תוכן עניינים
מבוא
-3-4
פרק ראשון – הפן החברתי-כלכלי ותפקידה של האישה בחברה 5-8
פרק שני – מוטיב חינוכי והצגת ילדים כרמז לעתיד 9-13
סיכום -.מנהל עסקים בבילוגרפיה –משפטים-16
מבוא
עבודה זו תעסוק בסרטים איראניים שהופקו על ידי יוצרים איראניים, ועוסקים בדמותן ובמצבן של נשים אפגניות באפגניסטן. הסרטים שאתמקד בהם נוצרו בעשור הראשון של המאה ה-21. בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 חלו שינויים משמעותיים בשתי המדינות – בשנת 1997 נבחר הנשיא האיראני הרפורמיסטי, מוחמד ח'תאמי, לתקופת כהונה שניה, ואילו בשנת 2001 נפל משטר הטאליבן באפגניסטן. כתוצאה מכך הותר מעט הרסן מעל הנשים בשתי המדינות האסלאמיות השכנות. השינוי בסביבה הפוליטית נתן הזדמנות למפיקים ולבמאים איראנים להפנות תשומת לב לנושאים חברתיים וחוקתיים הנוגעים לנשים ולילדים במדינתם. בעבודה זו אבקש לבחון כיצד משתקפת האישה האיראנית בסרטים איראניים שעוסקים דווקא במצבן של נשות אפגניסטן.
הקולנוע האירני של הגל החדש, שהתפתח לאחר המהפכה האסלאמית באיראן, נאלץ להתמודד עם מגבלות צנזורה כבדות ועם כללים מחמירים, אשר לא אפשרו מתיחת ביקורת כלשהי על המשטר. כללי הצנזורה קבעו מה מותר ומה אסור להראות ואילצו במאים איראניים שמתנגדים לשלטון ומבקרים אותו, למצוא דרכים עקיפות ומתוחכמות להעלאת סוגיות משמעותיות ונושאים בוערים. באחד הראיונות שהעניקה חנה מחמלבאף, ביתו של מוחסן מחמלבאף אחד מגדולי הבמאים האיראנים של הגל האיראני החדש ובמאית בעלת מוניטין בפני עצמה, היא נשאלה מדוע היא מצלמת באפגניסטן ולא באיראן. תשובתה הייתה: "כל סיפור שיעניין אותי ובכל מקום שזה יהיה אפשרי לקבל רשות לצלם, אני אעשה סרטים. יש לי הרבה סיפורים שלוקחים חלק באיראן ויום אחד, בתקווה, מתי שיהיה לי את האישור, אני אעשה אותם. עכשיו זה לא מצב פשוט".
על אף שהיחס לנשים באיראן נתפס לעיתים כחיובי לעומת היחס שמוענק לנשים באפגניסטן, בייחוד בתקופת הטאליבן – מבחינת הזכות לקבל שירותים, תעסוקה והשכלה – הוא נתפס באור שלילי בעולם ובמובנים רבים יש בין שתי המדינות מן המשותף בעניין זה. בשעה שאפגניסטן הייתה תחת משטר הטאליבן והאייתוללות שלטו באיראן שרר בשתי המדינות שלטון אסלאמי קיצוני, מפלה ומדיר נשים, אשר ממשיך למעשה להתקיים עד היום באיראן. באותו ראיון שהעניקה חנה מחמלבאף, היא מתקוממת על היחס לנשים בשתי המדינות: "סרט זה, למרות שלא נעשה באיראן, הוא על סבל משותף שקיים באיראן ובאפגניסטן". גם אחותה סמירה, מדברת על הדמיון בין הנשים האפגניות לאיראניות: "אני חושבת שזה לא רק על אפגניסטן, זה גם על איראן.
יכולתי לעשות את הסרט הזה כדי לומר משהו שאני לא יכולה להגיד על המצב באיראן בימים אלה". אחת הדרכים לעקוף את חוקי הצנזורה החמורים באיראן היא להפיק באפגניסטן סרטים המאפשרים ליוצרים איראניים לעסוק בשאלות רגישות ואף ביקורתיות כלפי החברה בארץ מוצאם, באמצעות הצגת הנשים האפגניות כראי לנשים האיראניות. בעבודה זו אטען אם כן, כי הדמויות האפגניות בסרטים איראנים משמשות למעשה ככלי למתיחת ביקורת על המשטר והחברה באיראן, ובהתאם לכך אחלק את העבודה לפרקים. הפרק הראשון יתמקד בפן הכלכלי- חברתי של הנשים האיראניות ותפקידן בחברה, ואילו הפרק השני יעסוק בנושא החינוך הנמנע מנשים ובמוטיב הילד כאות אזהרה מפני העתיד. העבודה תתבסס על שני סרטים: המחברת של הבמאית חנה מחמלבאף (בודא אז שרם פרוריחת, 2007) ובחמש אחר הצהריים של הבמאית סמירה מחמלבאף (סאעת פנג' בעד אז ט'הר,
2 004), ובמהלכה יאוזכרו סרטים נוספים התומכים בעמדה המוצגת בה.