחות לא ישונו באורח שרירותי. הם יודעים שהכללים חלים על אחרים כמו עליהם עצמם, ויש להם יסוד לצפות שהחלטות ייאכפו בהגינות. טיעון נוסף בזכות הממשל -היעילות שתושג באמצעות קביעת דרך מקובלת לקבלת החלטות ולהפיכתן. יתרונות יעילות אלה נותנים למי שחולקים ביניהם בעניין מה שיש לעשות תמריץ להסכים על מנגנון כללי ליישוב מחלוקות.למרות זאת, כינון ממשל יוצר סכנות. סכנה בקהילה של הובס, היא שהיא תשתמש לרעה בסמכותה, ובכך תיצור בעיות רבות יותר מאלה שהיא פותרת. דמוקרטיה ליברלית: ממשל ייצוגי ומוגבל הפועל באמצעות חוק מספק מסגרת מקובלת לתחרות פוליטית, בחירות סדירות מבוססות על זכות בחירה כמעט כללית והן חופשיות והוגנות, כיבוד זכויות הפרט, לרבות חופש ביטוי והתכנסות. דמוקרטיה לא ליברלית: מנהיגים נבחרים בזיוף מינימלי או בלי זיוף, ואולם השליטים מנצלים את מעמדם כדי למנוע תחרות הוגנת, כדי לערער את ביטחונם של מתנגדים אפשריים מתערבים השליטים בשלטון החוק, בתקשורת ובכלכלה, ההגנה על זכויות הפרט רופפת והרשות השופטת חלשה. משטרים אוטוריטאריים: -שליטים עומדים מעל החוק ופטורים מארתיותיות כלפי העם, אמצעי התקשורת מבוקרים או מפוחדים, השתתפות פוליטית מוגבלת בדרך כלל ואינה זוכה לעידוד.
הצורך בהסכמים שבשתיקה עם בעלי אדמות, עם תעשיינים או עם מנהיגי דת מרסן לא אחת את כוחם של השליטים. במדינות הטוטאליטריות של המאה ה-20 ההשתתפות הייתה חובה אך מבוקרת, שכן הממשל חתר לשליטה מוחלטת על החברה, שנומקה באידיאולוגיה שחתרה לשנות הן את החברה, הן את טבע האדם, משטרים אלה נשענו בעיקר על חברי מפלגה, על משטרה חשאית. משילות: הפעילות של קבלת החלטות קיבוציות, משימה שבה ייתכן שמוסדות הממשל אינם ממלאים תפקיד ראשי או אפילו תפקיד כלשהו. ביחסים בינלאומיים סוגיות רבות מיושבות במשא ומתן: משילות בלא ממשל. המונח מעודד אותנו להתמקד במגוון רחב של שחקנים העוסקים ברגולציה של חברות בנות זמננו. שחקנים אלה, תלוי במגזר המסוים, עשויים לכלול מעסיקים, איגודים מקצועיים, הרשות השופטת, עובדים מקצועיים, עיתונאים ואפילו אנשי אקדמיה. משילות במובן של משימת ניהול חברות מורכבות, כרוכה בתיאום בין גופים במגזר הפרטי והציבורי כאחד. זוהי היכולת לגרום לכך שהדברים יבוצעו בלי היכולת להורות על ביצועם. המשילות מציבה את הממשל כאחד השחקנים ברשת ולא כגוף שלו שליטה ישירה על מנופי העצמה. כיוון שמשילות עניינה בפעילות השליטה, היא הייתה למושג המועדף כאשר בוחנים את איכות השלטון ואת יעילותו. במסגרת זו משילות עניינה במה שממשלים עושים ובאיכות העשייה.
ההתמקדות כאן היא במדיניות הממשל, בפעילותיו ובהישגיו, ולא בארגונו הפנימי או בהספקה ישירה של מוצרים ושירותים. אם ממשל מציין את מוסדות השלטון, משילות כוללת את פעילות, את תהליך ואת איכות השליטה. משילות מסיטה את תשומת לבנו מתפקיד השליטה והבקרה אל עבר המשימה הרחבה יותר של רגולציה ציבורית, תפקיד שבדמוקרטיות ליברליות שותפים לו פוליטיקאים ושחקנים אחרים. המושג מרמז על טשטוש או על מיזוג של סמכות ציבורית ופרטית. משילות עניינה בפעילות השליטה, ועניינה במה שממשלים עושים ובאיכות העשייה. הדפוס המתפתח בפוליטיקה הבין-לאומית, ואולי גם בזו הלאומית, הוא אפוא של כללים בלא שליטים, של סדר בלא הוראות, של היגוי בלא חתירה, של שלטון בלא ממשל, כלומר משילות. כוח:
היכולת לחולל תוצאות מכוונות. המושג משמש אפוא לא אחת כמילה נרדפת להשפעה, כדי לציין את ההשפעה החזקה של שחקן אחד על אחר. אך המילה משמשת גם במדויק יותר לציון הצורות התקיפות יותר של השפעה:איומים למשל. כוח הוא המטבע של הפוליטיקה והוא מאפשר קבלת החלטות קיבוציות ולאוכפן. בלא כוח יהיה ממשל חסר תועלת. כוח הוא משאב פוליטי מרכזי המאפשר לשליטים הן לשרת את נתיניהם והן לנצלם. כוח הוא היכולת לחולל תוצאות מכוונות. לפיכך, ככל שיכולתנו לקבוע את גורלנו רבה יותר, כן הכוח שבידנו רב יותר. טלקוט פרסונס, פירש כוח כיכולתו של ממשל להפעיל את אזרחיו כדי להשיג מטרות קיבוציות כמו סדר והגנת הסביבה. פרסונס ראה בכוח פוליטי משאב קיבוצי רצוי המאפשר לשליטים ליישם את האינטרס המשותף. חנה ארנדט, בהגדירה כוח: "לא רק היכולת לפעול, אלא גם היכולת לפעול בשיתוף". לקבוצה שחבריה מוכנים לפעול יחד יש כוח רב יותר, יכולת מוגברת להשיג תוצאות, מאשר לקבוצה שחשדנות ועימות שוררים בה.
לדעתה, להיות בשלטון פירושו להיות מוסמך בידי חברי הקבוצה לחתור ליעדים משותפים.
ארדנט ראתה כוח ואלימות כאויבים ולא כאחים: כוח ואלימות הם ניגודים, היכן ששולט האחד האחר נעדר, אלימות יכולה להשמיד כוח, אין היא יכולה לחלוטין ליצור אותו. רוברט דאל: כוח אינו רק משימה טכנית של יישום חזון המשותף לחברה שלמה. הוא גם מאבק על מהות המטרות שיש לחתור אליהן. במידה רבה כוח הוא היכולת להשיג את מבוקשך ולכפות את דעותיך, אם בכוח ואם בשכנוע. כלומר, שחקן אחד מפעיל כוח על האחרים. בהגדרתו של דאל, כוח הוא עניין של שכנוע בני אדם לעשות מה שאחרת לא היו עושים. (לפי תפיסה זו-יש עימות ולא תמימות דעים). עד כה, הכוח הוצג כהשפעות המכוונות של שחקן אחד על האחר. אך ההשפעה חזקה זו יכולה כמובן לפעול באמצעים שונים, הפועלים לא אחת יחד.
מכשירי הכוח כוללים אלימות (או רק איום בה), שכנוע, משא ומתן ונאמנות. סמכות ולגיטימיות:
סמכות – הזכות למשול. סמכות יוצרת את כוחה שלה כל עוד בני אדם מסכימים שלמחזיק בסמכות הזכות לקבל החלטות. אם כוח הוא היכולת לפעות, סמכות היא הזכות המוכרת לעשות זאת. מקס ובר, טען כי ביחסי סמכות הנמשלים מיישמים פקודה כאילו אימצו אותה באורח ספונטני, לשם עצמה. אולם סמכות היא עדיין יותר מציות מרצון. לא תמיד הכרה בסמכות שליטים פירושה הסכמה עם החלטותיהם, אלא הסכמה לזכותם לקבל החלטות ולחובתך שלך לציית. ובר הציג ניתוח רב-השפעה של אופי הסמכות והתפתחותה בהבחינו בין
3 דרכים לתיקוף כוח פוליטי: באמצעות מסורת, באמצעות כריזמה ובאמצעות פנייה לנורמות רציונל-חוקיות. סמכות מסורתית-מבוסס על דבקות במה שהיה קיים תמיד למעשה, כביכול או ככל הנראה. שליטים מסורתיים אינם צריכים להצדיק את מעמדם, אלא ציות נדרש כחלק מהסדר הטבעי. עצם הדרישה לצידוק נוסף תהיה קריאת תיגר על המסורת.
סמכות מסורתית היא בדרך כלל הרחבה של פטריארכיה-סמכות האב או הזכר המבוגר ביותר.
כאשר מערכות פוליטיות שלמות פועלות פועלות על יסוד עקרון זה של סמכות מסורתית, הן מכונות משטר פטרימונאלי-משטר העובר בירושה מחוזק באמצעות חלוקת משאבים על בסיס אישי ולא על בסיס שלטון-נשלטים. הנשיא הוא דמות אב למשפחה הלאומית, הממלא תפקיד מיטיב אך ראשי, המאשר יחסים של אי-שוויון. סמכות כריזמטית-עומדת בניגוד חריף לסמכות המבוססת על מסורת. בניגוד לנאמנות מסורתית שיסודותיה בעבר, סמכות כריזמטית בזה להיסטוריה. הנביא הכריזמטי מביט קדימה, בשכנעו את חסידיו שהארץ המובטחת היא בהישג יד. למנהיגים כאלה נשמעים משום שהם מעוררים השראה בקרב חסידיהם, המייחסים למושיעם תכונות מיוחדות ואפילו על-טבעיות. המושג מציין כיצד תופסים חסידיו של מנהיג דמויות כאלה: כמעוררי השראה, כעשויים לבלי חת וכיחידי סגולה. לכן אין טעם לחפש תכונות אישיות מובהקות של מנהיגים כריזמטיים. באורח אופייני, מנהיגים כריזמטיים מופיעים בעתות משבר ותהפוכה. אולם היסוד לסמכות כריזמטית של יחיד הוא גם נקודת התורפה שלו. סמכות כריזמטית היא קצרת ימים: היא נמוגה אם יחד עם מנהיג מסוים, ואם עם העברתה למבנה קבוע יותר. תהליך העברה זה נקרא רוטיניזציה של הכריזמה-תהליך שבאמצעותו מועברת הסמכות האישית של מנהיג מעורר השראה לכהונה קבועה או למוסד קבוע. סמכות רציונלית-חוקית-כאן הציות מקורו בחוקים ולא ביחידים, והתוצאה היא ממשל המבוסס על תקנות ולא על מסורת או על כריזמה. סמכות רציונלית-חוקית טבועה בתפקיד או בעמדה, לא באדם מסוים. משום היא נגזרת מהמשרה ולא מהאדם אנו יכולים לדבר על נושאי משרה החורגים מסמכותם. קביעת היקף הסמכות של נושא המשרה מגלה את גבולותיה וכך נותנת הזדמנות לתיקון המעוות-.