שאלה
1 א.
המרחב הציבורי הוא מונח המתייחס לתפקיד הרצוי של התקשורת במדינה דמוקרטית. המונח מגדיר מרחב ציבורי כמקום או ערוץ המאפשר את קיומו של דיון אמיתי ויעיל, כדי שתיווצר דעת קהל. התחום בו מתגבשת דעת קהל נמצא בין הספירה הביתית לבין זו הציבורית והוא יכול להיות פיזי (שיחה בין אישית למשל) או וירטואלי (שיחה דרך המחשב, למשל ברשת חברתית). הברמאס סבור כי המרחב הציבורי הוא הדרך היחידה של אזרחי הדמוקרטיה להתאגד ולהביע דעה, ומנגד זו גם דרכו של השלטון להיחשף לדעת הקהל. ישנם מספר תנאים לקיומו של  מרחב ציבורי ראוי:
·         גישה לכל החפץ להשתתף – ההשתתפות במרחב הציבורי צריכה להיות פתוחה לכל אדם באשר הוא אדם ולא תלויה במעמד או סטאטוס של האזרחים.
·         דיון "טהור" – על הדיון להיות חופשי, פתוח, שוויוני ורציונאלי, נקי משיקולים פרטיים או אינטרסים פוליטיים.
–  10 נק' שאלה
2 א.
במאמרו, "תולדות יחסי מדיה – פוליטיקה בישראל", טוען פרי כי במרוצת השנים מאז קום המדינה, חלו שינויים מרחיקי לכת במערכת הפוליטית, בתקשורת ובתרבות התקשורת. פרי סוקר את מערכת היחסים בין מוסד התקשורת לבין המוסד הפוליטי לאורך השנים, ומחלק את דפוסי הזיקה בין המוסדות לשלוש תקופות: תקופה ראשונה (קום המדינה עד שנות ה-60) – המודל המקביל; תקופה שנייה (שנות ה-70-80) – מודל השותפות; תקופה שלישית (החל משנות ה-90) – המודל המעורב.
התקופה הנוכחית היא התקופה השלישית בה מתאפיינים היחסים בין התקשורת למוסד הפוליטי במודל מעורב, והתרחשו בה מספר שינויים בולטים, ביניהם תחילת השידור המסחרי ותחילתה של בעלות צולבת על אמצעי התקשורת. התקופה מתחילה בשנות ה-90 עם היווצרותו של מרחב תקשורתי רב-ערוצי, לאור הפיכת הטלוויזיה הציבורית (שהייתה מונופוליסטית וכללה את ערוץ 1 בלבד) לטלוויזיה מסחרית. תקופה זו מאופיינת בשפע תקשורתי: מצד אחד עדיין קיימים ערוצים ממשלתיים, כמו הטלוויזיה הלימודים ותחנת "גלי צה"ל", מצד שני קיימים ערוצים ציבוריים, כמו "קול ישראל". בין הערוצים הממשלתיים לציבוריים קיים פער בין …
שאלה
3 א.
במאמרם, "נורמליזציה של אנומליה: צנזורה צבאית בישראל", בוחנים נוסק ולימור את התהליכים והנסיבות שגרמו לשימור הצנזורה בישראל, המתקיימת מתוך תמיכה של החברה ובשיתוף פעולה של אמצעי התקשורת. הם סוקרים את ההיסטוריה של הצנזורה במדינה, לרבות השינויים שחלו באופן פעולתה.
הם פותחים ומציינים כי שורשי הצנזורה בישראל נטועים עוד בימי המנדט הבריטי, כאשר בשנת
1 945, קבע השלטון הבריטי את תקנות ההגנה לשעת חירום, כשאחד מסעיפי התקנות מחייב להגיש לאישור מוקדם של הצנזורה כל חומר מודפס. הם מסבירים כי עם הקמת המדינה, אומצו תקנות אלו כלשונן בספר החוקים הישראלי. השניים מסבירים כי עם הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, שלוותה בפתיחת מלחמת העצמאות, לא התנגדו העיתונים והמו"לים בישראל לקיומה של הצנזורה בשל תחושת האיום הקיומי. ימים אחדים לאחר פתיחת מלחמת העצמאות התכנסו עורכי העיתונים היומיים והחליטו – אומרת, הציבור ומוסד התקשורת יודעים היטב שהצנזורה מפקחת כיום אך ורק על נושאים ביטחוניים. התקשורת, שרוצה לשמור על הקהל שלה, לא תעז לפגוע ברגשותיו ובנוסף לא תסתכן בעמידה לדין בגין חשיפת סודות מדינה.  10 נק' ציון 94