מושגים:
אטריבוט – הוא אביזר (חפץ) או אפיון פיזי המתקשר לדמות מסוימת. הוא עשוי לסמל תכונה ייחודית שלה, עיסוק אופייני או אירוע חשוב בחייה. סימני היכר מזהים לדמויות מתחומי הדת וההיסטוריה. מביעים את המסר שהאמן רצה להביע בצורה דידקטית והוא והוא נשען על עקרונות מוסכמים ומוכרים כדי לשדר את המשמעות הרצויה.
דוגמא: השושן הצחור הוא האטריבוט של מריה בזמן התבשרותה על כך שהיא נושאת את ישו ברחמה, ומסמל את בתוליה (נכנסה להריון מרוח הקודש).
האנשה חזותית – שימוש באטריבוטים לשם האנשה.
האנשה היא גילום מושגים, תפיסות או רעיונות מופשטים באמצעות דמויות אנושיות.
הכוונה למצבים גופניים כגון בריאות או חולי, לתכונות מוסריות או לא מוסריות, רעיונות מטפיזיים, ציון גיאוגרפי, תופעות טבע ועוד.
דוגמא: 'אל הנהר' המציג גבר מבוגר ומזוקן, שבד"כ הסב על פני האדמה ונשען עליה בידיו או אחז בהן כד גדול שזרם חזק של מים ניגר ממנו.
Xenia – מקבץ של מוצרי מזון (תמה נפוצה במיוחד בציור היווני), משמעות השם, היא שי או מנחה, כשהכוונה לפריטי מזון המוענקים לאורח. הציורים רמזו כנראה למעדנים שבעל הבית העשיר היה מגיש מדי יום לאורחיו. נושאי הציור הפופולריים היו כיכרות לחם, פירות וירקות טריים, ביצים ומוצרי חלב, דגים ופירות ים, כוסות מפוארות, קערות מתכת, גביעים ומפיות שולחן. האמנות הרומית סיווגה בדרך היררכית את הנושאים המתוארים בה: בראש הסולם – הנושאים האציליים מתחום המיתולוגיה וההיסטוריה, יצירות המתארות את האלים, הגיבורים המיתולוגיים וסיפורים מיתולוגיים וכן אירועים בני התקופה או מן העבר. תחום נוסף היה אמנות הדיוקן הרומית. הנושאים המשניים בחשיבותם היו תיאורים צנועים למדי של המציאות, יצוגים חזותיים של פריטי מזון, כלי בית ומנחות.
דוגמא: התאנים, הדבש, סלסלת הדובדבנים, החלב והגבינה, הם פריטי מזון הניתנים כשי לאורחים, כדי שיכינו אותו לעצמם כחלק מטקס הכנסת האורח אל בית המארח.
Guilloche (גיוש) – נקרא בצרפתית, דגם עיטורי של שני פסים ויותר, השזורים ונארגים זה בזה, עולים ומסתירים זה את זה, ניתן לחזור עליהם עד אין סוף. דגם זה היה פופולרי באמנות העת העתיקה.
דוגמא: בפסיפס ארון הקודש וכלי המקדש, מוסגר הפסיפס בדגם "גיוש" כפסים השזורים זה בזה ומסביבו דגם נוסף דמוי גלי ים.
Reliquaries (רליקוויות) – שרידים קדושים. בתרבות הרומית הפגנית מקובל היה לשמור שרידים של אדם נערץ ואהוב. הכוונה לחלקי גוף, כגון שערו של הנפטר, ציפורניו או עצמותיו, וכן לבגדים או לחפצים אחרים שהיו ברשותו. הכנסייה הנוצרית אימצה מנהג זה עבור הדמויות המקודשות לה. היא כיבדה את שרידיהן משום שבמותן קידשו את האמונה הנוצרית. שרידים אלה הוצגו לציבור בכלי קיבול מפוארים ושקופים, עשויים זכוכית או בדולח. לכלי קיבול אלה ניתן השם הכולל "רליקווריה". בנוסף לכך היה נהוג בתרבות הנוצרית לשמר את השרידים של קדושי הכנסיה בתוך פסלים חלולים, שבחלקם נוצרו במיוחד לשם כך.
דוגמא: ב"חדר האוצר" בכנסייה, מוצגים לראווה שרידי הקדוש הנתונים ברליקוויות מפוארות. הכלי עצו עשוי זהב, משובץ באבנים יקרות וקישוטי אמייל ונשען על בסיס מפואר. פסל הקדושה פואה, שהיתה קדושה מעונה בת 12, חלק מגולגולתה נשמר בתוך פסל זהב. משובץ כולו באבנים יקרות.
Arma Christi (ארמה כריסטי) – במקור נקרא "כלי הנשק של ישו", שהם הכלים שבאמצעותם, על …