ממ"ן 16
שאלה 1
עם חתימת הסכמי שביתת הנשק ב1949, הייתה בישראל ההרגשה (וגם לראייתה של הקהילייה הבינלאומית) שהסכמים אלו הינם הסכמים ארעיים, וכי הם מהווים שלב אחד לפני החתימה על הסכם שלום קונקרטי. התפישה בישראל הייתה שכעת, לאחר שישראל הוכיחה את כוחה והפכה לגורם שקשה לערער עליו, עתה, ארצות ערב יבחרו להגיע איתה להסכמי שלום. עם זאת, בשטח המציאות שהתבררה הייתה שונה. הסכמי שביתת הנשק, שהסכימו על אי-פגיעה של צד אחד באחר, הופרו ובאו לידי ביטוי בהסלמה של פעולות המסתננים(ה"פדאיון"), פעולות אשר פגעו באוכלוסייה אזרחית ולא נעשה ניסיון ממשי של המדינות מהן הגיעו המסתננים לעצור את התופעה, ועל כן הגיעו בישראל למסקנה שקיימת לפחות תמיכה ועידוד מסוימים (או אי-מניעה) של השלטונות הערביים את פעולות המסתננים. בנוסף, על מנת להקשות על ישראל, הוטל חרם כלכלי עליה מידי מדינות ערב שבא לידי ביטוי בין השאר בסגר על שיט ישראלי בתעלת סואץ ובמצרי מפרץ אילת ולחץ על מדינות שלא לסחור עם ישראל. הניסיונות להגעה להסדר נתקלו אף הם בקשיים, באי רצון למשא ומתן ישיר ובתנאים נוקשים ובלתי מתפשרים שאינם מוכנים להכיר בהישגי המלחמה (אפילו יוזמת חוסני זעים כללה קודם כל נסיגה מוחלטת של ישראל מקווי שביתת הנשק). בנוסף, התפישה הרווחת באותה תקופה הייתה שהתבוסה של ארצות ערב במלחמת העצמאות הייתה כתוצאה מהשלטונות המושחתים ששלטו בה באותה  התקופה וכי אם המלחמה הייתה מתרחשת כעת, …
שאלה 2
בעשור הראשון של המדינה, עת שהייתה צריכה להתמודד עם האוכלוסייה הערבית שנותרה בארץ, ניתן לראות דו-ערכיות ביחס של השלטונות למעמד הערבים במדינה, דבר אשר בא לידי ביטוי במישורים שונים.
1.       על תפקיד ה"יועץ לענייני ערבים" הוחלט לאחר ביטול משרד המיעוטים ותפקידו היה להוות חוט מקשר בין זרועות הממשל הצבאי ובין משרדי הממשלה. היועץ הראשון, יהושע פלמון החזיק בגישהאמביוולנטית לאוכלוסייה הערבית ולמעמדה במדינה. מצד אחד, הוא ראה את הקושי היומיומי –