הגבלת חירות השביתה במגזר הציבורי ינואר
2 0משפטים
1 0 מקורות תוכן העניינים
מבוא. 3
מהי שביתה. 3
זכות ההתאגדות וזכות השביתה. 5
הגבלות על זכות השביתה. 6
שביתות במגזר הציבורי בישראל. 6
דיון בשאלת המחקר: המצב הרצוי והמצב המצוי 8
סיכום, מסקנות והמלצות.. 10 רשימה ביבליוגרפית.. 11
מבוא
עבודה זאת עוסקת בזכות (חירות) השביתה, תוך התמקדות במגזר הציבורי בישראל. העבודה סוקרת את מהות השביתה, זכות ההתארגנות וזכות השביתה, והגבלות מוצעות וקיימות על זכות השביתה.
שאלות המחקר: האם יש להגביל שביתות במגזר הציבורי בישראל? מהו האיזון בין זכות השביתה של העובדים לזכויות המעסיק ולזכויות צרכני ולקוחות הארגון?
מהי שביתה שביתה מוגדרת כהפסקת עבודה זמנית של קבוצת עובדים (שאינם בהכרח חברי איגוד) כדי להביע התמרמרות או לכפות דרישה". הגדרה זו אומצה על-ידי הלשכה לעבודה וסטטיסטיקה בארה"ב. רוב הלשכות הסטטיסטיות בעולם משתמשות בהגדרות דומות, שמהן משתמעות שתי הנחות יסוד (כספי וקסטיאל 2005):
1.
השביתה היא חלק מיחסי עובד – מעביד
2 . היא מהווה אמצעי, בידי העובדים, כדי להביע את אי-שביעות רצונם ולהפעיל לחץ למען שיפורים בתוך מסגרת מקום העבודה. נהוג להשתמש במונחים שונים על מנת להגדיר הבדלים בין מצב שביתה אחד למשנהו (כספי וקסטיאל 2005): ·         שביתה מלאה בה יש הפסקה של כל הפעילויות המיועדות ליצירת תפוקות או שירותים. ·         שביתה חלקית בה נכללת כל הפרעה מכוונת למהלך תקין של עבודה שאינה שביתה מלאה, דוגמת שביתת האטה, הפסקת עבודת שעות נוספות ועיצומים מכל סוג שהוא שמביא להפחתת רמת התפוקה ופגיעה בסדר עבודה של ארגון. ·         שביתה מאושרת היא שביתה שהתקיימו בה כל התנאים שנדרשם על פי החוק, חוקת ארגון העובדים ששותף להסכם והתנאים שהוסכמו בהסכם קיבוצי (אם ישנו כזה). ·         שביתה בלתי מאושרת שהיא שביתה שארגון העובדים היציג לא אישר אותה או נמצאו פגמים בתהליך ההכרזה שלה. שביתה כזו אינה נתפסת כלגיטימית בציבור ובבית הדין לעבודה. במקרה כזה יכול המעסיק לפנות לבית הדין לעבודה על מנת שיורה לעובדים לחזור לעבודה, ובמידה והם מסרבים, שקול הדבר לביזיון בית המשפט, עם כל ההשלכות של מעשה כזה. ·         שביתה ספונטאנית היא שביתה לא מתוכננת שמתחילה בקבוצת עובדים קטנה ומתפשטת במהירות בקרב העובדים. לעתים האיגוד המקצועי מאשר שביתה כזו בדיעבד, ולעתים הוא לא. בדרך כלל שביתה כזו פורצת על רקע של יחסי עבודה מעורערים, פיקוח נוקשה וצמוד של מנהלים על עובדים, מתחים שליליים בין מנהלים לעובדים, אי שביעות רצון של העובדים מעיסוקם או מתפקידם וכדו'.
מעטים החוקים בהם קיימת הגדרה למונח "שביתה". בסעיף 37א' לחוק יישוב סכסוכי עבודה מצויה הגדרה החלה על עובדי השירות הציבורי בלבד ,אולם בדרך כלל המחוקק לא ראה לטוב להגדיר הגדרה כוללת שביתה מהי. הסיבות לכך, לפי פסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הן שתיים: ראשית, יש בעצם הגדרת שביתה בדרך של חקיקה התערבות ביחסי העבודה הקיבוציים האוטונומיים. שנית, קביעת הגדרה בחוק הייתה מביאה לנוקשות אשר הייתה מונעת מתן ביטוי לצרכים ולמצבים משתנים בתחום יחסי העבודה ומשפט העבודה. משכך, בפסיקה נעשה מאמץ ליתן לביטוי "שביתה" הגדרה כוללנית, ככל שניתן, על מנת לאפשר להחילה על מגוון רחב ודינאמי של מצבים, תוך אפשרות לשנות ההגדרה. זו הייתה גם גישתו של נשיא ביהמ"ש העליון (כתוארו אז), כב' השופט מ. שמגר, בבג"צ חטיב, עת הגדיר באופן רחב את פעולת השביתה: "אם לבחור בהגדרה כוללנית ככל האפשר הייתי אומר, כי שביתה היא פעולת לחץ מתואמת, הננקטת על ידי קבוצת עובדים במסגרת המאבק המקצועי של העובדים עם מעביד לשם השגת דרישות בקשר לתנאי עבודתם או בקשר לדרישות של עובדים אחרים שהוצגו למעבידם. בין אמצעי הלחץ האמורים כלול גם ההעדר מן העבודה." (בג"ץ 5
5 /84
חטיב ואח' נ' בד"ע ואח', פ"ד מ(1) 673, בע' 701) פעולת הלחץ המתואמת יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות: סירוב מוחלט לקיים עבודה או סירוב חלקי כגון שביתה האטה, שביתת שעות נוספות, שביתה חוזרת-ניידת (שביתה לפי מחלקות), שביתה חלקית (מבחינת מספר שעות עבודה או מבחינת הפעולות הנעשות), שביתת הקפדה (עבודה מתוך הקפדת יתר על כללים הפוגעת במהלך העבודה), שביתה תוך הפרת איסור לעבוד (עבודה על אף הוראות המעביד להפסיק את העבודה עקב סכסוך עבודה), שביתת שבת ועוד (בן ישראל, 2003).