האם ניתן להרשיע על סמך עדות חוקר ילדים, הרשעה על סמך חוקר ילדים , קבילות עדות חוקר ילדים, התרשמות מחוקר ילדים

מוסד לימוד
סוג העבודה
מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2015
מספר מילים 4942

תקציר העבודה

האם התרשמותו של חוקר הילדים היא ראיה      קבילה עליה רשאי בימ"ש להסתמך?
תוכן עניינים
מבוא   . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 4   פרק ראשון:
1 .
מיהו ילד? מיהו קטין?   .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . .  .
.  . . . . . . . . . . . . . . . . .5
1 .1 מיהו חוקר הילדים ומה תפקידו?  . . . . . . . . . . . .  . . . . . . . . . . .  . . . . . . .5                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               1.2 האוכלוסיות הנחקרות ע"י חוקר הילדים .. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . 6            פרק שני:
2. תהליך חקירת הילדים . . .
. . . . . . . . . . .  . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . .  . . . .6
2 .1   טכניקות נכונות לחקירה . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . 8
2 .2  טכניקות פסולות לחקירה . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .. . . . . .
. . . . . . . 9
פרק שלישי:
4. סוגי ראיות אותן יכול להביא חוקר . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . 11
פרק רביעי:
5. עד כמה בימ"ש צריך להתרשם מעדות החוקר/קטין . . . . . . . . . . . . . . . . .13
פרק חמישי:
6. פסיקה בנושא .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . ..17
פרק שישי:
7. משפט משווה  . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .  . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
.20 פרק שביעי:
סיכום וחוות דעתי  . . . . . . . . . . . . . . . .
. . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .24
ביבליוגרפיה  . . . . . . . . . . . . . . . . . . . . .
.  . . . . . . . . . . . . . . . . .
.  . . . . . .
5 מבוא:
עבודה מחקרית זו תעסוק בנושא חשוב שיש ליתן עליו את הדעת: חקירת ילדים והעדתם בהליכים פליליים.
חוקרי ילדים פועלים על-פי החוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים), התשט"ו 1955 .
תחום זה נחלק לשלושה תחומי משנה- ילדים נפגעי עבירה, ילדים כעדים למעשה עבירה, וילדים כעוברי עבירה.
בשלושת המקרים, קובע החוק כי לעניין מתחם עבירות מסוים (כגון עבירות מין) רק לחוקר ילדים מוקנית הרשות לחקור ילדים (שמתחת לגיל מנהל עסקים), וכי אין להעיד ילד בבית משפט אלא ברשות חוקר ילדים.  הטעם לכך נעוץ בטובת הילד- הרצון להגן על הילד מפני נזק העלול להיגרם לו מחקירות רגילות, אף אם עלול הדבר לפגוע במידה מסוימת בזכויות הנאשם.                                  על הסדר זו נמתחה ביקורת, לא אחת – הן בשל הפגיעה האפשרית בהגנת הנאשם והן בשל הקושי בעשיית צדק בהיעדר אפשרות להתרשמות ישירה של בית המשפט מן הילד. כדי להתגבר על הקושי הראשון קיימות בחוק כמה אפשרויות- גביית עדות מוקדמת מילד, אף לפני הגשת כתב אישום;  גביית עדות של ילד (במקרים מסוימים) שלא בנוכחות הנאשם, אלא בנוכחות סניגורו בלבד;  או שימוש במערכת של טלוויזיה במעגל סגור. כדי להתגבר על הקושי השני, נקבע בתיקון לחוק כי  יש לערוך את הקלטת וידאו של חקירת הילד (ולמעצר- הקלטה קולית).  כמענה לשני הקשיים גם יחד, דרושה תוספת ראייתית מסוג סיוע- שזו תוספת ראייתית של ממש- כדי להרשיע אדם על פי הודעת ילד שניתנה לפני חוקר ילדים ושהוגשה כראיה, שכן מדובר , למעשה, בחריג לכלל בדבר עדות שמיעה.  אציין כי במקרים של ילד שהוא חשוד, נוהגים חוקרי הילדים להתיר העדתו במשפט, שכן אי העדתו עלולה לפגוע בהגנתו, קרי, בזכותו להליך הוגן.
ההתמודדות של המערכת המשפטית עם הצהרותיהם של ילדים ־ בין אם במתן עדות ובין אם בהבעת רצון כלשהו -מורכבת מאוד ומחייבת התמצאות במחקרים אשר הצטברו בנושא זה בשנים האחרונות.
במהלך המחצית השנייה של המאה ה 20- נוצרה מודעות לא רק לצרכים האינבידואליים והמיוחדים של ילדים אלא גם לזכויותיהם.  אכן, בסעיף 12 של אמנת האו״ם בעניין זכויות ילדים (1989) אומצה על ידי מדינתת ישראל בשנת  (1991)  קיימת הכרה בזכותם של ילדים להביע את דעותיהם בעניינים הנוגעים להם.  מודעות זאת לזכות של ילדים להיות שותפים ־ ולו במידה זעירה – בקבלת החלטות גורליות לגבי חייהם , מוצאת ביטוי יומיומי בבתי המשפט.                            מומחים נדרשים לתת המלצות ושופטים חייבים לתת החלטות לגבי העתיד של ילדים במגוון מקרים. השאלה המחקרית:
הרגישות של המערכת המשפטית כלפי דעות ורצונות של ילדים,  גוררת בעקבותיה שורה של שאלות קשות באשר להתייחסות הנאותה להצהרותיהם ובקשותיהם.                                             מחד גיסא, המערכת מתייחסת ברצינות-יתר להצהרות של ילדים ומקנה להן יותר מרכזיות, אולם מאידך, היא נאלצת להתמודד עם שאלת האמינות של הצהרות אלה ומידת ההשפעות המופעלות על הילדים- השפעות אשר יכולות להעיב על אמינות דברים.                                          כך, לדוגמא, במקרים רבים של האשמות בדבר התעללות מינית, אין ראיות מוצקות: עדים, סימנים פיזיים וכדומה, אלא דברי הילד בלבד 1 לבדוק אם יש איזכור.
לפיכך חייבים, שופטים, עורכי דין, פקידות סעד ופסיכולוגים להתעמת עם שאלות כמו, מתי ובאיזה נסיבות יש לקבל דברי ילדים כאמת צרופה? איך ניתן לדעת מתי ילדים מעוותים את האמת ומתי הם משקרים במזיד?  מתי ילד מוסת על ידי הורה אחד נגד משנהו?  האם הצהרתו של הילד היא גם רצונו?  האם רצונו של ילד הוא טובתו? מתי ילד מסוגל לדעת מהי טובתו, אם בכלל?
את הבעייתיות הכרוכה בעדות של ילדים ניתן לראות, לדוגמא, בכך שאנשים רבים יוצאים מתוך הנחה כי ילדים הינם בלתי אמינים בתור עדים.  אולם לאחר שמתאפשר לאותם ספקנים לשמוע את עדותו של הילד, הנחה זו נמוגה (Luus, Wells,.&Turtle 1995)                                        כמו כן, על אף הגישה החיובית לגבי ילדים כפי שהיא משתקפת באמנת האו״ם, עדיין קיימות הסתייגויות רבות לגבי אמינותם (Myers , 1995).