איזן דלקרואה עסק על חיו בחקר הצבע,כשהוא מרבה להתבונן בצבע.מאז ומתמיד הוא חש את צדקת התיאוריה של הצבעים המשלימים,התיאוריה של שברוי ביססה את האינטואיציות שלו ואפשרו לו לפתח את קו מחשבתו על יסודות ברורים.ניתן לראות זאת בבירור ובדרך ישירה מאוד על גבי הציור "אודליסק",שבו דלקרואה השתמש בצבעים חמים ומשלימים אחד את השני,וכל צבע תורם לאחר ע"י הבלטתו.לדוגמא הצבע האדום מקרין את הצבע הכחול ומקבל על עצמו הקרנה חוזרת של הצבע המשלים לצבע הסמוך לו.
הדמות ניצבת במרכז התמונה ישובה על הספה,התמונה מאוד מסודרת ולא טבעית כאילו שמישהו ביקש שתשב כך,ניתן לראות המשך של התמונה נראה שהדמות יושבת בחוץ וזאת ניתן לראות ע"י העצים והשביל שמראה המשכיות.
בתמונה של דגא "גיחה חטופה" אנו רואים תמונה אשר נמצאת בתנועה נראת מאוד חופשית וספונטנית,הקומפוזיציה בנויה בצורה ברורה על קו אלכסוני החוצה את התמונה מהסוס הדוהר ועד לעצים בצד שמואל.דגא ניסה לתת לנו תחושה טבעית,הוא רוצה שנחוש כאילו אנו נוכחים במקום ורואים קטע מהסובב אותנו.דגא עשה פיזור דמויות באופן מקרי כאשר הם פזורים על כל הרקע של התמונה,אך כאשר אנו מתקרבים ומנסים להתבונן בדמויות הכול נראה מטושטש ולא ברור,דבר זה מקשה על זיהוי האובייקט לכן דגא עשה את התמונה כיחידה שלמה ולא כל אדם בנפרד.ישנו מיזוג בין הצבעים אשר משלימים,תורמים ומבליטים אחד את השני.