פרק 1: מדיניות ציבורית-מעשיה של רשויות השלטון, שנועדו להתוות מדיניות צ. עבור הציבור ולהיות אחראי ליישומה בהצלחה וביעילות. ק"ב שמשפיעות על המדיניות:
ק"ב אינטרס, בעלי הון, ראשי חברות עסקיות, לוביסטים, עמותות, ממשלות זרות, קהילה בינלאומית. תפקידה לשקלל נתונים שונים ותחזיות לעתיד, ובכוחה לנווט בין מכלול האינטרסים של השחקנים השונים. מדיניות ציבורית מעוצבת ומיושמת בצומתי מפגש של כמה גורמים שלטוניים, שחקנים פוליטיים ופרטיים, מגוון אינטרסים, הון, טכנולוגיה, ערכים וסמלים. הגדרות למדיניות ציבורית: קוצ'ראן-"מצביעה על פעולות של הממשל ועל הכוונות שהביאו לפעולות אלה שאינן אלא תוצאות של המאבקים סביב מי יקבל מה". תומס דיי-"כל מה שממשלים בוחרים לעשות או שלא לעשות". פיטרס-"סך כל הפעולות של הממשל בין אם בוצעו במישרין ובין אם ע"י אחרים שיש להן השפעה על חייהם של האזרחים". קוצ'ראן ומאלון-"החלטות פוליטיות לגבי ביצוע תוכניות לצורך השגת מטרות חברתיות". יחזקאל דרור-"החלטות בדבר קווי הנחיה לפעולה בעתיד בשביל רשויות ממשל, המיועדים פורמאלית להשיג את טובת הכלל". ג'נקינס "סדרה של החלטות המתקבלות ע"י שחקן/קבוצה פוליטיים הנוגעות לבחירה של מטרות, תוך כוונה להגשימן בנסיבות מסוימות, כשקבלת החלטות אלה נתונה בסמכותם של אותם שחקנים". איסטון-"ההקצאה הסמכותית של ערכים בחברה" (ערכים חומריים מטריאליסטיים[נמצאים במחסור]וערכים סימבוליים[דגל,המנון]).מדיניות ציבורית זו הקצאה סמכותית ורק מי שיש לו סמכות יכול לתת או לקחת ערכים. הקצאת המשאבים לחברה כולה, יכולה להיעשות ע"פ סמכות חוקית רק על ידי הרשויות השלטוניות. הקצאה-חלוקה, הענקה, העברה מאחד לאחר. מדיניות ציבורית היא הקצאה סמכותית-(הכל כפופים לחוק), רשויות שלטון רשאיות לפעול רק מכוח החוק, רק אם הורשו לכך(להבדיל מאדם או ארגון פרטי), אסור לפעול, אלא אם ניתנה הרשאה. ערך-ערכים סימבוליים/מטריאליסטיים.. חברה-בגבולות החברה-רשויות השלטון מוסמכות להקצות את מה שמצוי במחסור בחברה המתקיימת בגבולותיה של המדינה. מדיניות ציבורית במדינה דמוקרטית:מדינה -ארגון, שתכליתו ליצור ולקיים את הסדר החברתי הכולל, במרחב טריטוריאלי מוגדר, באמצאות שליטה באמצעי אכיפה, ובסמכות העליונה ליצירת הסדרים פוליטיים וחוקיים. המדינה היא הישות הפוליטית העליונה שבה מתקבלות ההכרעות ביחס לכללי המשחק המחייבים את החברה ואת היחידים בה. דמוקרטיה-שלטון העם. מבטאת את ההכרה בעקרון השוויון, אי-עליונותו של יחיד אחד על פני אחר, בכל הקשור לזכויות הטבעיות. "כל בני אדם שווים". רק כלל היחידים בחברה יכולים לשלוט בעצמם. מהות דמוקרטית: על מנת שמהות הדמוקרטיה תישמר, חייבים להישמר 4 תנאי יסוד: השתתפות אפקטיבית של כלל היחידים המעוניינים בכך ולא רק של אחדים; שוויון בתהליך ההכרעה; הבנה מושכלת של כלל היחידים לגבי המצב הנדון ולגבי אפשרויות להכרעה; הזדמנות לכלל היחידים להשפיע על סדר היום ועל הדרך שבה ייקבע סדר היום. אם אחד מהתנאים לא יתקיים, ייפגע עיקרון השוויון, והדמוקרטיה לא תיושם הלכה למעשה. דמוקרטיה ב-3
ממדים: ממד המוסדיות- ריבונותם של האזרחים, עיקרון הכרעת הרוב ומידת ההיענות של נבחרי הציבור להעדפות בוחריהם. כולל את המדדים דיווחיות, ייצוגיות, איזונים ובלמים, השתתפות פוליטית וטוהר המידות הממשל. ממד הזכויות-שמירה על כבוד האדם, חירותו, זכויות המיעוט ושלטון החוק. כולל את הממדים זכויות פוליטיות, זכויות אזרחיות, זכויות חברתיות, זכויות קניין, שוויון מגדרי ושוויון למיעוטים. ממד היציבות-(אינו מרכיב בסיסי וייחודי של דמוקרטיה)יציבות הממשלה, מחאה והתנגדות, שסעים חברתיים.לסיכום-ממד הזכויות הוא תכליתה של המדיניות הציבורית המעוצבת ומיושמת באמצעות הממד המוסדי תוך שמירה לאורך הזמן על הממד יציבות הממשל. אידיאולוגיות ומדיניות ציבורית: החיפוש התמידי של האדם אחר שיפור מצבו, הביא להתפתחותן של תפיסות עולם שונות, המגדירות יסודות בהם ייקבע מי רשאי להקצות מה ועבור מי, כיצד ועד כמה. שאלות אלה מחייבות הכרעות בדבר מקומה של החברה ביחס למקומו של היחיד. היכן מתחילה והיכן מסתיימת אחריותה של המדינה על איכות חייהם של תושביה. לפיכך, על מנת לשמור על הסדר החברתי, תוך שימוש בהצדקות נורמטיביות העומדות בבסיס ההקצאות השונות ובמידת לגיטימציה של המשטר, מתגבשות תפיסות עולם רחבות, כוללות ועקביות שמייצגות על הרצף האידיאולוגי את 2 הקצוות ואת האמצע, על מנת להסביר את הקשר בין אידיאולוגיה פוליטית, כלכלית-חברתית ומדינית, לבין עיצוב כללי משחק דמוקרטיים, מיסוד מוסדות פוליטיים והתוויית מדיניות ציבורית. קפיטליזם:שורשיה של החשיבה הקפיטליסטית במאה ה-16,והתפתחותה העיקרית בתקופתו של אדם סמית, שגרס, שהחירות הטבעית של האדם מחייבת גם חירות כלכלית – שתתקיים רק ע"י צבירת הון וקניין פרטי. סמית פרסם את חיבורו "תאוריה של הרגש המוסרי" ובה פרט את תפיסתו בקשר שבין חירותו של הפרט, התפיסה המוסרית ואכיפתם של אלה ע"י בתי המשפט. אידיאולוגיה קפיטליסטית קשורה לגישות ליברליות הרואות במימוש ההגשמה העצמית של הפרט ערך עליון ותנאי הכרחי לשימורה של חברה שוחרת שלום ואחווה-בעלות פרטית על קניין מקנה לפרט את הזכות ויכולת לעשות כל שימוש בגופו וברכושו, בתנאי שהתנהגותו לא פוגעת בחירותו של פרט אחר. הדגש על אמצעים העומדים לרשותו של כל פרט, ובאלה שראוי כי יעמדו לרשותו, בדרכו להגשמת זכויותיו הטבעיות. הנחת היסוד- רוב הבריות יעדיפו לקיים קשרי שלום עם זולתם כל עוד הדבר ניתן, והאלימות לא תהיה כדאית להם. הנחה זו מקשרת את הקפיטליזם לגישות רציונאליסטיות ותועלתניות, הרואות באדם ייצור תבוני היודע לשקלל את צעדיו במונחים של עלות-תועלת הנובעת מכך. אבל מאחר והאפשרות לנקוט אלימות כלפי הזולת שרירה וקיימת עבור היחיד, ואם יבחר באפשרות זו, תיפגע חירותו של פרט אחר, יש למנוע זאת על ידי כינון ומיסוד של מערכת חוקים מפותחת לצד מערכות יעילות לאכיפת החוק, שתגביל לא רק את הפרטים בחברה, אלא גם את כוחה של המדינה עצמה, מתוך חשש שזו תנצל את כוחה ותפגע בחירותו של הפרט. מדינה תחוקק חוקים ותאכוף שמירה על חירויות הפרט וקניינו.המדיניות הציבורית נדרשת לקדם את זכויות הפרט, לשים דגש על הזכות לקניין ולהרשות צבירת הון, לפני עיסוקה בזכויות המוענקות לחברה כשלם פוליטי. הדינמיקה הכלכלית יכולה לאפשר את קיום החירות הקניינית רק כשהיא חופשייה מהתערבות השלטון וכל עוד היא מביאה להיצע של מגוון מוצרים ושירותים שהפרט יוכל לבחור מביניהם את אלה הכדאיים והרצויים לו. השוק החופשי יאפשר להגשים את חירותם של פריטים ולבטא באופן מדויק יותר את ההעדפות של הפרטים בחברה. דגש על הפרטה. מילטון פרידמן-חירות כלכלית היא מטרה בפני עצמה וגם אמצעי הכרחי להשגת חירות פוליטית. הביקורת-רמיסת החלשים, מגדיל את האי-שוויון, מחזק בעלי ההון. סוציאליזם: רווחתה של החברה בראש מעייניה של המדינה, ורק בדרך זו יצליח הפרט להגשים את זכויותיו. הקולקטיב הוא בעדיפות ראשונה. רעיונותיה נולדו כתגובה לשתי התפתחויות היסטוריות שהתרחשו באירופה, החל ממחצית המאה ה-18
ובמהלך המאה ה-19:התפוררות של המבנה הפוליטי והחברתי, שאפיין את המונרכיות האירופיות במשך מאות שנים מזה, והמהפכה התעשייתית ועימה התחזקות מקומו של ההון וצבירתו מזה. 2 אלה הביאו לכך שבתקופה קצרה יחסית, הפכו קהילות כפריות וחקלאיות לחברות עירוניות-תעשייתיות, עשרות אלפי עובדי אדמה הפכו לפועלים שכירים, הנאלצים לעבוד הרחק ממשפחותיהם והמסגרת החברתית המוכרת להם. הרעיון שעומד בבסיס החשיבה הסוציאליסטית גם של קרל מרקס, וגם בחשיבה קומוניסטית מאוחרת יותר ביקש לפרוץ את התלות שנוצרה בין הסדר התעשייתי והכלכלי החדש לבין המעמד החברתי-פוליטי. הרעיון – שמירה על זכויות הטבעיות של כלל האנשים בחברה על ידי הגבלת זכויות הקניין הפרטי באמצעות האצלתן לחברה כשלם או למדינה עצמה. ההנחה -כאשר היחיד לא יוכל לצבור קניין פרטי הוא לא יזכה ביתרון כלכלי על אחרים, וכך יישמר השוויון החברתי-מעמדי וגם הפוליטי.
כיום, משמעותה של מדיניות ציבורית סוציאליסטית היא צמצום והגבלה של השוק החופשי, המושתת על צבירת הון וקניין בידי יחידים. חברה הדוגלת בסוציאליזם, שמה דגש על שוויון כלכלי בחברה על פני הענקת זכויות רחבות לפרט. המדינה מצמצמת את הכלכלה החופשית עד כדי היבטלותה ומספקת את כלל השירותים(מזון, תעשייה, תשתיות, חינוך).הממשל פועל בשם החברה הוא המנגנון הריבוני לקבלת ההחלטות ולהכרעה בסוגיות השונות, וגם הבעלים של המשק. השאיפה של התומכים בגישה היא צמצום הפערים המעמדיים בחברה, תוך גזירת זכויות היחיד מזכויותיה הרחבות של החברה כשלם. אחריות חברתית-אם מדיניות טובה לחברה היא טובה לפרט. מדיניות ציבורית: צמצום והגבלה של השוק החופשי המושתת על צבירת הון וקניין בידי יחידים. הלאמה ותכנון ממשלתי, רשת ביטחון רחבה, אחריות קולקטיבית.סוציאל-דמוקרטיה:
התפתחה בגרמניה במחצית ה-2 של המאה ה-19, וזכתה לתהודה ראשונה בעיקר הודות לכתיבתו של אדוארד ברנשטיין, שביקר בחריפות את הטיעונים של מרקס. גישתו זכתה לפריחה מחודשת כאשר פורסם ספרו של הסוציולוג אנתוני גידנס, "הדרך השלישית". לשיטתו הקפיטליזם והסוציאליזם אינן גישות דיכוטומיות, ובעוד שלכל אחד יש את היתרונות לצד החסרונות, מוטב לראות בגישות אלה שני קצוות של רצף ולהפיק מהן את דרך ביניים.
ההנחה הבסיסית-היא כי חירות ושוויון, 2 ערכי יסוד בחברה הדמו', יכולים להתגשם רק אם יתקיימו בכל רובדי החיים. מדיניות הביניים שמציעה הגישה, תומכת בקיומה של כלכלת שוק חופשי, שבה יוכל הפרט להפיק תועלת מרבית ולהגשים את חירותו. יחד עם זאת על המדינה להוביל מדיניות ציבורית שתיטיב עם אלה שמצבם לא שפר, ושמנגנון השוק החופשי לא מאפשר להם להשתלב בחיים המודרניים באופן שוויוני, ולפעמים אפילו לא באופן מינימלי.
ממשל שהאידיאולוגיה שלו סוצ"דמו', ישאף להגשים מדיניות ציבורית המטפחת את הכלכלה החופשית תוך צמצום מעורבותה היצרנית של המדינה, ובמקביל יספק שירותי רווחה נרחבים לשכבות החלשות באמצעות חתירה לשילובם במעגל העבודה, הקניית השכלה, שיפור מצבם הבריאותי ולהעלאת רמת הדיור. המדיניות הסוציאל-…