פדופיליה לוליטה
| מוסד לימוד | אוניברסיטת בר-אילן |
| מקצוע | מדעי המדינה ויחבל |
| מילות מפתח | פדולפליה |
| שנת הגשה | 2012 |
| מספר מילים | 3586 |
| מספר מקורות | 15 |
תקציר העבודה
המחלקה למדעי המדינה פדופיליה תאור מקרה המחלה בספר "לוליטה" "לוליטה, הילת ימי, להט לילותי. חטאי, חיי. לו-לי-טה" מגיש :
תוכן עניינים
:
תוכן עניינים :. 2
מבוא. 3
פרק א : פדופיליה. 4
פדופיליה בדמות הראשית בספר " לוליטה ". 5-6
פרק ב : גישה תיאורטית להפרעה . 7-8
פרק ג: גישה טיפולית לטיפול בהפרעה. 9
סיכום :. 10 בביוגרפיה:. 11
מבוא
"Lolita, light of my life, fire of my loins. My sin, my soul. Lo-lee-ta: the tip of the tongue taking a trip of three steps down the palate to tap, at three, on the teeth. Lo. Lee. Ta." היצירה "לוליטה" מאת ולדימיר נבוקוב היא מציוני הדרך בחיי כקורא ספרות. אמנם העלילה פורשת סיפור אהבה פדופילי, אולם הגבולות בין יצירת אמנות למציאות ברורים מאוד בעיניי. המילה לוליטה מחזירה בגוגל 2,160,000 תוצאות חיפוש, חיפוש של לוליטה ונבוקוב מחזירה 'רק'
4 92,000 תוצאות, לפחות כל התוצאות בעמוד הראשון הן לגיטימיות. בחרתי להציג בעבודה זאת את ההפרעה :פדופיליה .
התרגום המילולי של המילה "פדופיליה" היא אהבת ילדים. אך נראה כי כמעט אין דבר יותר רחוק מאהבה כאשר מדובר בפדופיליה. המשמעות המעשית של פדופיליה היא אנשים אשר מגורים מינית, ומשיגים סיפוק מיני ממגע מיני עם ילדים צעירים ונערות צעירות כמו בספר לוליטה. השאלה מורכבת יותר כאשר מנסים להסביר, להבין ולטפל בפדופילים עצמם. האם פדופיליה היא מחלה (והיא אכן מוגדרת כהפרעה נפשית במדריך האמריקאי של מחלות הנפש- DSM-IV), הרי שמדוע מתייחסים אל הפדופילים כעבריינים, ולא כאל חולי נפש הזקוקים לטיפול? מצד שני, לכל מיני אנשים יש העדפות מיניות שונות ומשונות, ולא תמיד מתייחסים להעדפות אלה (פרברסיות) כאל מחלה שצריך לטפל בה. מדוע שדווקא העדפה של ילדים תביא להתייחסות כאל מחלה? נראה שבאמת התשובה לשאלות הללו נעוצה בנזק שנגרם לילדים, קורבנותיהם של הפדופיליה, והעיסוק העיקרי הוא בטיפול בהם ובמניעת הפגיעה בהם ובכך נדון בעבודה.
בעבודה זאת נביא דוגמא מהספר המפורסם "לוליטה " שבה נבוקוב נותן נקודת ציון חשובה כי לפדופילים לא היה מעוז, הם היו חבואים בסמטאות אפלות, שוחרים לטרף ומקפצים על קרבנותיהם. נבוקוב טוען כי "לוליטה אינו מלמד לקח כלשהו משום שסיפורת בשבילו היא "עונג אסתטי"בלבד. אולם הפילוסוף ריצ'רד רורטי כתב על דבריו כי:"לוליטה דווקא כן מלמד לקח, אך הלקח אינו שאין לשלוח ידיים אל ילדות קטנות, אלא שיש לשים לב למה שאתה עושה, ובמיוחד לשים לב למה שאנשים אומרים. כי אפשר שיסתבר, ופעמים רבות אכן מסתבר, שאנשים מנסים לומר לך שהם סובלים. ככל שאדם יהיה עסוק בהעצמת העונג המיני מן הדגם הפרטי שלו, כמו הומברט, או העונג האסתטי הפרטי שלו וכו' כך סביר שאנשים ימשיכו לסבול". בעבודה זאת אני בא לידי מסקנה שאין זה ספר מבהיל ואיום, אף לא ספר פורנוגראפי. נכון שזהו סיפור על פרשה אירוטית, אך הטיפול הספרותי אינו מנצל אפילו את המקובל והמותר כיום בתחום הזה. אף על פי כן זהו ספר מזעזע: סיפור על גבר בשנות הארבעים ואהבתו לנערה בת 12, בצורת ווידוי בגוף ראשון, כתוב בשעת משפט נגד הגיבור, באשמת רצח אשר ליחסו לנשים, נמשך הומברט רק לנערות בנות, 'אהבה' שהחברה מחרימה אותה.
בעבודה זאת נציג את המושג פדופיליה את הגישה התיאורטית ואת הטיפול המתאים .
