סיכום זה הינו סיכום מקיף על הוליווד- שנות העשרה, שנות העשרים, קוד ההפקה, כניסת הסאונד. הסיכום מכסה את היווצרותה של הוליווד על ידי המהגרים שעברו מניו יורק ללוס אנג'לס ופיתחו את האולפנים הגדולים, את שנות העשרה בקולנוע (תומס אינס, פון שטרוהיים) ודוגמאות מתוך הסרטים, את שנות העשרים (עידן הג'אז ונערת ה-IT), את קוד ההפקה והצנזורה (משרד הייס, לגיון הצניעות הקתולי), שיטת האולפנים (שיטת הז'אנרים, שיטת הכוכבים, שיטת האולפנים), כניסת הסאונד (הבעיות והפתרונות, סרטי דיסני).
בסרט יש להם מופע של פשפשים מגוחך.
הקולנוע האמריקאי- התפתחותה של הוליווד מאבקים ראשוניים/מסחריים (הוליווד בראשיתה) בחמש השנים האחרונות של המאה ה-19 לא הייתה הגנה של זכויות יוצרים על סרטים או פטנטים שהומצאו. התחרות בין החברות בשוק גלשה לאלימות פיזית, כאשר חברות שסיקרו אירועים מסוימים הרסו ציוד וגנבו חומר גלם אחת לשנייה. בנוסף, סרטים שהופצו ברחבי אירופה הוקרנו ללא לוגו חברת ההפקה (ביוגרף או פטנט וכו'). החומרים לא היו מוגנים בחוק, ולכן התחוללה פיראטיות שכזו ללא כל בקרה.
בסוף שנת 1897, הגיש אדיסון תביעות כנגד חברות אשר השתמשו בחומר הגלם המנוקב שנרשם כפטנט של חברתו. מטרתו הייתה להפוך למונופול ולהרוס כל חברה מתחרה. לאט-לאט כל החברות התחמשו בחומר נגד ותבעו אחת את השנייה על הפרות זכויות יוצרים. תוך כדי הסכסוכים של החברות השונות בבתי המשפט, חברות הסרטים עצמן המשיכו למכור עוד ועוד סרטים. בתחילה, כאשר הסרטים הוצגו לפני מופעי וודביל, מפיקי המופעים רכשו סליל במחיר שנע בין 5-
5 סנט לרגל. בעלי המופעים הפכו לבעלים של הסרט, והציגו אותו עד שהתבלו לחלוטין, ואז קנו סרט חדש.
בשנת 1902 נפתח לראשונה אולם מופעים המוקדש כולו להקרנת סרטים. בהמשך אולמות כאלה המשיכו לצוץ, עד שבשנת 1905 נפתח בפיטסבורג אולם הקרנות מפואר, הסרטים לוו בנגינת פסנתר, ועלות הכניסה הייתה ניקל אחד. מכאן השם "ניקלאודיאון". כאשר שלוש או ארבע שנים כבר היו בארה"ב יותר מ- 5,000 ניקלואודיאונים. מכיוון שהביקוש לסרטים גדל בסדרי גודל עצומים, בעלי האולמות היו חייבים לספק את הדרישה של הקהל ולשנות את תוכנית הסרטים שהקרינו כמעט כל יום. הדבר גרם לקנייה תכופה יותר של סרטים חדשים. דבר זה הבטיח לבעלי חברות הסרטים שהסרטים יימכרו, ובעלי האולמות שילמו פחות עבור יותר סרטים.
מבנה משולש זה השתלם לכל הצדדים: מפיק הסרטים, המפיץ ובעל אולם ההקרנות.
בשנת 1908 הוסדרו הסכסוכים בין חברות ההפקה לכדי איחוד של תשע החברות הגדולות לתאגיד שכונה "מושן פיקצ'ר פטנטס קומפני".
כוחה של החברה היה רב; היא איחדה את זכויות היוצרים שלה על כל הפטנטים שהיו רשומים אצל כל אחת מהחברות, והיא יכלה להטיל ווטו על המפיצים; מי שרצה לקנות אחד מסרטיה של חברת פטנטס, אסור היה עליו לרכוש מהמתחרים- כנ"ל לגבי הפילמים.
בד בבד, לאחר שגרמה לסכסוכים הפוליטיים בין החברות להיפתר, בקשה תעשיית הסרטים גם לטפל בבעיה המוסרית; חלק מהסרטים פגעו בחלק מהאוכלוסייה, וכאן נוצרה הצנזורה. תעשייה הסרטים הקימה ועדת צנזורה, שמטרתה לפקח על תוכני הסרטים. המועצה הלאומית לצנזורה, שהוקמה בשנת 1908, לא טפלה בבעיה לחלוטין בעייני הרשויות המקומיות, אך היא הקטינה את גחמותיהן ע"י קביעת אמות מידה ועקרונות שניתן היה לעקוב אחריהן הלכה למעשה.
כתוצאה מהתגבשות החברות הגדולות לחברה אחד מאוחדת וחזקה, שהטילה מונופול על השוק, התקוממו כמה מפיצים ובעלי אולמות. דבר זה בעצם מעמיד בעיה אחת משמעותית: השגת סרטים שלא הופקו ע"י אולפני חברת הפטנטים. אחד הפתרונות היו שבעלי האולמות יהפכו בעצמם למפיקי סרטים; קארל למלה הפך למפיק הקים את החברה "יוניברסל פיקצ'רס", ויליאם פוקס הקים את "פוקס המאה העשרים".
עד שנת 19משפטים נלחמו חברות הסרטים זה בזו, בבתי המשפט וברחובות. חברת פטנטס שלחה כנופיות של ,משכנעים" שהשאירו כרטיסי ביקור של הרס וחורבן וביקשה להוציא את המתחרים מהשוק. עקב כך, מפיקים עצמאיים רבים העבירו את עסקיהם להוליווד, שהייתה אז כפר קטן, ונטשו את ניו יורק.
בשנת 1917 התפרקה חברת פטנטס בהכרעת בית המשפט.
התהוותה של הוליווד ישנן שלוש תקופות חשובות בהתפתחותה של הוליווד:
–           התקופה הראשונה: 1894-1907- תקופתם של אדיסון, לומייר, מלייס ופורטר.
–           התקופה השנייה: 1908-1919- תקופתם של גריפית', סנט וצ'פלין.
–           התקופה השלישית: 1919- ועד הופעת הסרט המדבר.
התעשייה בשנות העשרה- מלחמת הפטנטים והמעבר להוליווד –