השאלות בהן עוסק הממן:
דונו בסוגיית הבולטות הביטחונית במדינת ישראל. הציגו והסבירו את דגם "חברה צבאית-חברה אזרחית" (בן אליעזר), ואת דגם "הרשת הביטחונית" (ברק ושפר). מה הם ההבדלים העיקריים בין דגמים אלה?   הסבירו מהו מצב חירום, ומה הן הבעיות המתעוררות בשעת קיומו ביחס ליסודות הדמוקרטיים. בחרו בדוגמה המשקפת קונפליקט בין אמצעי/ם שננקט/ים במצב החירום בישראל, לבין היסודות הדמוקרטיים (למשל, הצנזורה הצבאית). הציגו אותה, וחוו את דעתכם בנוגע למידת האיזון בין אמצעי החירום להתמודדות עם האיום לבין היסוד/ות הדמוקרטי/ים שנפגע/ים כתוצאה מכך.   הציגו והסבירו את הגורמים להתפתחותו של הפיקוח החוץ-מוסדי ואת מאפייניו. באיזו מידה, לדעתכם, הפיקוח החוץ-מוסדי משלים את הפיקוח המוסדי או חותר תחתיו? נמקו והדגימו.
  מדינת קסרקטין – הגדירו. האם, לדעתכם, מדינת ישראל היא מדינת קסרקטין? נמקו.
ממ"ן 11
הקורס:10509-דמוקרטיה וביטחון לאומי חומר לימוד למטלה:
סמסטר:2015 א' מועד אחרון להגשה: 22/11/2014 שאלה 1:
כשרואים את אופי הבולטות הביטחונית במדינת ישראל ניתן להבחין כיצד משפיע הביטחון בכלל והמצב הביטחוני הרגיש בו נמצאת מדינת ישראל על כל חלק בחברה, אם זה על מערכת המשפט, או בחינוך וכלה במבנה החברתי והערכי של החברה.
חוקרים רבים ניסו לנתח את המצב בישראל ולהציג  אותו את תפיסותיהם באשר למאפייני החברה הישראלית לאור הבולטות הביטחונית הקיימת.
החוקר בן אליעזר מציג את הדגם "חברה צבאית – חברה אזרחית", אך תחילה הוא סוקר כיצד עד שנות השמונים היה נהוג בישראל דגם האומה במדים של הורביץ וליסק, דגם זה מתאפיין בכך שהצבא הוא צבא האומה יותר מאשר צבא המדינה כך שהוא מתעסק יותר באנשים עצמם ובעם עצמו ולא הפוליטיקה כך שבסופו של דבר הוא משרת את העם ולא את הממשל וסמל את רוחה של האומה. כמו כן ישנם גבולות חדירים בין הצבאי לאזרחי- המגזר האזרחי משפיע על הצבאי ולהיפך. בסופו של דבר הצבא הוא א-פוליטי בהקשר המפלגתי, אך הוא מאוד משפיע על הפוליטיקה החיצונית, כל זה מוביל למצב בו יש שיתוף פעולה בין הדרג המדיני לדרג הצבאי- משום שרמטכ"לים רבים הופכים להיות שרי ביטחון וראשי ממשלה.
אומה במדים הינה פרויקט מדינתי בו מאורגנת האומה באמצעות הצבא, התפיסה של החברה באשר לצבא, מעמדו, מקומו וחשיבותו הייתה הגמונית-כולם הסכימו על מעמדו של צהל.
אך עם הגעת הגלובליזציה והחדרת רעיונות אנטי מלחמתיים לחברה, ורעיונות המדברים על אומה מנותקת צבא כמו שהיה נהוג במדינות אחרות, עם התפתחות השלום על מצרים, והסדקים באמון בצה"ל לאחר מלחמת יום כיפור, וההבנה שכבר לא קיים איום קיומי על מדינת ישראל, כל אלה סדקו את הקולקטיביזם שהיה נהוג בעבר ויחד עם זאת החלו להתעורר תפיסות אינדיבידואליסטיות בקרב החברה. תור הזהב של האומה במדים שהחל מיד לאחר מלחמת ששת הימים המשיך להיות נוכח גם בשנת 1982 עם תחילתו של מבצע שלום הגליל שהחל בקונצנזוס לגבי חשיבות המבצע אך דיי מהר התפיסות התשנו וזו הפכה למלחמה הראשונה שבעודה מתנהלת החלו להישמע קולות מחאה נגד המערכה, החלו לצוץ סרבנים, ולכן לפי בן אליעזר שנות ה80 מהווה נקודת המפנה  שממנה והילך החברה הישראלית כבר איננה משקפת את דגם האומה במדים. עוד מוסיף החוקר שמאותו רגע הפיחות במודל הקולקטיביסטי של האומה במדים הוביל שת החברה להתפצלות לשתי חברות:
החברה האזרחית |(חברה פוסט מיליטריסטית)- חברה שפתרון צבאי הוא פחות לגיטימי בעיניה ותחילה יש לשאוף לפתור את הבעיות בדרכים מדיניות.
החברה הצבאית (החברה הניאו מיליטריסטית) – שפתרון צבאי לגיטימי בעיניה ויש לפעול בדרכים צבאיות לבעיות מדיניות.
שתי החברות הללו משקפות חברה פוסט הגמונית, לפיה אין תפיסה אחת שכולם מקבלים על עצמם ומסכימים איתה, המשותף לשתי החברות הללו ששניהם מתנגדים למודל של האומה במדים, הבדל נוסף בין החברות נוסע מכך שההרכב של משרתי הצבא השתנה-אם בעבר היו הקצינים הבכירים המשרתים האשכנזי הקיבוצניק הלבן כיום אנו רואים כניסה גדולה-