רומנטיקות הרומנטיקה מהווה זרם במאה ה-19, שבה ניתנת הדגש על פרץ רגשות עז, העצמת רגש למצבים קיצוניים וביטויים, שרק אנשים מעטים מגיעים אליה. לפי ישעיה ברלין (במאמרו "בחיפוש אחר הגדרה"):פרדריך שלגל… אומר שיש באדם תשוקה איומה שאינה יודעת שובע להמריא האין סופיות, געגועים קודחים אל פרצה בכבלים ההדוקים של האינדיבידואליות"- הרגשתם של אנשים בזרם זה היא אומללות ועצבות עמוק: הרומנטיקה מדגישה שלאדם יש מטרות מאוד ברורות ומוכוונות מטרה אך הוא חש חוסר וודאות לגבי הגעה ליעד/ מטרה שבה הוא רוצה לממש- ולכן נוצר פחד גדול מאוד אפילו יותר מהכישלון, מה שגורם לדיכאון מתמשך.
לפי ישעיה ברלין: "כוונתו של הרומנטיקה עניינה הבנת הכוחות שפועלים בחייך שלך, בניגוד לבריחה אל דבר שאבד עליו הכלח"- הרומנטיקה מהווה ניגודיות של רגשות ברמה עוצמתית בלתי רגילה לאותו סיטואציה או אורך חיים של האדם הרומנטי, לדוגמה: היא היפוכו הגמור של הרצון לעוצמה (לעומת מודרניות), היא אהבת החיים ואהבת המוות, היא מלנכוליה מתוקה ומלנכוליה מרה, היא החידוש והשינוי המהפכני לעומת הפרמיטיבי הלא מתוחכם, הטבעי ועוד. הרומנטיקה מאוד מדגישה את הקירבה לטבע והעצמתו במיוחד בביטויו באומנות (בציורים, מחזות וכו') . המוות ברומנטיקה מהווה סוג של אלמנט חשוב בסיטואציה הרומנטית לעצירת הכאב הפנימי, לדיכאון, שליטה עליהן ובסוף להפסקתן בכלל. ניתן לראות מהמון מקורות ספרותיים בזרם זה, כמה מחברים שהגיעו להתאבדות כדי למנוע כאב רגשי זה או להעצים את הרגע הספציפי של המאורע. דוגמאות: חייל שהעדיף להתאבד מאשר להיות מושפל בשבי. מחזאי אוסטרי שנשך אותו כלב חשב שחלה בכלבת, ירה בעצמו בגלל שחשש מהסבל שכרוך במחלה.
רוב הדמויות ברומנטיקה הן דמויות טרגיות עם סיפורים בעלי השלכות קיצוניות על חייהן: הוריהם נטשו אותם, הזניחו אותם, יחס מועט וכו'- מה שמביא לרגשות של עצב ודיכאון כלפי עצמם, בגלל שלא ניתן להן התמיכה הנפשית לו היו זקוקים בילדותם- מה שיוצר התנהגות לא מקובלת, חסרת גבולות, רצון עז לבטא את רגשותיהם שאינם תואמים לחברה הסובבת אותם, ואף לפעמים חסרת התחשבות כלפי הסביבה ואנוכית מאוד. בילדותם לא ניתן להם הכוונה לגבי מוסר, נימוסים, נורמות חברתיות והתנהגויות מסוימות, למרות שבבגרותם הם מודעים לכך אך לא מצליחים לשלוט על זה. ולכן- חוסר ההתמודדות- היא ההתמודדות בזרם הרומנטי.
הדיכאון והתוגה הם מוטיבים –