להיות ישראלי משמעותו פתיחות, חוסר דיסטנס, יצירת מערכות יחסים מהיכרות של 10 דק'. היכולת של ישראלי להיפתח רגשית וליצור תחושה של אינטימיות, ליצור אווירה טובה שמפתחת פתיחות – זה המאפיין המרכזי באדם הישראלי. אך כל הקרבה, החברות, החיבה לא מגיעה מהאהבה אמתית וכנה אלא מתוך תחושת כאב משותפת, אשר נובעת מפוסט טראומה ומתוך רצון לתקן ריחוק שנכפה, אחדות שנסדקה ומשפחה שנותקה מיסודותיה הדתיים שיצרו את אותו החיבור מלכתחילה. החיבור הציוני – הדתי, לא צלח בלהשאיר אותנו מאוחדים ולהגדיר אותנו מתוקף היותנו יהודים. אך הישראליות, התחושה של "כולנו באותה סירה", השמחה על הניצחונות במלחמות, העצב המשותף באירועי זיכרון כל זה ועוד הם שמדביקים את הפערים שנוצרו ומרכיבים אדם אדם באשר הוא, להיות שלם בתוך חברה מאוחדת ששבה לביתה.