בעבודה זו ברצוני לדון במספר רבדים המרכיבים את הסוגיה העוסקת בקשיים סביב העליה לארץ. ברצוני לבדוק כיצד קשיי העלייה של משפחות שעלו מברית המועצות השפיעו על הילדים שעלו בגיל צעיר או על בני עולים שנולדו בארץ

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2011
מספר מילים 2914
מספר מקורות 8

תקציר העבודה

מבוא
החברה הישראלית הינה חברת מהגרים, יהודים רבים הגיעו מתפוצות אל המדינה עקב כמיהתם ההיסטורית, התרבותית והדתית. עולים הגיעו מתרבויות ומסורות שונות ולכן ניכר שוני רב בין אורחות החיים, המסורת ודפוסי התנהגותם. לאורך שנות קיומה של מדינת ישראל נקלטו בה שלושה גלי עלייה גדולים: בראשית ימי המדינה, בשנות ה-50 ובשנות ה-90לאחר העלייה ארצה, נאלצו עולים אלה להשתלב במערכות המדינה המעוצבות על ידי הקבוצה הפוליטית השלטת. גלי העלייה הגדולים יצרו שסעים עמוקים בחברה הישראלית. פרופסור יוחנן פרס מציג במחקרו (2002 עמ' 4) את שלושת השסעים המרכזים שגורמים לכך שמדינת ישראל לא מתגבשת לכדי חברה יציבה ומאוחדת. השסע הראשון נוצר מקונפליקט על רקע לאומי, בין יהודים וערבים. השסע השני נוצר מקונפליקט בעל אופי דתי בין יהודים דתיים לחילונים, והשלישי הוא שסע אתני פנים יהודי שנוצר עקב אופייה של המדינה כמדינת הגירה. ברצוני להתעכב על הקונפליקט השלישי. פרס מסביר כי כמו בכל מדינת הגירה, המהגרים מגיעים בגלים ובקבוצות גדולות וכל גל שונה מאוד מקודמו, הן מבחינת המסורות והן מבחינת הדרך שבא מתערה אותה קבוצה בחברה. הוא מוסיף כי כל גל עלייה סובל מניכור של בני הדור הראשון ושל ילידי הארץ. ההגירה לסיכום, היא מקור מרכזי  לשסעים חברתיים.
קבוצות עולים, לאחר העלייה, מתמקמים בדרך כלל באזורי הפריפריה של המדינה. הסוציולוג, אדוארד שילס, חקר את מושגי המרכז-פריפריה כמודל לארגון חברתי. במודל, ההתייחסות אל המרכז הוא כמקום שבו מתרכזים משאבים פוליטיים, כלכליים ותרבותיים ולא כמרכז גיאוגרפי. המרכז הוא המקום בו נמצאים המוסדות המייצרים והמפקחים על כלל החברה. למרכז יש את הכוח לעצב את עצמו ואת הפריפריה והוא גם זה שמגדיר אותה ככזו. על אף שזוהי חלוקה פשטנית ואיננה תואמת בהכרח למציאות חברתית מורכבת (כמו חברות מרובות שסעים), ניתן להסביר באמצעותה תהליכים מסוימים בחברה הישראלית (בן פורת וויכסלפיש, 2007).
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, המרכז כלל את המושבות הוותיקות, ואילו הפריפריה כללה את יישובי העולים ויישובים נוספים שהוקמו בצפון ובדרום הארץ. החלוקה נעשתה לפי שני גורמים: וותק בארץ ומדיניות ההתיישבות.
לחלוקה זו נוספו גם מרכיבים אתניים כך שבשוליים, הגיאוגרפיים והתרבותיים, נמצאו בעיקר עולים חדשים. כמו כן, מעבר להגדרה הפריפריאלית-גיאוגרפית של הישובים, נוצרו גם שכונות פריפריאליות לצד ערים גדולות, יישובי עולים ושכונות עדתיות, שהפכו לפריפריה על אף שמוקמו במרכז הארץ (שם). כמעט מיליון עולים הגיעו מברית המועצות לשעבר לארץ ישראל משנת 1989 ועד תום 2002. יותר ממחצית העולים מרוכזים כיום ביישובים ובמחוזות ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, קרי,  פריפריה (לשם, 2005 עמ' 81). נראה כי למרות מדניות הקליטה הישירה לה זכתה עלייה זו, גם בה חזרה על עצמה תופעה שהופיעה בכל גלי העלייה הקודמים היא מאמצי המדינה לנייד את העולים לפריפריה. מכאן שרוב העולים בגלל מצוקה כלכלית ונפשית התמקמו לבסוף בפריפריה. נראה כי גם בשנות ה-90 המשיכה מדיניות החלוקה בין מרכז לפריפריה עם דגש על כך שבפריפריה נמצאות הקבוצות החלשות בחברה, במקרה זה בני העלייה מברית המועצות. בעבודה זו ברצוני לדון במספר רבדים המרכיבים את הסוגיה העוסקת בקשיים סביב העליה לארץ. ראשית,  אתאר קשיים של עולים חדשים בדגש על הקשיים של בני העלייה מברית המועצות לשעבר. שנית, ברצוני לבדוק כיצד קשיי העלייה של משפחות שעלו מברית המועצות השפיעו על הילדים שעלו בגיל צעיר או על בני עולים שנולדו בארץ. שלישית, אבחן את האופן שבו בני נוער וילדים נקלטים במוסדות החינוך ומהי מדניות קליטת העולים של מוסדות אלו.
לבסוף, אתאר את פעילותם של מוסדות חינוך והשכלה בלתי פורמאליים ואת תרומתם למיזעור נזקי וקשיי הקליטה של בני העלייה מברית המועצות לשעבר.