תוכן עניינים
מבוא                                                                                                                             1
פרק א' – סקירה ספרותית                                                                                             3
פרק ב' – ניתוח 2 סצנות                                                                                                 12
סיכום                                                                                                                           20 ביבליוגרפיה                                                                                                                  21                                 מבוא
הסרט שתיקת הכבשים (The Silence of the Lambs), הוא סרט קולנוע אמריקאי מז'אנר המתח הפסיכולוגי (Psychological Thriller), אשר יצא לאקרנים בשנת 1991, ובוים על ידי הבמאי ג'ונתן דמי (Jonathan Demme).  התסריט של הסרט, מבוסס על ספר בשם זהה שכתב הסופר תומאס הריס (Thomas Harris) בשנת 1988, ואשר עובד לקולנוע בידי התסריטאי טד טאלי (Ted Tally).  הסרט זכה להצלחה רבה בקופות ובקרב מבקרי הקולנוע, ואף זכה בפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ובפרסי אוסקר נוספים לבמאי, לתסריטאי, ולשחקנים הראשיים ג'ודי פוסטר (Judie Foster), המגלמת את דמותה של קלריס סטרלינג (Clarice Starling), ואנתוני הופקינס (Anthony Hopkins), המגלם את חניבעל לקטר (Hannibal Lecter).
קלריס סטרלינג, הדמות הראשית בסרט, היא בחורה צעירה מווירג'יניה, צוערת מצטיינת באקדמיה של ה-FBI .  קלריס, התייתמה בגיל צעיר מאמה ומאביה, אשר היה שוטר שנהרג בעת מילוי תפקידו, ומותו מהווה ככל הנראה את המקור לאמביציה העצומה שלה לפתח קריירה משטרתית.  בפתיחתו של הסרט, נשלחת קלריס להיפגש עם חניבעל לקטר, המכונה "חניבעל הקניבל", פסיכיאטר גאון, קניבל, ורוצח סדרתי מסוכן ביותר, במטרה לאסוף רמזים על אישיותו על מנת לבנות פרופיל פסיכולוגי של רוצח סדרתי אחר – "בפאלו ביל" (Buffalo Bill), המכונה כך בשל נטייתו לפשוט את עורות קורבנותיו, בדרך כלל נשים צעירות.   דמותו האניגמטית של לקטר, מעוררת בקלריס רגשות עזים ומנוגדים, שכן בעוד שהוא מפחיד ומרתיע אותה מחד, הוא גם מצליח למשוך ולרתק אותה מבחינה אינטלקטואלית ומקצועית.  בין חניבעל לבין קלריס מתפתחת לאורך הסרט מערכת יחסים מורכבת ביותר, אשר במהלכה, נאלצת קלריס להתמודד עם זיכרונות מודחקים מעברה ולחשוף בפני לקטר את פחדיה העמוקים ביותר, ובכך להסיר את מסיכת הברזל הרגשית שהיא נוטה לעטות  בחיי היום יום.  במסגרת עבודה זו, אבקש לבחון את מערכת היחסים שנוצרת בין דמותה של קלריס לדמותו של לקטר באמצעות ניתוח פסיכואנליטי קלאסי, הנשען בעיקר על התיאוריות מבית מדרשו של זיגמונד פרויד (Sigmund Freud), תוך כדי התמקדות בעיקר ביחסים שבין מושג התשוקה (Desire) לבין מושג החרדה (Anxiety).  בנוסף, באמצעות תיאוריות קולנועיות פסיכואנליטיות הנשענות על הפרשנות שהעניק ז'אק לאקאן (Jacques Lacan) לכתביו של פרויד, אנסה לנתח גם את יחסי החרדה-תשוקה המתעוררים בקהל הצופים כלפי הסרט, ולבדוק את מידת התאמתן ליחסים אלו אצל הדמויות הראשיות. תחילה, אבצע סקירה ספרותית אשר תרחיב את היריעה אודות הסרט והפרשנויות הפסיכואנליטיות השונות שנכתבו עליו.  בנוסף, אפרט מעט גם על המשמעות הרבה שייחסו חוקרי קולנוע שונים לביקורת החברתית הגלומה בדמותה של המפלצת בסרטי מתח או אימה.  בהמשך, אסקור בקצרה את מקורותיה של התיאוריה הקולנועית הפסיכואנליטית, ואתמקד באופן שבו היא מציעה לנתח את הלא-מודע (Unconscious) של הדמויות בסרט, ואת הלא-מודע של הקהל הצופה בו.  כאמור, ניתוח זה נשען על כתביהם של פרויד ולאקאן, ולכן אבקש להקדיש הסבר מפורט לרעיונות המרכזיים בתיאוריות של הוגים אלו אשר קשורים בניתוח הקולנועי, כגון "חרדת הסירוס" (Castration Anxiety), "האלביתי" (The Uncanny), "המבט" (Gaze), ו-"שלב המראה" (Mirror Stage), ובעיקר, למושגי החרדה והתשוקה.  בחלקה השני של העבודה, אנסה ליישם את עיקרי התיאוריה הקולנועית הפסיכואנליטית על הסרט "שתיקת הכבשים" הלכה למעשה, ולנתח באמצעותה את היחסים שבין תשוקה לחרדה המתקיימים בין שתי הדמויות המרכזיות בסרט, ובין קהל הצופים לדמויות אלו ולסרט עצמו.  הניתוח הפסיכואנליטי הכפול הזה יתבצע באמצעות ניתוח של שתי סצנות מרכזיות מתוך הסרט – פגישתם הראשונה של קלריס סטרלינג וחניבעל לקטר בתא הכלא שלו בבית החולים הפסיכיאטרי בבולטימור, והפגישה האחרונה ביניהם בכלוב המאולתר שלו בבית המשפט בטנסי.  במקביל לניתוח הדמויות, אנסה לנתח גם את אמצעי המבע הקולנועיים שבהם משתמש הבמאי דמי בסצנות אלו, ואבחן כיצד הם עשויים להשפיע על רגשותיהם של הצופים.              בעזרת ניתוח זה, אנסה למתוח קווים מקבילים בין התהליך הרגשי שעוברת דמותה של קלריס סטרלינג בסרט, לבין זה שעוברים הצופים בסרט.  תהליך זה, אשר מפנה את המבט מהחוץ כלפי הפנים, אל הלא-מודע, מנסה לחשוף את היחסים המורכבים המתקיימים בין תשוקה לחרדה בחברה הפוסט-מודרנית, ואת האופן שבו הקולנוע משמש ככלי נורמטיבי לפורקן של דחפים ומאווים מודחקים של הצופה.