הקדמה לפני בקר כל המחקרים שהתעסקו בפשיעה ניגשו אל בעיית הפשיעה כבעיה פסיכולוגית וסוציולוגית של העבריינים וניסו לבדוק איך ניתן להשפיע על אותם עבריינים ולהחזיר אותם לדרך הישר. במחקר זה בקר מתייחס אל הפושעים בפעם הראשונה כפרטים רציונליים ומשתמש בכלים מיקרו כלכליים כדי להראות איך כל אדם הוא פושע פוטנציאלי. כלומר במידה והרווח מפשע מסויים (בהתחשב כמובן בסיכונים לתפיסה) גבוה מהרווח שאותו ניתן להשיג בצורה חוקית אותו אדם יבחר לבצעו.
בהתבסס על הרציונליות של העבריינים, יש לענות על השאלה – מהי כמות האכיפה האופטימאלית שתביא למינימום את עלות הנזק שנגרם מפשע לרווחה הציבורית? במילים אחרות כמה עבירות יש להתיר שיתרחשו וכמה עבריינים ילכו ללא עונש? כמות האכיפה האופטימאלית תלויה בין היתר ב- עלות התפיסה והרשעת העבריין, סוג הענישה והתגובה של העבריינים לשינויים באכיפה. עלות הפשע: כדי להבין למה בכלל הנושא חשוב נבחן בקצרה את עלויות הפשע באותה תקופה. הפשע שנמדד כולל את כל סוגי העבירות – מעבירות אלימות כגון רצח, תקיפה ואונס, דרך עבירות "צווארון לבן" ועד עבירות תנועה.
לפי נתוני ארה"ב בשנת 1967, סך עלויות הפשיעה כולל בתוכו גם את עלויות המלחמה בפשיעה  שמורכבות מהוצאות ציבוריות (משטרה ובתי משפט) ומהוצאות אבטחה פרטיות. אותן עלויות הגיעו לכ- 21 מיליארד דולר שמהווים כמעט 4% מההכנסה הלאומית באותה השנה. לא ניתן להצביע באותה תקופה על מגמה מסוימת בעלויות הפשע אך ניתן לראות שיש גידול בכמות הפשעים החמורים לנפש. בנוסף גם עליית מיסים וחקיקה נוספת גרמו לעלייה של פשעי העלמות מס ששכיחותם ביחס לפשעים אחרים עלתה משמעותית.
(הערכים שנלקחו כעלות של פשיעה מוטים מטה.
נלקחו בחשבון משאבים כספיים שניתן למדוד, אך לא השפעות חברתיות, למשל: במדידת עלות רצח נלקח בחשבון ההפסד ברווחים של הקורבנות, אבל לא הערך הניתן לחיים עצמם על ידי החברה מתייחס לטבלה 1- נספחים א).